שרון במליאת הכנסת: לא ניתן דבר כל <br>עוד יימשכו הטרור האלימות וההסתה

ראש הממשלה, אריאל שרון, נשא במיליאת הכנסת נאום מדיני תקיף, וזאת נוכח דרישת האופוזיציה, שהצליחה לגייס 40 חתימות. את רשימת החתימות אירגנה ח"כ זהבה גלאון (מרצ). הכנסת אישרה את הודעת ראש הממשלה ברוב של 52 נגד 42.

שרון נדרש על-ידי האופוזיציה, למסור דין וחשבון על ההערות שאישרה הממשלה בנושא מפת הדרכים, מדיניות החיסולים נגד פעילי וראשי הטרור, לרבות רנטיסי, וכן את פעילותה של הממשלה להשגת הפסקת אש.

שרון זומן להציג בפני הכנסת את עיקרי התוכנית מפת הדרכים. בתום הנאומים נקבע כי הכנסת תקיים הצבעה. יו"ר האופוזיציה, ח"כ דליה איציק, נרשמה לנאום. שר החוץ, סילבן שלום, משיב בשם הממשלה לשאילתות שהונחו בפני הממשלה.

שרון כינס אחר-הצהריים את חברי סיעת הליכוד, וביקשם לתמוך בדרכה של הממשלה. לחברי הסיעה אמר שלום, כי הוא ימקד את נאומו בהכרח לחסל את הטרור, וכן במדיניות הממשלה ללכת להסכם שלום.

שרון החל את נאומו בתורו, לאחר הנאומים של חברי כנסת מזה ומזה. "שמעתי בעיון ובקשב רב את דבריכם וברצוני לענות לכם", אמר. ישראל צריכה שלום. ישראל רוצה שלום. עם ישראל יחיה פה בשלום. לאזרחי ישראל מגיע שקט, הכלכלה ישראל תפרוץ קדימה ויתקיים תהליך מדיני. תיירים מרחבי העולם ישובו להלך במקומותנו. ישראל תוכל להתמקד בכשלונות הרבים המצויים בה. ישראל תחזור להיות ישראל של מדע, תעשיה מתחוכמת, של רפואה, של ביוגטכנולגיה, של חקלאות. כל אלה הם בהישג ידנו, הם מצויים פה, מוסתרים מעין, באבק המלחמה וכתמי הדם.

שרון הוסיף:

אמרתי שכדי להגיע לשלום חייב להיות ביטחון. אין יכולת להגיע להסדר מדיני כשהטרור משתולל. ישראל עומדת על זכותה לחיות בשקט ושלום ולא תוותר על כך לעולם. הרשו לי לומר משהו למי ששומע ללא הרף שעוסקים בניתוח כוונותינו. השתתפתי במערכות ישראל, את רוב שירותי עשיתי בשדה. נפלה בידי הזכות לפקד על היחידות הטובות של צה"ל, חשתי את פחדי המלחמות. איבדתי את חברי הטובים וליוויתי אותם בדרכם האחרונה. נפצעתי קשה פעמיים, והרגשתי את כאבי התופת בבתי החולים. קיבלתי החלטות של חיים ומוות לגבי אחרים ולגבי עצמי. לכן אני חושב שאני מבין את חשיבות השלום. אבל בשבילי, שלום משמעותו ביטחון מלא לאזרחי ישראל, לא הצהרות לא דיבורים. מאלה כבר שבענו, ביטחון מלא ורצוף שאותו תמלא הממשלה הפלשתינית החדשה ומלחמתה בארגוני הטרור. עלינו לזכור תמיד יש מדינה אחת קטנה. זה המקום היחיד בעולם שליהודים יש את הזכות והכוח להגן על עצמם. עלינו לשמור על יכלותנו זאת. זאת האחריות ההיסטוריות המוטלת על כתפינו. הטרור לא חייב את ישראל לשום ויתר מדיני. להיפך, כיום יש הרבה יותר הבנה לצרכים הביטחוניים של ישראל, ותיאום עם מדינות העולם, ולהסדרים בין ישראל לפלשתינים.

לפני כשבועיים נפגשנו בעקבה, עם ראש הממשלה הפלשתיני החדש כאורחיו של מלך ירדן... דיברנו שם בעקבה על ביטחון ועל שלום. אמרתי שבשביל שלום לדורות ניתן לעשות וויתורים כואבים, אך לא נוותר על ביטחון, ונגיב בחריפות על פגיעות בנו. הבהרתי שישראל לא תאפשר כניסה של פליטים לפלשתינים לא היום ולא אי פעם בעתיד.

