לא שוכח, לא מוחל ולא סולח

4. הלשנה או רכילות - בעדות שקר:

"כי שמעתי דיבת רבים, מגור מסביב: הגידו ונגידנו" - ירמיהו, כ', י'. (העידו עליו עדות שקר ונלשין עליו למלך!). והחפץ חיים גם אומר כי המרגל בחברו עובר בלא תעשה.

פרשה העוסקת ברכילות מצינו ללמוד בספר שמואל א' פרק כ"ב.

שאול המלך היה עויין את דוד משום שראה בו את האיש העתיד לרשת את ממלכתו (מלחמת "הכתר") ושעליו כיוון שמואל הנביא באומרו לשאול כי ימליך השם מלך אחר תחתיו [משחטא שאול] ולכך ברח דוד וחיפש שאול אחריו כדי להמיתו. או אז: "ויען דואג האדומי והוא ניצב על עבדי שאול ויאמר - ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחיטוב וישאל לו בה' וצידה נתן לו, ואת חרב גלית הפלישתי נתן לו...". "ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך... ואת נב הכוהנים הכה לפי חרב". הנה כי כן, דואג האדומי אשר ידע שהצדק עם דוד ולחינם נרדף הוא על ידי שאול, סיפר לשאול רכילות על אחימלך שעזר לאויבו דוד בכך שסיפק לדוד צידה, נתן לו את חרב גוליית, ואף ענה לשאלותיו על ידי האורים והתומים, וכן סיפר על אנשי נוב שידעו את מקום דוד, ולא סיפרו לשאול, ובגללו ציווה שאול להרוג את אחימלך ואנשי נוב, ונענש שאול שקיבל לשון הרע ונהרג לאחר מכן במלחמה, וכך גם נענש דואג ומת טרם הגיעו כדי מחצית חייו, על אף שהיה אב בי"ד וגדול בתורה - ראש הסנהדרין [ראה סנהדרין ק"ו, ע"ב].

מן הראוי לציין כאן כי לעניין דברי רכילות אומרים חכמים - כי דיין שישב בבית הדין ונפסק הדין לחייב את פלוני, לא יאמר לאחר מכן, למי שנתחייב בדין, שדעתו הייתה לזכותו, אלא שחבריו הדיינים שהם הרוב הכריעו לחובתו (דעת רוב מול דעת מיעוט / או דעת יחיד) , שהרי אז גורם הוא כי בעל דין זה ישמור טינה לדיינים, שעל פיהם נתחייב בדין - ואלו הם דברי רכיל / רכילות.

5. חטא הנחש - אדם וחווה:

ויטען הטוען כי חטא הנחש היה החטא הראשון שבא לעולם - הקדום ביותר - בלשון הרע (בראשית רבה יט, ד). פיתה הנחש את חווה [פיתוי והשאה] וכמו שאמרו חז"ל במסכת שבת קמו, בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה, הרי שגרם לגילוי עריות. וגם מיתה לכל העולם, הרי שפיכות דמים. ועל ידי זה שגרם לאדם הראשון לעבור על רצונו של הקב"ה. וממילא זה המדבר לשון הרע אוחז במידתו המשחתת לבריאת העולם. ואומר החפץ חיים כי את עונשו קיבל בבחינת "הוא ישופך ראש", "על גחונך תלך", "ועפר תאכל כל ימי חייך" - ללמד כי ניטל הימנו כוח הדיבור. כך גם בעל לשון הרע - כשיתפרסם לאנשים טבעו הרע, הכל ישנאוהו וישמרו עצמם הימנו, פן יעשם לבוז ולחרפה, לצנינים בעיני הזולת. אומר החפץ חיים כי הנחש כפר באלוקים חיים בפתותו אל חוה (בראשית, ג', ד') והמית בכך שואה / מיתה על כל העולם. כך גם, האדם, המספר לשון הרע מוענש כל ימי חייו בעוני - ונידון בצרעת. שמי שאינו נעשה מצורע - נידון בעניות ושקול העניות כצרעת.

6. ובפרשת נח (איש צדיק היה...):

ויגד לשני אחיו בחוץ (בראשית, ט, כב) סיפרה לנו התורה עוונו, דלבד שלא כיסהו בעצמו, עוד סיפר בחוץ, הינו בשוק, ולא חשש כלל על קלונו, שלא לבזותו בפני אנשים ולכן קיללו.

7. ועוד פרשות - שנים אח"כ - על קצה המזלג - כפי שמזכיר החפץ חיים:

כמו למשל חכמי ישראל שנהרגו בימי שמעון בן שטח, גיסו של ינאי המלך, על ידי ינאי, היה גם כן תוצאי רכילות. והריגת התנא רבי אליעזר המודעי שהייה גם כן סיבה לחורבן בית"ר היה גם כן על ידי רכילות, שהרכילו עליו לפני בר כוזיבא, ככתוב במדרש איכה (פרק ב', ד).

