במקביל להתקפות החריפות של מספר שופטים בעת האחרונה על התנהגותה של פרקליטות המדינה, מותח בית הדין הארצי לעבודה ביקורת קשה על סניגוריו של עובד זר, אשר היטעו ביודעין ובצורה ממושכת את בתי הדין.
מדובר בעו"ד ולדימיר מיסיוק ועו"ד נעמה לוי, אשר ייצגו את זקי קסקין מטורקיה בהליכים שניהל נגד חברת הבנייה פרידמן-חכשורי. קסקין הועסק בשני אתרים של החברה, עד שגורש מהארץ בפברואר 2003 בשל שהייה בלתי חוקית. על-פי הצו, נאסרה כניסתו ארצה עד סוף 2013.
באפריל 2007 הגיש קסקין תביעה נגד החברה בסך 67 אלף שקל, אך לא גילה שלא יוכל להתייצב לדיון ולפיכך לא יוכל להיחקר על תצהירו. לאורך ההליכים מאז הגשת התביעה, הצהירה לוי שקסיוק יתייצב לדיון בעניינו, ואילו בהזדמנות אחרת אמרה אומנם שיש מגבלות על כניסתו לארץ, אך לא גילתה את האיסור החל עליו למשך עשור. לאור הודעות אלו, פטר בית הדין האיזורי בתל אביב את קסקין מהתייצבות לקדם-המשפט והורה שיתייצב לדיון ההוכחות.
רק בינואר 2009 הצהיר מיסיוק, כי מרשו לא יתייצב לישיבת ההוכחות, וגילה שהוא מנוע כניסה ארצה עד 2013. בית הדין האיזורי החליט לקיים את ההליך בלא התייצבותו של קסיוק לחקירה על תצהירו, ועל כך הוגש ערעור לארצי.
במקביל, ביקשה פרידמן-חכשורי למחוק על הסף את תביעתו של קסיוק. היא הגישה תצהיר עליו חתם קסקין בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, ולפיו אין לו כל טענות כלפיה והתביעה בשמו הוגשה מבלי שהבין את תוכנה. בתגובה, הגיש מיסיוק תצהיר אחר של קסקין, ולפיו התצהיר הקודם נחתם תחת לחץ פסול. הדיון בנושא זה טרם הוכרע.
הנשיא היוצא של בית הדין, סטיב אדלר, ציין בפתח פסק דינו, כי לאחרונה חוזרת ועולה בשתי הערכאות התופעה של הגשת תצהירים מטעם
עובדים זרים שאינם מתייצבים לחקירות נגדיות עליהם. לא אחת, הוסיף, התצהירים הללו פגומים, משום שהם חתומים רק בפני עורכי דין מקומיים בחו"ל.
ככלל, אומר אדלר, יש לפסול ולמחוק תצהיר שמגישו אינו מתייצב לחקירה עליו. גם מצב כלכלי קשה של המצהיר או הימצאותו מחוץ לישראל, אינם מהווים נימוק מספק לאי-התייצבות. עם זאת, ניתן להמשיך ולנהל את התביעה על סמך ראיות אחרות.
בנוגע למקרה הנוכחי קובע אדלר, כי זהו "אחד מאותם מקרים נדירים בהם מתקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים דחיית התובענה בשל חוסר תום לב קיצוני בהתנהלות בעל הדין ובא-כוחו, המגיע לכדי הטעיה בוטה מדעת של בית הדין האיזורי ושל הצד שכנגד, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי".
אדלר קובע, כי חזקה היא שצו ההרחקה היה בידיעתו של מיסיוק, לכל המאוחר בעת שהכין את תצהירו של קסקין. ואולם, הוא לא הביא עובדה מהותית זו לידיעת בית הדין ופרידמן-חכשורי, ועשה זאת לראשונה שלושה שבועות לאחר ששב והצהיר שמרשו יתייצב לדיון. מיסיוק אף הבטיח, שלא תיפגע זכותה של פרידמן-חכשורי לחקור את קסקין, ורק על סמך הבטחה זו איפשר בית הדין האיזורי לצרף את תצהירו הפגום לתיק.
אדלר מוסיף ואומר על מיסיוק, כי הוא מנע מפרידמן-חכשורי את ההזדמנות הנאותה לכלכל כיאות את הגנתה, היטעה ביודעין את בית הדין האיזורי והפר את חובת הנאמנות שלו כלפי בית הדין כ"קצין בית המשפט". הוא אף לא עשה דבר על-מנת לאפשר את כניסת מרשו ארצה.
פסק הדין ניתן בהסכמת הנשיאה הנכנסת של בית הדין הארצי,
נילי ארד, והשופט
שמואל צור. קסקין חויב בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל.