עמדנו בפני בעיה קשה. האם לנשוך שפתנו כדי שלא נראה כמי שרוצים לעצור תהליך מדיני או לעשות מה שמוטל לעינו, לא לעשות שום וויתור ביטחוני. שני הנערים שנרצחו באזור ירושלים, ארבעת החיילים שנהרגו בארז, חייל שנפל בחברון, 17 האזרחים שנהרגו בירושלים.

פעלנו בנחישות נגד החמאס. לצערי נפגשו גם אזרחים. הם הבינו שאמירתנו שלא נקבל טרור היא רצינית. בעולם גוברים הקולות נגד החמאס. המאבק בטרור לא נועד להרחיק שלום אלא לקרב שלום. אנו נרדוף את הטרור בכל מקום ובכל זמן עד לניצחון.

בשלב זה אנו עוסקים רק בדבר אחד – הביטחון, השקט בלבד. לא תהיה כל פשרה על ביטחון ישראל. שום מידה של לחץ לא תסית אותנו מהדרך הזאת. לא ניתן דבר כל עוד יימשכו הטרור האלימות וההסתה. רק כשיסתיימו נעשה וויתורים כואבים כדי להגיע לביטחון ושלום אמת. מפת הדרכים אינה הסכם, אלא מסגרת. כשיפסק הטרור יבואו לאחר משא-ומתן מורכב, הסכמים רבים. הסכמים שבכוונתי להביאם לאישור הכנסת. אני מבקש מחברי הכנסת להביע בעד.

דליה איציק, ראש האופוזיציה: אי אפשר להכניע כמיהה של עם למולדת:

"עליתי אתמול בדרכי לירושלים הביתה. בשער הגיא ראיתי את שלדי הברזל ,אתה כל בוקר עובר שם, ועליהם זרים יבשים שנותרו ביום הזיכרון האחרון. עדות נוראה. עלו בי מילות השיר: לצדי הדרך מוטלים מתינו ושלד הברזל שותק כמו ראי. שלד הברזל של האוטובוס האחרון עוד מעשן ולפנינו מוטלים מתינו ועליהם בוכות משפחות רבות. במלחמה ההיא נולדה התקווה שלא נצטרך להילחם עוד. להקיז את דמם של הילדים ודם שכנינו, דמם שלא הזכרתם בנאומך. בליבנו שכנה תקווה שנקיים חברה של כבוד ורעות. בתום המלחמה ההיא היינו לעם, אך לא זיכנו לשלום. העם יהודי מעולם לא וויתר על חלומו וארצו. במשך 2000 שנה המשכנו לשאת געגועים שאת ריחה לא הכירנו, אבל אהבנו אותה. הם לא יכניעונו, אומרת אם שכולה, בשיר נוסף. אבל גם אנחנו לא נכניע אותם, גם להם יש רצון לארץ משלהם. אי אפשר להכניע כמיהה של עם למולדת.

שער בנפשך ששמעון פרס היה ראש הממשלה או יצחק רבין ז"ל. אילו נאומים היית נושא, אך לצערי הרב קולך בנאום קול יעקב, אך הידיים שלך ידי עשיו. אני מבקשת לדעת עם מי התייעצת לפני החיסול של רנטיסי. האם התייעצת עם שר החוץ שלך והוא אמר לך מה יקרה באומות העולם.

..."אומרים עליך שאתה מושבניק גאה. אתה מבין באפרוחים. איך זה יכול להיות ששרי החוץ של כל העולם, יעדיפו את אבו מאזן על פני ערפאת, כאשר אתה קורא לאבו מאן אפרוח. מי ירצה להזמין אפרוח.

...אני מסתכלת סביב ושואלת אותך, מי כאן האפרוח. אני קוראת לך להתגבר על הפחד. אתה אמרת לי שאני יום אחד אפתיע. מתי היום הזה יגיע. אתה מוכרח, אתה יכול. אל תיתן למנוע את בואו של היום הזה. אולי דווקא אתה תביא את השלום, אנחנו נהיה שם איתך, בכלי כמעט בלי אולי, נתייצב לצידך, רק תביא את השלום. במבחן המעשה צריך להגיד ביושר, אמרנו לנו שלום יביא ביטחון שלום, הבטיח. אז מה קרה בפועל, אתה רואה את הרוגי הפיגוע, אתה רואה את הכלכלה הרגועה ביותר מאז הקמת המדינה – אף אחד לא יקח לך את הזה, בסוף זה שלך.

