התקשורת מלאה בתיאורי "מאבקי הכוחות" בין יאסר עראפת ובין אבו מאזן. העיתונאים הישראלים "משדרים" תחושה של חרדה ואפשרות של "החמצת הזדמנות היסטורית" אם חס וחלילה - על-פי כתבותיהם - אבו מאזן לא יבחר לראש ממשלה של המדינה הפלשתינית שבדרך.
ואני אומר לכם ידידי היקרים, שום דבר לא השתנה. זו שוב מלכודת מבית היוצר של עראפת, ואצלנו כמו בעולם המערבי בולעים את ההצגה בשקיקה.
רב המרצחים עראפת בשיתוף פעולה, לדעתי, עם אבו-מאזן וחבר מרעיו, ביימו את כל ההצגה הזאת ומכינים את המלכודת לישראל. בסופה של ההצגה, "יעתר" עראפת ללחץ, ואבו מאזן גם הוא יעשה פרצוף של אחד שמקבל עליו את הדין בחוסר רצון מופגן, והממשלה הטרוריסטית תושבע לכל מצהלות העיתונאים והפוליטיקאים חסרי הבינה בישראל ובעולם. כדי שאבו מאזן יצליח בתפקידו, תציע ישראל מחוות (על רשימת המחוות קראנו בעיתונות שדיווחה על ביקורו של עו"ד דב וייסגלס בוושינגטון).
כולם מצפים לכך, והתקשורת תסביר לציבור הנבוך, שיציאת צה"ל מהערים הערביות ביהודה ושומרון, הסרת מחסומים, שחרור אסירים, שרק אתמול השתתפו במעשי טבח של יהודים, ומתן כסף לאבו מאזן וממשלתו הם צורך חיוני. אחרת: "ראיתם כבר שאבו מאזן כמעט וסירב לקבל התפקיד, והמחוות הם חיוניות לחיזוקו בתפקיד".
כך יתגלגל התסריט.
אז מה השתנה? שום דבר לא השתנה. מעשי הונאה מסוג זה כבר ביצע עראפת מזמן. הוא לא היסס להורות על רצח של מקורביו בפת"ח בשנות ה-70'ם המאוחרות באמצעות אבו-נידאל, שבעצם סר למרותו, אבל הוצג כאוייבו הגדול של עראפת, וכל זאת כדי להפוך את הטרוריסט ערפאת למנהיג גולה של הפלשתינים בעיני העולם ולהציג איזה "סיכון כבד" הוא לקח על עצמו - שפלגים ערבים אחרים רוצחים את אנשיו וגם חייו נמצאים בסכנה.
בהמשך עם חתימת הסכמי אוסלו, שהמיטו עלינו רק מוות והרס, שמענו מאדריכלי האסון הישראלים שיש לתת מחוות לערפאת, כדי שיוכל לבסס את כוחו, ולהילחם מול הפלגים הקיצוניים שמתנגדים לו. כך קיבל ממדינת ישראל אישור לנוע באופן חופשי, כסף למכביר, נשק לחימוש "מנגנוני הביטחון המסכל" שאמור היה להילחם בטרור הערבי ולסכל מעשי טבח אצלנו - כך הבטיחו הפוליטיקאים - וסיפרו לנו את המעשיות האלה באמצעות "סוכני ההשפעה" בתקשורת. כולנו ראינו וחשנו על בשרנו את פעולות ה"מנגנון המסכל", שהיה חוד החנית למלחמה בנו ובמשתפי פעולה ערבים שסייעו למנגנוני הביטחון הישראלים.
האם כבר נשכחה התמונה של "הסכם קהיר" במאי 1994, כאשר ערפאת סירב לחתום על המסמכים, בהצגת "נעלב" מול מצלמות הטלוויזיה -בשידור חי - ופניהם הנבוכים של יצחק רבין ושמעון פרס? כאשר חתם נשמו כולם לרווחה, וכמובן הרעיפו על רב המרצחים שבחים על ה"ויתורים" שעשה, שזיכו אותו בעוד מחוות. כולם צפו בהצגות של עראפת, בפניו ה"כואבים" בתלונותיו כי ממררים לו את החיים הן אצל בני עמו והן הישראלים. ובתמורה שוב קיבל ויתור כזה או אחר. ההצגה בקמפ דיוויד, כאשר השתעשע עם אהוד ברק ודחפו זה את זה. כל אלה הם הצגות ותכסיסנות של "שועל חכם" שמוליך את כולם שולל.