ואם עד הנה לא די, ראינו אל צריך ללקט מ"ים" הנאמר על עבירת החומרא שבלשון הרע;

ג. חיזוק מלקט מדברי חכמים - על משמעות עוולת "לשון הרע" - הוכחת עבירת החומרא⁶!!! - שבלשון הרע דווקא

- "דעלך סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור" (מייחסים האמרה להלל הזקן - מסכת שבת ל"א, ע"א).
- "הוי דן את כל אדם לכף זכות" (אבות א', משנה ו').
- "בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה" (סוטה, ח, ע"ב).
- "כל המספר לשון הרע, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור בעולם" - ערכין, טו, ע"ב.
- "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" - ברכות, יט ע"ב, שבת, פא ע"ב, עירובין מא ע"ב, מגילה ג ע"ג, מנחות לז - לח.
- "מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים" - רמב"ם, הלכות דעות פ"ו.
- "המכלים את חברו … עוון גדול הוא" - רמב"ם - שם.
- "כך אמרו חכמים, המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא" - רמב"ם - שם.
- "לפיכך צריך אדם להיזהר שלא לבייש חברו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו" - רמב"ם - שם.

- "אי זהו רכיל … אע"פ שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם" - רמב"ם, הלכות דעות פ"ז.

- "יש עוול גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אע"פ שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חברו" - רמב"ם - שם.

- "ויש דברים שהן אבק לשון הרע⁷" - רמב"ם - שם.
- "וכל המספר בטובת חברו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע⁸, שזה גורם להם לספר בגנותו" - רמב"ם - שם.
- "מספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש" - רמב"ם - שם.
- "המספר לשון הרע דרך רמאות…" - רמב"ם - שם.
- "אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים, אם נשמעו איש מפי איש, להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר אל להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלושה, כבר נשמע הדבר ונודע" - רמב"ם - שם.
- "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועות שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל ועל צרות העין" - בבלי - ערכין ט"ז, ע"א [וראה גם פרשת תזריע - מצורע!!!]. הערת בכותב: ראה סדר הדברים - ללמד כי לשון הרע בראש - החמורה ביותר מבין כל ה"רשימה".

- "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עימהם, ולשמוע דבריהם. ולא נחתם גזר זין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד" - רמב"ם - שם.

- "המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר" - ערכין, טו, ע"ב.

- "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים" - ערכין, טו, ע"ב.

- "כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן" - ערכין, טו, ע"ב.

- "ועוון לשון הרע גדול אפילו משפיכות דמים" - ערכין, טו, ע"ב.

- "המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק בעולם הבא" - אבות, ג יא, בבא מציעא, נ"ט ע"א, סנהדרין, קז ע"א - וגם אותו רואים כאילו הוא שופך דמים - בבא מציעא, נח ע"ב.
- "איזהו מכובד - המכבד את הבריות" - אבות, ד א.
- "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך - כמורא רבך" - אבות ד יב.
- "… שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חברו, וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו" - אבות, דרבי נתן טו א.

- "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמיים" - ערכין , טו, ע"ב.
- אמר ר' יוחנן משום ר' יוסף בן זימרא: כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר⁹, שנאמר: "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו - מי אדון לנו"¹⁰ (ערכין, טו).
- כת מספרי לשון הרע אינה מקבלת פני השכינה (סוטה, מב).

- אמר רב חיסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר: "מלשני בסתר רעהו…אותו לא אוכל"¹¹ - אל תקרא "אותו" אלא "אתו".

- אמר רב מנא: כל שאומר לשון הרע מסלק¹² השכינה מלמטה למעלה. תדע לך, מה דוד אומר: "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם, שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה"¹³. מה כתוב אחריו: "רומה על השמים אלוהים"¹⁴. אמר דוד: ריבונו של עולם, מה השכינה עושה למטה? סלק את השכינה לרקיע! (דב"ר ה).

- ראה כמה קשה לשון הרע, שהיא קשה משפיכות דמים ומגילוי עריות ועבודה זרה: בשלוש עבירות הללו כתוב "גדול", "גדולה" ובלשון הרע כתוב "גדולות". בשפיכות דמים כתוב: "גדול עווני מנשוא"¹⁵, ובגילוי עריות כתוב: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת"¹⁶, ובעבודה זרה כתוב: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה"¹⁷; אבל בלשון הרע כתוב: "יכרת יי כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות"¹⁸ - להודיעך שקשה לשון הרע יותר משלוש עבירות הללו (שו"ט נב; ערכין טו).

- ארבעה דברים שהם נפרעים¹⁹ מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הם: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים - ולשון הרע כנגד כולם (ירוש', פאה פ"א, ה"א). ראה לעניין זה גם את החפץ חיים, כלל א', סעיף ד'.

- אמר ריש לקיש: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים, שנאמר: "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ"²⁰ (ערכין טו).

- אמר רב חיסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן.

