מגע פיזי בין פגים להוריהם משפר את התפתחות התינוק

פגים רבים השוהים תקופה ממושכת באשפוז, סובלים מקושי בהתפתחות החושית: התינוקות אשר שוכבים זמן רב ללא תזוזה וללא מגע הורי תכוף, מתקשים לקבל מגע, עצבניים מאוד, ומתקשים לנוע. לאחר היציאה מהפגייה, הקושי בתנועה עלול לגרום לעיכוב בהליכה ולרתיעה מהתנסויות פיזיות חדשות (דוגמת ריצה, קפיצה וכדומה).

הורי הפגים חווים אף הם מצבי מתח: הם אינם יכולים לספק את הצרכים הבסיסיים של תינוקם בפגייה, עלולים לחוש חסרי-ישע ולסבול מחרדה או מדיכאון.

מחקר שערך צוות המכון להתפתחות הילד בשיבא, בשיתוף החוג לריפוי ועיסוק באוניברסיטת תל אביב, מוכיח כי למגע ההורי חלק מכריע בהתפתחות נכונה של הילד, והוא מפחית משמעותית את רמות המתח של ההורים.

במסגרת המחקר, כמאה זוגות הורים לפגים עברו הדרכה אישית על-ידי מרפאה בעיסוק. ההורים למדו כיצד להשכיב נכון את ילדם בעריסה, כיצד להחזיקו, איך לייעל את הקשר עם התינוק ולזהות מצוקה על-ידי שימוש בשפת גוף, וביצעו עיסויי גוף ופה כדי לעודד את היניקה. כדי לדמות לפגים סביבת יומיום, במקום המציאות נטולת התזוזה בפגייה, חשפו ההורים את ילדיהם באופן מבוקר לתנועה על-ידי נענועים וטלטולים מודרכים.

בתצפיות שנעשו ניתן היה לראות שהפגים שהוריהם הודרכו עברו מהר יותר ליניקה, במקום הזנה תוך-ורידית או הזנה על-ידי זונדה, דבר שקיצר את משך האשפוז בפגייה. ילדי קבוצת המחקר אף הסתגלו מהר יותר לגירויים של מגע ותנועה. "שאר התינוקות בפגייה היו רגישים ועצבניים, ולא הגיבו ברצון לשינוי תנוחות ולתזוזה", מספרת קרן חכם-פילוסוף, מרפאה בעיסוק ואחת מעורכות המחקר. "גם ההורים שהודרכו דיווחו על ירידה משמעותית במתח ובחרדה שחשו", היא מוסיפה.

"הגענו למסקנה שהתערבות מרפאה בעיסוק כבר בשלב הפגייה תורמת לאיכות החיים של הפעוטות והוריהם, ומאפשרת יצירת קשרי הורה-יילוד טובים יותר", מסבירה ד"ר לידיה גביס, מנהלת המכון להתפתחות הילד בשיבא.

המחקר החדש מהווה חלק משינוי תפישה עולמי בנושא הטיפול בפגים. הממצאים יוצגו ביום שלישי הקרוב, בכינוס הדו-שנתי של המכונים להתפתחות הילד.