פה פעור בצווחה, עיניים מזרות אימים, פרצוף מעוות בשנאה, זהו צילום השער המרוח במלוא כיעורו במגזין 7 ימים של ידיעות אחרונות. צילום המתחרה בפורטרטים זכורים לשמצה של דיקטטורים מתועבים.
כך מציג העיתון הנקרא ביותר במדינה, את יו"ר ארגון המורים העל יסודיים רן ארז, מנהיגם של 44 אלף מורים, האחראי להשבתתם מלימודים של 600 אלף תלמידים, שהם קוראים יקרים, שלא במקרה גם ילדינו היקרים מפז.
למען הגילוי הנאות אינני מורה, אשתי פרשה מהוראה לפני כ-20 שנה בשל החופשות הארוכות, שעות העבודה המצומצמות, השכר הגבוה, והעבודה הנוחה בכיתה מאוכלסת ב-40 תלמידים מנומסים ומסורקים.
את רן ארז אני מכיר אך ורק מהופעותיו בתקשורת, ומרצח האופי שעשו לו אמיר שואן ואמירה לם בכתבה שלהם תחת הכותרת "חינוך רע".
אינני יודע מה הניע אותם לשחוט את רן ארז דווקא בעיצומה של השביתה, האם כדי לסייע למורים בשביתתם? שלמען הכסת"ח הם מצהירים שאין בכתבה משום הבעת עמדה נגד מאבקם של המורים לשיפור שכרם ולשדרוג תנאי הלימוד. הם אומרים זאת במשפט רפה בטל בשישים, הטובע בכתבה רוויה רעל וארס, המשתרעת על פני 6 עמודים גדושים. זוהי אמירה צבועה ומתחסדת מאין כמותה, כאשר מחד-גיסא שופכים את דמו של מנהיג השביתה- ומאידך-גיסא מצדדים בה ברמז מגומגם. על כך נאמר "שמור אותי אלי מאוהבי-משונאי אשמר בעצמי".
הדה-לגיטימציה שנעשית לרן ארז בעיצומה של השביתה, מזכירה את הכתלבלבים שומרי האתרוג השופכים קיתון של רותחין על ראשם של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ועל החשב הכללי ירון זליכה.
אפילו וחלק מהגילויים שבכתבה נכונים, ראוי לציין כי רן ארז נבחר ברוב מוחץ בשלוש קדנציות, כך נכתב בכתבה המורעלת, הרי הוא פועל בשליחותם של מורים בעלי תואר שני, עם ותק של 20 שנות הוראה, המשתכרים לבושתנו 6,500 ש"ח ברוטו לחודש.
האם זהו העיתוי המתאים לעשות דמוניזציה ליו"ר ארגון עובדים, במהלך שביתה שמחברי הכתבה כאילו מצדדים בה? זהו לעג לאינטליגנציה של הקורא, כך נוהגת תקשורת בולשביקית המשמיצה את אלה המעזים לצאת בפומבי נגד ממשלת זדון.
מחברי הכתבה משסים את המורים במנהיגם הנבחר מציגים אותו כדיקטטור נקלה, תאב פרסומת, מהיר חימה אלים וצרחן: "הנהנה מהכנסה שהמורים אותם הוא מייצג לא חולמים עליה". זאת הם כותבים בגלגול עיניים צדקני, כאילו נחתו ברגע זה מן החלל ואינם יודעים מהו שכרם ותנאי עבודתם של יו"ר ארגוני עובדים בישראל.
וכדי להוסיף לרן ארז חטא על פשע, הם מגלים שהוא בסך הכול רק מורה להתעמלות שהשתלט בדרכים אפלות על הארגון, ושיש לו רחמנא ליצלן למופעי הטלוויזיה "קולקציית חולצות תכלת מתחלפות".
מה שמעורר בחילה בכתבה המגויסת הזאת שרוב ההשמצות מצוטטות מילה במילה ממכפישים אנונימיים המכונים: "אנשים ממשרדי האוצר והחינוך שנכחו במקום... אומר בכיר במשרד החינוך... מעיד אחד הנוכחים באירוע... אחד מהנוכחים נזכר... אמרו לנו השבוע בכירים באוצר... להערכת אנשי האוצר הקמפיין האחרון שעשה עלה מיליונים... חברי הארגון מספרים... גורמים במשרד החינוך אמרו השבוע... תלמיד שסיים אצל ארז ב-2003 סיפר... מי שעובד לצדו של ארז בארגון המורים שנים ארוכות סיפר השבוע... "
אפשר אולי להבין את חששותיהם של מורים להתבטא בשמם המלא, אך ממי מפחדים בכירי האוצר ובכירי משרד החינוך? זוהי עיתונות לא מקצועית הראויה לכל לשון של גינוי, המתבססת על רכילות אנונימית בשיטה המגונה של "אישה אחת אמרה".
אכן רן ארז אינו טלית שכולה תכלת, כפי שחשף בזמנו הכתב החוקר מרדכי גילת, שגילה כי ארז הוציא מהמדינה כספים בטענות שווא, בסך של 70.000 ש"ח אותם נאלץ להשיב לאוצר, אולי הוא חסר נימוסים, חולה פירסום, שתלטן המדכא את מבקריו? אולם מכאן ועד לדמוניזציה של המנהיג הנבחר של המורים, בעיתוי אומלל של שביתה, כשהוא מוביל רבבות מורים מקופחים, כאילו ואמרו למורים: נאמר לכם מי מנהיגכם ונאמר לכם מי אתם...
זוהי כתבה שתכליתה לשבור את רוחם של המורים, ואם חלילה ייכנעו וישובו אל הכיתות מתוסכלים ומושפלים ללא השג משמעותי, אבוי לילדינו אותם יחנכו וילמדו מורים שכאלה.