- אמר רב ששת משום רב אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר: "לכלב תשליכון אותו"²¹ וכתוב אחריו "לא תשא שמע שוא"²² - לא תשיא²³ (פס' קיח.).

- כל המספר לשון הרע אין לו חלק בעולם הבא (פדר"א נג).

- אמר רב חיסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע אומר הקדוש ברוך הוא לשר של גיהינום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו (ערכין טו).

- האומר בפיו [לשון הרע] חמור מן העושה מעשה שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע²⁴, שנאמר: "וינסו אותי עשר פעמים"²⁵ וגו'.

- "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה"²⁶ - אמר רב שמעון בן לקיש שמתו מיתה משונה.

- אמר רב חנינא בר פפא: דרש רב שילא איש כפר תרמתא: מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם, והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם, ומטיבורם ונכנסות בלשונם. רב נחמן בר יצחק אמר: באסכרה מתו (סוטה לה).

- "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא" (ירושלמי, חגיגה, פרק ב', הלכה א').

- אמר רב אלעזר בן פרטא: בוא וראה, כמה גדול כוחו של לשון הרע - ממרגלים: ומה מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו - על אחת כמה וכמה (ערכין טו; ע"י).

- אמר רב חנניא: אין הנגעים באים אלא על לשון הרע. אמרו חכמים: תדע לך שהנגעים באים על לשון הרע, הרי מרים הצדקת על ידי שדיברה לשון הרע²⁷
במשה אחיה דבקו בה הנגעים - סימן לכל בעלי לשון הרע. הוי: "זכור את אשר עשה יי אלוהיך למרים"²⁸. והרי דברים קל וחומר: מה מרים שלא דיברה בפניו של משה ולהניתו של משה ולשבחו של מקום ולבניינו של עולם - כך נענשה, כל המדבר בגנותו של חברו ברבים על - אחת כמה וכמה (דב"ר ו; ספרי תצא).

- אמר ריש לקיש: מה שנאמר: "זאת תורת המצורע"²⁹ - זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו).

- "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי… ויאמר אכן נודע הדבר"³⁰ - שהיה משה מהרהר בלבו ואומר: מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות? כיוון ששמע דבריו אמר: "אכן נודע הדבר!" - עתה ידעתי על איזה דבר הם משתעבדים: לשון הרע יש ביניהם - והיאך יהיו ראויים לגאולה?! (שמ"ר א).

- אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבושת: "אתה וציבא תחלקו את השדה"³¹
- יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירובעם יחלקו את המלוכה. ואמר רב יהודה ואמר רב: אלמלא לא קיבל דוד לשון הרע - לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו (שבת נו, ע"ב). נזכיר רק כי שנאת חינם לא חדלה אף בימי בית שני, שחרב בגללה, על פי המסורת.

- "איש לשון בל ייכון בארץ"³² - אמר רב לוי: לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא נוטל את אומות העולם ומורידן לגיהינום ואומר להן: למה הייתן קונסים³³ את בני? והן אומרות לו: מהם ובהם היו באים ומספרים לשון הרע איש על חברו והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידם לגיהינום (ב"ר כ).

- רב אלעזר בר' שמעון היה תופס גנבים. שלח לו ר' יהושע בן קרחה: חומץ בן יין³⁴, עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להרגה? שלח לו [ר' אלעזר]: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח לו [ר' יהושע]: יבוא בעל הכרם³⁵ ויכלה את קוציו (ב"מ פג).

- שלח לו מר עוקבא³⁶ לר' אלעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות - מהו? שרטט וכתב לו: "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי"³⁷. שלח לו: הם מצערים אותי הרבה ואיני יכול לעמוד בהם. שלח לו: "דום ליי והתחולל לו"³⁸ - דום ליי והוא יפילם לפניך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם. הדבר יצא מפי ר' אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר³⁹. (גיט' ז.)

- אמר רב חמא בר חנינא: מהו שנאמר: "מוות וחיים ביד לשון"⁴⁰ - וכי יש יד ללשון? לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה. אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה? - תלמוד לומר: "חץ שחוט לשונם"⁴¹. אי מה חץ עד ארבעים וחמישה אמה אף לשון עד ארבעים וחמישה אמה? תלמוד לומר: "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ"⁴². (ערכ' טו).

- "חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים"⁴³ - מה ראה למשול [לשון הרע] לחץ מכל כלי זין? אלא כל כלי זין מכים במקומם וזה מכה מרחוק, כך הוא לשון הרע, שהוא נאמר ברומי והורג בסוריא. ולא ככל גחלים אלא כגחלי רתמים, שכל הגחלים כבו מבחוץ⁴⁴ כבו מבפנים, אבל גחלי רתמים אף על פי שכבו מבחוץ עדיין בוערות מבפנים; כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס עדיין הוא בוער מבפנים (ב"ר צח; ירוש', פאה פ"א, ה"א).