לכן שום דבר לא השתנה גם הפעם.
התקשורת קושרת כתרים לאבו מאזן, התקווה החדשה לשלום במזרח התיכון. לצורך זה - של יצירת תדמית חדשה - העלימו פרטים רבים מעברו, כמכחיש שואה. הסתירו מעיני כל ראיונות שנתן בעת האחרונה, בהם הצדיק רצח של מתנחלים. כך יעשה למי שהתקשורת והשמאל הקיצוני וכל שונאי ישראל מבית ומחוץ רוצים ביקרו.
עד כמה עלובים פרשני ישראל, ראינו במלחמה בעירק. אותם פרשנים מנסים למכור לנו את הדמות החדשה של אבו מאזן. כותב ביום שישי האחרון (18 באפריל, מוסף ידיעות אחרונות) אלכס פישמן, תחת כותרת "צה"ל מתכונן לתפנית בשטחים", כי בצה"ל מדברים בימים האחרונים במונחים דרמטיים: "אלה ימים עם פוטנציאל להכרעת הסכסוך האלים". הפרשן הנכבד שוב מביא לנו ציטוטים מ"מקורות ביטחוניים בכירים".
בחרתי את הקטע הבא: "את המהלך הזה של הרגעת האלימות, מנסה אבו מאזן להתחיל ברצועת עזה. הוא כבר העביר למנגנוני הביטחון בעזה הוראות להפסיק את ירי המרגמות והקאסמים לשטח ישראל. במערכת הביטחון בישראל אכן הבחינו בימים האחרונים בפעילות שיטור מסויימת באזור בית חנון, מה שמעורר כאן את התקווה שאולי בכל זאת מצליח אבו מאזן, לאט לאט, להתרומם. השבוע התרחש עוד חידוש שעורר אופטימיות בישראל: מעצר בודד של פעיל ג'יהאד באזור צפון השומרון, שביצעו מנגנוני הביטחון של הרשות".
עוד לא יבשה הדיו, וביום ראשון (יומיים אחרי הכתבה האופטימית), שוב נחתו טילי קאסם בשדרות, פצצות מרגמה פגעו בישוב יהודי בחבל קטיף ורוצחים מתאבדים נעצרו בדרכם לערי ישראל. עם העובדות האלה לא מתעסקים, למה שיקלקלו את ה"תחושות". מייד נמצא הסבר, וביום ב' (22 באפריל) הסבירו לנו שהיה זה ירי של החמאס. כמו בסיפורי שמעון פרס שיש להתכונן לקורבנות, אלא שאלה יהיו "קורבנות השלום" שעלינו להקריב לקראת צמיחתו של "מזרח תיכון חדש".
כמה עלובה מגוחכת ופתטית ניסיונה של התקשורת לטשטש עובדות, וכמה קצר הזיכרון הקולקטיבי שלנו.
אבו מאזן מקלקל קצת את השמחה לשמאל הקיצוני. קשה להם להבין, למה הוא עושה להם את זה, למה הוא מדבר על "זכות השיבה". בנאום שנשא במחנה פליטים אמר אבו מאזן: "אתם תחזרו לחיפה, יפו וערים אחרות". הוא הזהיר אותם שהם יהיו, בתחילה, מיעוט באותן ערים שעברו שינוי מאז הכיבוש היהודי.
ידידי היקרים, שום דבר לא השתנה אצל הערבים. אבו מאזן ואלה שייבחרו לממשלתו, הם אותה כנופיית טרוריסטים ששלטה בשטח עד היום.
גם אצלנו לא השתנה דבר - הרצון לרצות את כל העולם או רצון לא ברור אחר, עלול לגרום לחורבננו.
תוכנית "מפת הדרכים", היא המשכה של אסון אוסלו, ועוצמתה ההרסנית עלולה לעלות עשרות מונים על הסכם אוסלו.
העייפות שכאילו נפלה על תושבי יש"ע ונאמני ארץ ישראל, חייבת להעלם. עלינו להיערך למאבק איתנים. אסור להגיע למצב שבו נאפשר - בדרך חוקית - ולא עקירת ישוב או מאחז אחד. עקירת מאחז אחד, עלולה להביא חס וחלילה לעקירת הישובים כולם עד האחרון.
________
המחבר הינו אל"מ (במיל.)