לסיום, אני מבקשת ממך משהו. אולי באמת רק שרון יכול. אולי אתה, אולי כמעט רק אתה בעת הזאת, יכול לעשות את זה. תניח לחברים שלך, חלק לא יפרגנו לך, אך ביום שתביא את זה, העם יכיר לך תודה. אולי שר ההיסטוריה בעת הזאת מינה דווקא ותך, כמי שלחם כל כך הרבה מלחמות, יכול להביא את השלום הנכסף. אנחנו נהיה שם מימנך ומשמאלך".

שר החוץ, סילבן שלום: התחייבות הפלשתינים - חיסול תשתיות הטרור

"ההודנה לא יכולה להיות יעד. גם הפיגוע בתל אביב שבוצע על-ידי אזרחים בריטים שמועלם לא היו כאן, הגיעו לכאן רק בשל העובדה שהם נענו להסתה של הרדיקלים. כך גם הפיגוע באנידונזיה, קניה ממומבסה ומרוקו. נושא ההסתה הוא מרכזי, מרעילים ילדים. נושא ההסתה בתקשורת ובמערכת החינוך הוא נושא שמפחיד אותי ואנו מעלים אותו בשיחות שם שכנינו.

ההתחייבות הפלשתינית היא ברורה - חיסול תשתיות הטרור. הצעד האמיתי הוא של ביטול כל ארגוני הטרור. הממשלה עמדה על כך שלא תתקיים זכות השיבה. הרי הדבר הזה משולל כל היגיון.

אנו רוצים לציין את אמירתו החשובה של הנשיא בוש התחייבות של אמריקה והתחייבות שלו לביטחונה של ישראל כמדינה יהודית .אני חושב שהגיע הזמן שגם מדינות ערב יתרמו את חלקם. תרומתם לתהליך לא יכולה להצטמצם רק בהטלת דרישות מישראל.."

קודם לכן נאמו כאמור חברי כנסת. הנה כמה מהם:

ח"כ מתן וילנאי מהעבודה: "אתה הולך היום בדרך שהלך יצחק רבין ז"ל ושמעון שבס. אתה מבין היום את מה שאנו הבנו מזמן. אבל להבנה המאוחרת שלכם היום יש מחיר. ישראל נאלצת לקבל היום תכתיבים. אנו נכפים עכשיו על-ידי אחרים. אתה הכנסת פעם ראשונה כוחות זרים לסכסוך ברמה של מפקחים. בשלבים הבאים נידרש להתמודד גם עם פינוי התנחלויות אמיתיות.

יש מהצדק ההיסטורי בכך שעליך מוטל הנטל לפנות יישוביים בלתי חוקיים. ראש הממשלה נדרש להתמודד בשטח עם מה שיצר השר שרון. אנחנו אנשי מפלגת העבודה כפי שהיה בעבר תוכל לקבל את תמיכתם של חברי מפלגת העבודה".

ח"כ אילן שלבי, משינוי: "אנו נישאר לתמיד באריאל, מעלה אדומים ומקומות נוספים. המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת לנו תהיה מוחלטת בכל השליטה האווירית שלה. כבר בשלב הראשון של מפת הדרכים יש לדרוש מהם להפסיק כל הסתה".

ח"כ אלי ישי, מש"ס: "אני אקריא נאום שנקרא מעל במה זו לפני מספר שנים. אני שואל את עצמי כיצד עלינו לנהוג ומה עלינו לעשות לנוכח ההתפתחויות החדשות. אני מצטט: אני אומר לכם זיכרו לא את השלום הם רוצים אלא את היהודים הם רוצים. להודות בטעויות שנעשו. לא צריך להיות מדינאי גדול כדי להבין דבר שכזה. אנחנו מספקים את שונאי השלום וכפי שאמרתי לא את השלום הם רוצים אלא את היהודים. יש שינוי גדול בתפיסה בין מה שהיה בתקופת אוסלו לבין מה שקורה היום. זה היה נאום של ראש המשלה, אריאל שרון. אני זוכר שאמרת שאסור לדבר איתם. הם רוצחים חפים מפשע וכשממשיכים לדבר איתם זה גורם ליותר הרג.