- אמר רב שמואל בר נחמן: למה נקרא שמו של לשון הרע לשון שלישי⁴⁵, שהוא הורג שלושה: האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו⁴⁶. מניין? דואג שאמרו⁴⁷, ושאול שקיבלו ונב עיר הכהנים שנאמר עליהם (ערכ' טו:; ירוש', פאה פ"א, ה"א; דב"ר ה). ואפשר גם: ואחימלך שנאמר עליו (שמואל א', כ"ב, ט"ז).

- נמשל הלשון לחץ. ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקה, אבל החץ, כיוון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזיר אינו יכול להחזיר (משרד שו"ט קכ).

- אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא: מהו שנאמר: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה"⁴⁸? אמר לו הקדוש - ברוך הוא ללשון: כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל; כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים; ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר - "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה"! (ערכ' טו).

- ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר: רמ"ח איברים יש בו באדם, מהם רבוצים, מהם זקופים ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפילות, בוא וראה כמה שריפות הוא שורף - אילו היה זקוף ועומד, על אחת כמה וכמה! (ויק"ר טז).

- כמה קשה לשון הרע! משל לנכה רגלים, שהיה מרעיש את המדינה, אמרו: אילו היה שלם על אחת כמה וכמה: כך הלשון מחותך ומונח בתוך הפה והוא מרעיש את העולם. למה הוא דומה, לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלושה בתים והוא מנבח וכל העם מתייראים ממנו, אילו היה בחוץ מה היה עושה? כך לשון הרע, נתון לפנים מן הפה ולפנים מן השפתיים ומכה שאין לו סוף - אילו היה בחוץ, על אחת כמה וכמה.

- אמר הקדוש ברוך הוא: מכל צרות הבאות עליכם, אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע - הטמן עצמך ואין אתה מפסיד (ילק"ש תצא כג).

- אמר ריש לקיש: מה שנאמר: "אם ישוך הנחש בלא - לחש ואין יתרון לבעל הלשון"⁴⁹ - לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון⁵⁰? (ערכין טו).

- אמר ר' שמואל בר נחמן: אמרו לו לנחש: מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? אמר להם: אני פרצתי⁵¹ גדרו של עולם. אמרו לו: מפני מה אתה מהלך ולשונך שותת⁵²? אמר להם: הוא גרם לי⁵³. אמרו לו: מפני מה כל החיות נושכות ואינן ממיתות, ואתה נושך וממית, ומה הנאה יש לך? אמר להם: "אם ישוך הנחש בלא לחש" - אלמלא לא נאמר לי מן השמים נשוך לא הייתי נושך. - ומפני מה אתה נושך באבר אחד וארסך מהלך בכל האברים? - אמר להם: ולי אתם אומרים? אמרו לבעל הלשון, שיושב ברומי והורג בסוריא, בסוריא והורג ברומי (ירושלמי, פאה פ"א, ה"א; תנה"ק חקת; ויק"ר כו).

- "מגורי אל - חרב⁵⁴ היו את עמי לכן ספוק אל ירך"⁵⁵ - אמר ר' אלעזר: אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם (יומא ט).

- שנה ר' ישמעאל: "לא תלך רכיל בעמיך"⁵⁶ - זו רכילת לשון הרע שנה ר' נחמיה: שלא תהא כרוכל הזה, מטעין⁵⁷ דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה (ירושלמי, פאה פ"א, ה"א).

- לשון הרע כיצד? אמר רבה: כגון שאמר: אש בביתו של פלוני⁵⁸. אמר לו אביי: מה עשה? גילוי דבר בלבד הוא! אלא שמוציאו בלשון הרע, שאומר: היכן מצויה האש? אלא בביתו של פלוני, שיש לו בשר ודגים!⁵⁹ (ערכין טו).

- שאלו לפני ר' יוחנן: איזהו לשון הרע? - האומרו והיודעו. חנות של פשתנים⁶⁰ היה להם צימות⁶¹, והיה שם אחד ששמו בן - חובץ ולא בא. אמרו: מה אוכלים היום? אמר אחד: חובץ⁶². אמרו: יבוא בן - חובץ. אמר ר' יוחנן: זה אומר לשון הרע בהצנע. בולאות⁶³ של ציפורין היה להם צימות, והיה שם אחד ששמו יוחנן ולא בא. אמר אחד לחברו: אין אנו הולכים לבקר את ר' יוחנן היום? אמרו: יבוא יוחנן. אמר ר' שמעון בן לקיש: זה אומר לשון הרע בצדק⁶⁴ (ירושלמי, פאה פ"א, ה"א).

- פעם אחת בא [גט] מקושר⁶⁵ לפני רבי, ואמר רבי: אין זמן בזה⁶⁶. אמר לו ר' שמעון ברבי לרבי: שמא בין קשריו⁶⁷ מבולע? פתחו וראה. הציץ בו רבי בזעף. אמר לו: לא אני כתבתיו - ר' יהודה חיטא כתבו. אמר לו [רבי]: כלך מלשון הרע הזה!⁶⁸. שוב היה יושב לפניו ופוסק סדר⁶⁹ בספר תהילים. אמר להם רבי: כמה מיושר כתב זה! אמר לו: לא אני כתבתיו - יהודה חיטא כתבו. אמר לו רבי: כלך מלשון הרע הזה!

- בשלמא שם יש לשון הרע, אלא כאן מה לשון הרע יש בכך?

- משום דרב דימי, ששנה רב דימי אחיו של רב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו (ב"ב קסד)⁷⁰.

- "ויאמרו באנו אל הארץ… וגם זבת חלב ודבש היא… אפס כי עז העם"⁷¹ וגו' - כך דרכם של מספרי לשון הרע: פוצחים בטובה ומשלימים⁷² ברעה" (תנה"ק שלח).

- אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו (סוטה לה).

- כד לא תעול מילה כולא תעול פלגא (לשון הרע, אם אינה נכנסת כולה - נכנסת מחצה) (ב"ר נו, ילק"ש וירא כב).

- אמר רב עמרם אמר רב: שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה⁷³ ועיון תפילה ולשון הרע. "לשון הרע" סלקא דעתך? - אלא אבק⁷⁴ לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל⁷⁵ ומיעטו באריות, והכל בלשון הרע. "בלשון הרע" סלקא דעתך? - אלא אבק לשון הרע (ב"ב קסד, קסה).

- אמר רבה: כל דבר שנאמר בפני בעליו⁷⁶ אין בו משום לשון הרע. אמר לו אביי כל שכן שיש חוצפה⁷⁷ ולשון הרע! אמר לו: אני סובר כר' יוסי, שאמר ר' יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.

- אמר רבה בר רב הונא: כל דבר שנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע. מה טעם? חברך חבר יש לו וחברו של חברך חבר יש לו (ערכ' טו, טז).

- אמר ר' מנסיא בן בנו של ר' מנסיא משמו של ר' מנסיא רבה: מנין לאומר דבר לחברו שהוא ב"בל יאמר"⁷⁸ , עד שיאמר לו: "לך אמור"? תלמוד לומר: "וידבר יי אליו מאוהל מועד ל א מ ו ר"⁷⁹ (יומא ד)⁸⁰.

- מנין לכשיצא⁸¹ לא יאמר: אני מזכה וחברי מחייבים, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי⁸²? - על זה נאמר: "הולך רכיל מגלה סוד"⁸³ (סנה' כט).

- מעשה בתלמיד שיצא עליו קול שגילה דבר, שנאמר בבית המדרש, אחרי עשרים ושתים שנים, והוציאו ר' אמי מבית המדרש, אמר: "זה מגלה סוד הוא" (סנה' לא).

- "הדן את חברו לכף זכות, דנין אותו לכף זכות" שבת קכז ע"ב.

- דמי בושת - "לפי כבודו" - בבא קמא - חו, "הכל לפי המבייש והמתבייש" - כתובות ג, ז

וזכור לעולם את הכתוב בירושלמי מסכת פאה שאם תלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, כן שקול עוון לשון הרע כנגד כל העוונות (ללמדך על עבירת החומרא!!!).

ומוסיף החפץ חיים ומלמד כי מלבד היות לשון הרע "עוון פלילי" בעצמו, "עוד הוא מגדיל הקלקול בכל העולמות ומחשיך וממעט אורן… ואפילו עוון קטן כשיכפיל הרבה פעמים הוא נעשה לבסוף כעבות העגלה כפי שצווח ישעיה (ה', יח).

והגאון ר' אליהו מוילנה (ליטה, המאה הי"ח) באיגרתו הנודעת "איגרת הגר"א) קובע כי לשון הרע הוא "החמור מכל העבירות" ולכן "כל רגע שאדם חוסם את פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז, שאין מלאך ובריה יכולים לשער... כי הפה קודש קודשים".

אז הא לכם - ידידי הקוראים - מבקרי האתר של יואב יצחק:

זו כל התורה על רגל אחת - ואידך פירושו זיל גמור.

אבקש בהזדמנות זו להודות לכל אותם אלו אשר חיזקוני בתגובתם לכתבה אותה הכין יואב יצחק, באתר כאן, ביום שישי האחרון.

ואליקים רובינשטיין - חובש הכיפה - ישוב נא וישנן זאת היטב - ["הפוך בו והפוך בו דכולא בו"] - קודם שהוא ממהר לעכב הליכים פליליים [בהינף קולמוס ואגודל] כנגד חבריו - העיתונאים - בעוד יוצא קיצפו עליהם - כאשר הם מקניטים אותו [שרק אז מתעורר הוא].
אמשיך המאבק כנגד המעוולים במישור האזרחי - עד לפגיעה בכיסם [השפה היחידה שהם מבינים...].

אין לך, אליקים רובינשטיין, מה לחפש בבית המשפט העליון.