אנחנו בעד השלום, אמרת כמה דברים מאוד נכונים. השאלה מה קורה פה היום. אני מבטיח לך שנתמוך בתהליך מדיני שגם הפלשתינים וגם האמריקנים יסכימו ויחתמו לא רק על ההסתייגויות. אם דיברנו על הסכם אוסלו שהוא גרוע ואסור היה לתת להם רובים ,זהו הסכם יותר גרוע. מקבלים את ההסכם הסעודי, את זכות השיבה את חלוקת ירושלים. השאלה איפה זה נגמר".

ח"כ רן כהן, מר"צ: "אני מוכרח לומר: אני הייתי מאוד שמח לבוא לדיון אם אפשר היה להצביע לחוד על דבריך ולהצביע לחוד על מעשיך. תראה איזה פער. אתה מדבר נגד הכיבוש, אתה אומר אין ברירה אלא לחלק את הארץ. אתה אומר אי אפשר לשלוט על 3 וחצי מיליון פלשתינים. אתה אומר שאתה הולך לוויתורים כואבים כדי שלעם בישראל יהיה טוב יותר. היה כיף להצביע בשבילך. אבל כשמצביעים בשבילך מצביעים גם בעד המעשים שלך. משום שבמעשים שלך עוד לא פרקת אף לא התנחלות אחת, ואף אפשרת לעשות צחוק מצה"ל. עוד לא פינת אף עיר פלשתינית. גם לגדר ההפרדה הביטחונית – לא מתקדמת ועכשיו היא כוללת עשרות פלשתינים בתוך הקו הירוק. כשבוחנים את המעשים אין שום מהלך לשלום, כששומעים את הדיבורים כמעט אפשר להסכים איתך. אני סקרן איזה אריק שרון עומד לעלות לבמה היום".

ח"כ שאול יהלום, מפד"ל: אדוני ראש הממשלה ,המפד"ל מתנגדת למפת הדרכים. הדבר מעתיק את אוסלו ומפת הדרכים הופכת לאוסלו ב'. באוסלו היתה אשליה, היא נתנה נשק לידי הרשות הפלשתינית. הנשק כוון כנגד אנשינו וחיילנו ובכל תקופת הביניים נוצרו בתי חורשת לנשק, מחילות והם יצאו כולנו נגדנו. האם אתה חוזר על אותה שגיאה. אבו מאזן לא משתלט ולא חולם להשתלט על הג'יהאד והחמאס. ערפאת משפיע לדעת גורמי המודיעין והביטחון של מדינת ישראל.

התוכנית שלך מתבצעת?. אתה מדבר על אזור ביטחון בבקעה, אזור ביטחון מערבי, אם הפלשתינים לא קיבלו את תוכנית ברק, הם יקבלו את תוכניתך? . אנו פונים אליך אנא תבוא ותאמר שכל נכנעים לערפאת אין ידנו במפת הדרכים.

ח"כ אחמד טיבי: אכן רבותיי מפת הדרכים היא לא הסכם, היא תוכנית מסודרת אך היא מסגרת מחייבת. שכבר אדוני ראש הממשלה בפיסגת עקבה מפת הדרכים חייבה אותך לתת הצהרה. בשלב הראשון של התוכנית שבה אתה מתחייב להכיר במדינה פלשתיני עצמאית וריבונית, אבל אתה אמרת שאתה מכיר רק במדינה פלשתינית. לא במקרה לא הזכרת את המילה עצמאית וריבונית. אבל זה לא היה הדבר היחידי. הייתה אמור לומר שממשלת ישראל מתחייבת להפסיק את האלימות נגד הפלשתינים בכל מקום, והתחמקת מהמשפט הזה. אתה התחייבת באותו יום על חיסולו של רנטיסי ואחרים. באותו יום, חוסלו שני פלשתינים. כבר באותו יום שעות לאחר שנפגשת עם אבו מאזן, חיסלתי שני אנשים בטולכרם. אין זה נכון שהפיגוע נגד החיילים בארז היה הפרה הראשונה. כל האלימות הזאת צריכה להיפסק.