האמינו לי!

1. פרשת יוסף ואחיו:

א. "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" - בראשית, ל"ז, ב'. ועל ידי זה נגזר עליו מן השמים מידה במידה שנמסר לעבד (וראה גם מדרש בראשית רבה פרק ד',ז, ובירושלמי פרק א' הלכה א' דפאה - ומפרשים כי לא הועיל לו כל היתר - אף שהיה לו טעם להיתר הדיבה).
ב. "... וישנאו אותו, ולא יכלו דברו שלום" - בראשית, ל"ז, ד'.
ג. "ויאמר אליהם: מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם" - בראשית, מ"ב, ט'.
ד. "ויאמר אליהם יוסף… מרגלים אתם" - בראשית, מ"ב, י"ד.
ה. "… ואתם חשבתם עלי רעה" - בראשית, נ', כ'.

על-פי מדרש רבה - שאלו: מה הייתה הדיבה שהוציא יוסף על אחיו?

כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין [שחשודים] אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, ושחשודים על העריות. ובשלושתם לקה יוסף. על פי המדרש, לקה בשעיר עיזים שנשחט על ידי אחיו בשעת שמכרו אותו, כנגד דיבת אבר מן החי ; לקה במכירתו לעבד, כנגד הזלזול שזלזל באחיו; ולקה בפרשת אשת פוטיפר, שהתאנתה לו, כנגד דיבת העריות שהוציא.

ונזכיר, כי אף שנגזר על יוסף להיות עבד, תחת אשר אמר הוא על אחיו, שקורין לאחיהם עבדים, בכל זאת הייתה עליו רחמי שמים, שגדלה הצלחתו שם, שנעשה פקיד על בית פוטיפר. בבית האסורים ישב 12 חודש - חודש עבור כל איש, כמשפט רשעים בגיהינום ובעת שישב, היו כל מרים מדברים אודותיו בעניין החשד כמו שפירש רש"י על הפסוק. ומשנשלם עונשו, זכר הקב"ה את צידקותיו, ויעלהו למעלה - למעלה - ונתפרסם בכל ארץ מצרים.

2. פרשת משה רבנו ומרים:

א. "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח" - במדבר, י"ב, א'.
ב. "והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת כשלג" - במדבר, י"ב, י'.
ג. "ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים" - במדבר, י"ב, ט"ו.

נרחיב מעט³;

מרים דיברה בגנותו של משה. הגנאי היה ביחסו לאשתו וליתר דיוק בפרישתו / פרישותו היתירה הימנה וטענה כי אין ראוי לעשות כן, שהרי, אף הם (אהרון ומרים) נביאי השם המה, ולא נצטוו על כך. שנאמר: "… הלכה ציפורה ושחה לה למרים. הלכה מרים ושחה לו לאהרון. עמדו שניהם ודיברו בצדיק ההוא… מפני שדעתו גסה עליו פרש לו מאשתו"⁴. וכמו רבי ניסים גירונדי (ספרד, המאה ה - 14) יש הסבורים כי מרוב טרדתו של משה, ויגיעתו מהנהגת העם, "נפרד מתשמיש המיטה… והיו מפני זה דנים אותו לכף זכות. ואמנם אחר שנצטרפו אליו שבעים איש בהנהגת העם חשבו שכבר לא הייתה טרדתו כל כך שיימנע ממה שבינו ובין אשתו…". ויש הסבורים, כרבי משה אלשיך (א"י, המאה ה - 16) שהוכיחו מרים ואהרון את משה על פרישתו מציפורה ש"שחורה ולא נאווה הייתה, והוכיחוהו לאמור: למה פרש ממנה? אם על אודות היותה כושית וכעורה הלוא מעת ליקוחיה ראוי היה לשים ליבו על זה, ולא עתה...". לעומתם, מפרש הרלב"ג (רבי לו בן גרשם (פרובנס, ראשית המאה ה - 14) - "האישה הכושית - לשון סגי נהור, וכדרך שפירש רש"י "שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי… על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו אה "כושי", כדי שלא תשלוט בו עין רעה". הנצי"ב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (רוסיה, המאה ה - 19) מפרש "כושית" - גויה שנתגיירה, שאינה לפי כבודו של משה, באשר אינה מיוחסת. נדגיש כבר כאן - אילו מרים הייתה עומדת למשפט בבית הדין של מטה - אצלנו - היה סנגורה טוען הן ל"אמת דיברתי" (כטענת ההגנה לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע) ודאי היה טוען ל"עניין ציבורי" - וספק אם הייתה נענשת - כשם שנענשה על ידי בית הדין של מעלה. דיבוריה של מרים נחשבים לדיבורי גנאי האסורים והם כזכור קרויים "לשון הרע" - פירוש - דיבורם גורם רעה למי שאודותיו מדובר. והרי, אמרנו כי המספר דבר גנאי שהינו אמת על אדם מסויים וממעט כבודו בעיני זולתו, כמעשה מרים שדיברה בגנות משה ומיעטה בכבודו בפני אהרון, ואף שאמת היו דבריה - אסור לאומרם.

נציין כאן כי ב"חובת השמירה" ממליץ החפץ חיים על תפילה יומית לסייעתא דשמיא בשמירת הלשון. בציינו את הפסוק המובא בספר דברים כ"ד, ט' "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" - ובו הזכירה המילולית לאיסור לשון הרע, מציין החפץ חיים שתפילה זו היא דרך של זכירה, שהיא לכשעצמה מסייעת לערנות בשמירת הלשון.התורה ציוותה עלינו "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך, בצאתכם ממצרים"⁵.

הרמב"ן כתב כי תכליתה של מצווה זו להזכיר תמיד את עוון לשון הרע. עוונה של מרים התבטא, כאמור, בכך, שהמעיטה מגדולתו של משה בשיחה עם אהרון אחיה.
עוד נזכיר ולא נשכח כי משה סולח למרים ופונה לאלוקים: "אל נא רפא נא לה" [שם, פסוק יג].

3. פרשת המרגלים - חטא המרגלים - פרשת שלח:

א. "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל" - "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא..." - במדבר, י"ג, ל"ב.
ב. "… וישובו וילינו עליו [ על משה] את כל העדה להוציא דיבה על הארץ" - במדבר, י"ד, ל"ו.
ג. "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה, במגפה לפני יהוה" - במדבר, י"ד, ל"ז.
חטא המרגלים היה עוון לשון הרע - אומר במפורש החפץ חיים בהקדמה לספרו החפץ חיים עמוד י'. קובע החפץ חיים כי בגין עוון זה [של לשון הרע] גורם ש"יהיו ישראל נרדים בפרך".

המרגלים ששלח משה לתור את הארץ הוציאו דיבה [שם רע] על הארץ, וספרו גנותה בדברים שאינם נכונים [אפס כי עז העם היושב בארץ, ארץ אוכלת יושביה היא]. הם המעיטו בערך הנחלה שאמר / ביקש הקב"ה ליתן לבני ישראל וביכולת להוריש הגויים שבה [ונתמעט על ידי דבריהם כבוד ה' נותן הנחלה]. בפרשה זו מסופר אופן נוסף של דיבורי גנאי והוא "מוציא שם רע" פירוש - שמוציא מעצמו כינוי ושם רע על אדם בלא שיהיה מעשה התואם עם הכינוי. ומהו "מוציא שם רע"? - המספר דיבורי גנאי על אדם מסויים והדברים אינם נכונים ואין הם אמת, כמו המרגלים אשר דיברו בגנות הארץ בדברים שאינם נכונים [אפס כי עז העם, ארץ אוכלת יושביה היא] והמעיטו בחשיבות הנחלה שאמר הקב"ה ליתן לבני ישראל ובאפשרות (הממשית) לכובשה - בכך נתמעט על ידם כבוד השם - נותן / מעניק הנחלה.