כבר בתחילת הדרך סתית מהדרך חיסלת את מפת הדרך. אדוני ראש הממשלה, בטח תגיד לנו שיש אנשים שמפקפקים בכוונות שלך. אני בטוח שתחזור על המילה וויתורים כואבים. אנחנו רואים ומה שאנו רואים הוא מה שקיים. ולכן אדוני ראש הממשלה, אני לא יודע איזה ראש ממשלה יעלה לכאן.

ח"כ פרץ, עם אחד: אני מגיע משדרות, ישוב מוכר לך. ליד החווה שלך. ודאי תושבי שדרות מרגישים היום שהם הברומטר של העימות. משפחות שלמות יושבות ומתפללות שאיש לא יפגע. אני רוצה להדגיש שאין ספק לאיש שבכל מה שקשור על הגנה על חיי אדם ממשלת ישראל מוכרחה להיות מחויבת בלי שום פשרות. אבל אני פונה לחברי הכנסת, אני חושב שביום הזה היינו צריכים לברך את ראש הממשלה על הדברים התקדימים שהוא יצר. מדינה פלשתינית צריכה לקום. האמירה בפני עצמה היא שינוי פסיכולוגי חשוב. לתושבי שדרות המושג מדינה פלשתינית היה פעם מושג של יהרג ובל יעבור.

השאלה הגדולה שנשאלת כאן, אם יימשך העימות בין תנועות משיחיות. החלום המשיחי הזה איננו. אני מקווה שגם הפלשתינים מבינים שזכות השיבה שה רעיון משיחי שלא קיים עוד. אם שני המושגים מהשיחים האלה ישראל השלמה וזכות השיבה, כל הצדדים יבנו שהמושגים אינם קיימים, כי הויכוח הוא גם ויכוח של דתות, במקום כזה הסיכוי להגיע להסכמה הוא כמעט בלתי אפשרי. אנשים פוליטיים צריכים להבין שפשרה היא חלק מהחיים שלנו. הגיע הזמן שנוותר על חלק מהחלומות אבל נבטיח את עתיד ילדינו.

ח"כ עבד אל–מאלכ דהאמשה, רע"מ: אכן כולנו מתלבטים בשאלה לאן פניו של ראש הממשלה. הצורך של העם בישראל והעמים בשלום והם אומרים כן, אפילו בוש אומר כן. שאכן התהליך יתחיל להתמשש. אם אנחנו רוצים לראות מה שרון אומר, צריך לראות מה המעשים אמרים. המעשים אומרים – לא. בפיסגה בעקבה, היתה אופוריה אבל רק עכשיו נזכרו ברנטיסי. מר שרון משגר שבעה טילים ומחסל אזרחים תמימים. כאשר עושים את המעשה הזה במחשבה תחילה בנוסף לפשע הבינלאומי, יש במעשה הזה אימרה כדי לטרפד את בכל התהליך, כדי לתת למר שרון מנוחה מול האופוזיציה שלו.

ח"כ חיים רמון, עבודה: בכל ההתבטאויות שלך רה"מ אתה מדבר על דבר אחד שלא תפשר עליו הוא הביטחון. לצערי הרב בתקופת כהונתך נרצחו למעלה מ-700 אזרחים. אתה התפשרת על הביטחון. לדעת ראש השב"כ, לדעת מפכ"ל המשטרה היה ניתן למנוע את הרצל שלהם. אתה משיקולים פוליטיים אידיאולוגיים , פוליטיים נמנעת להקים גדר הפרדה. לגעת לרעיון ולדעת גם לי. ורק הלחץ הציבורי ודעת הקהל הביא אותך לבנות חלק מגדר ההפרדה. אתה בנית אתם בונים בעצלתיים. אני מקווה שעד סוף השנה תבינה הגדר שעצם בניתיה מקטינה כבר היום את מספר ההרוגים.

אתם פקירים את ביטחונם של תושבי ישראל, בכך שאתם לא עושים את זה. על הגדר סביב עזה אין אוגדה ולא חצי אוגדה. אין פיגועי התאבדות לא באשקלון ולא בשדרות. אתם לא עושים את מה שאתם צריכים לעשות רק מטעמים אידיאולוגיים ופוליטיים.

הנקודה השניה: בסכסוך בינינו לבן הפלשתינים אין סיכוי שהפלשתינים יעמדו בדרישות שאתה מעמיד בפניהם. ולכן רק בהתערבות של כוח בינלאומי בעזה אבו מאזן נבחר. רק בהתערבות של כוח בינלאומי ושל האמריקנים נגיע לסיום הסכסוך.