1. כדברי רש"י: "שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע, לספר בשוק".
2. בעניין המוציא דיבת מי שנישאה לו זה עתה.
3. ראה גם מאמרו של השופט נועם סולברג, "זכות האדם לשם טוב, חופש הביטוי ולשון הרע לתועלת", משרד המשפטים, המחלקה למשפט עברי, בשיתוף עם מכללת "שערי משפט", פרשת בהעלותך, תשס"א, גליון מס' 29.
4. אבות דרבי נתן ט', ב.
5. דברים כ"ד, ע"ב.
6. ההדגשות - על הצבעים ההבלטה - של הכותב [פ.פ.] משום להדגיש לקורא את קטעי החומרא שבעבירה / בעוולה.
7. ראה למשל לשון הרע מבין השיטין.
8. ראה למשל שבח בפני שונא, שבח הבא ליידי הפסד, רמזים שליליים, ועוד.
9. כופר בעיקר = מכחש באלוהים.
10. תהילים י"ב, ה.
11. תהילים ק"א, ה.
12. מסלק = מסיר.
13. תהילים נ"ז, ה.
14. תהילים נ"ז, ו.
15. בראשית ד, י"ג.
16. בראשית ל"ט, ט.
17. שמות ל"ב, לא.
18. תהילים י"ב, ד.
19. שהם נפרעים = שמענישים עליהם.
20. תהילים ע"ג, ט.
21. שמות כ"ב, ל.
22. שמות כ"ג, א.
23. לא תשיא = לא תוציא שם רע על חברך.
24. על לשון הרע - של המרגלים.
25. במדבר י"ד, כ"ב.
26. במדבר י"ד, ל"ז.
27. על שפרש מציפורה אישתו - לטובת האישה הכושית.
28. דברים כ"ד, ט.
29. ויקרא י"ד, ב.
30. שמות ב, י"ד.
31. שמואל ב' י"ט, ל.
32. תהילים ק"מ, י"ב.
33. קונסים = גוזרים עליהם גזירות רעות.
34. חומץ בן יין = איש פחות, בנו של אדם גדול.
35. בעל הכרם = הקב"ה בעצמו.
36. מר עורקבא = ריש גלותא היה וקרוב למלכות.
37. תהילים ל"ט, ב.
38 תהילים ל"ז, ז.
39. קולר = שלשלת ברזל שנותנים בה את הפושעים למלכות.
40. משלי י"ח, כ"א.
41. ירמיה ט, ז.
42. תהילים ע"ג, ט.
43. תהילים ק"כ, ד.
44. כבו מבחוץ = כשכבו מבחוץ ממילא כבו מבפנים.
45. לשון שלישי = כך היו קוראין ללשון הרע בלשון הארמית.
46. "וימת שאול" וגו' (שמואל א', ל"א, ו), ""מות תמות אחימלך" (שמואל א', כ"ב, ט"ז), "דואג נטרד מן העולם שנאמר: "גם אל יתצך לנצח" (תהילים ל"ב, ז).
47. דואג שאמרו = וכולם נהרגו בשביל לשון הרע.
48. תהילים ק"כ, ג.
49. קהלת י, י"א.
50. שאף הוא אין לו הנאה ומלשין.
51. בכך שהחטאתי את חווה.
52. נגרר לארץ.
53. הלשון גרם לי ללחוך את העפר.
54. אסיפה וכינוס שנאספים בחבורה וחושבים רע זה על זה.
55. יחזקאל כ"א, יז.
56. ויקרא י"ט, טז.
57. נושא ומוליך.
58. בתנורו של פלוני.
59. ובביתו מבשלין ואוכלין הרבה.
60. סוחרי פשתן.
61. כינוס ואסיפה להטיל עליהם מס לעבודת המלך.
62. גבינה רכה - ונתכוון לרמוז על בן חובץ כדי שייזכרו בו ולא יפטר מן המס.
63. חשובי העיר.
64. כאילו כוונתו לעסוק במצוות ביקור חולים.
65. שטר שיש בו קיפולים וקשרי תפילה בין שורה לשורה, שכך היו כותבים בימיהם פעמים שטר פשוט, בלא קיפולים ותפירות ופעמים מקושר.
66. איני מוצא בשטר זה זמן כתיבתו.
67. בין קיפוליו.
68. כלה ולך מזרך זו, שאין לך לומר אלא לא אני כתבתיו.
69. לומד פסוקים מספר תהילים.
70. ללמד על החשש כי דברי טוב על מאן הוא "יעוררו" את השומע לספר דברי גנאי כנגד המדובר.
71. במדבר י"ג, כ"ז - בפרשת המרגלים.
72. משלימים = גומרים.
73. הרהור עבירה = מחשבת זימה.
74. אבק = כעין.
75. רוב בני האדם נכשלים בגזל.
76. מי שעליו נאמרו הדברים.
77. חוצפה = עזות (מצח).
78. שהוא בבל יאמר = שאין לו רשות לגלות לאחרים.
79. ויקרא א א.
80. על מנת לומר לאחרים.
81. אחד מחברי בית דין כשיצא לאחר גמר דין לא יאמר לבעל הדין שנתחייב.
82. ובטלה דעתי ברוב דעות חברי.
83. משלי י"א, יג.

1. "לא תלך רכיל בעמיך"¹ - ויקרא, יט, ט"ז. זהו האיסור העיקרי!.
2. "ונשמרת מכל דבר רע" - דברים, כ"ג, י'.
3. "לא תשא שמע שווא" - שמות, כ"ג, א'.
4. "לא תשנא את אחיך בלבבך" - ויקרא, י"ט, י"ב.
5. "לא תקום ולא תיטור" - ויקרא, י"ט, י"ח.
6. "מוות וחיים ביד הלשון" - משלי, י"ח, כ"א. כך מייחסים ל"חכם מכל אדם".
7. "ייכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" - תהילים, י"ב, ד'.
8. "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע" וגו' - תהילים ל"ד, י"ג - י"ד.
9. "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" -דברים, כ"ד, ט'.
10. "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" - משלי, כ"א, כ"ג.
11. "כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" - ישעיה, ו', ה'.
12. "עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" - קהלת י', כ'.
13. "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" - משלי יא', ג'.
14. "איש מרעהו השמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקוב, וכל רע רכיל יהלוך" - ירמיהו ט', ג'.
15. כי הוציא שם רע על בתולת ישראל"²
- דברים, כב, יט.
16. "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. עיניים רמות, לשון שקר, וידיים שופכות דם נקי וגו' - משלי ו', טז' - יט.
17. "אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך" - קהלת, ה', ה.
18. "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" - תהילים עג, ט'.
19. "ארור מכה רעהו בסתר" - דברים, כז, כד.

ללמדך עד הנה, לבד, אודות חומרת העבירה והעוולה, יחד ולחוד ["עבירת חומרא"].