בית המשפט העליון דחה היום (ג', 7.12.10) את ערעורו של יגאל עמיר על המשך מאסרו בבידוד. עם זאת, השופטים ממליצים לאפשר לו הקלות מסוימות בהמשך הבידוד, כמבחן לקראת האפשרות של ביטולו החלקי.
עמיר מרצה את עונשו בבידוד מאז הורשע ברצח ראש הממשלה,
יצחק רבין, בנובמבר 1995. הבידוד מוארך בידי בית המשפט המחוזי, ולאחרונה הוארך בחצי שנה - ועל כך עירער עמיר.
בהחלטה האחרונה קבע בית המשפט המחוזי, כי הפרדתו של עמיר נשענת על שני טעמים: הבטחת שלום הציבור ובטחון המדינה, ושמירה על בטחונו. בית המשפט ציין, כי מידע מודיעיני מצביע על כך שעמיר מהווה מודל לחיקוי לקהלים קיצוניים, פועל להפצת משנתו ברבים ואף הפר במהלך מאסרו את המגבלות שהוטלו עליו. הודגש, כי עמיר אינו מתחרט על מעשיו והוא עדיין דבק באידיאולוגיה ששימשה מניע למעשיו. על כן, קבע בית המשפט המחוזי, החזקתו בהפרדה תמנע ממנו את הפצת משנתו הקיצונית, שעשויה להשפיע על אסירים אחרים ולגרום להם לבצע מעשים בלתי חוקיים.
סכנה ממשית למעשי נקם
ביחס לטעם השני קבע בית המשפט, כי בשים לב לעבירות שביצע עמיר, קיימת סכנה ממשית למעשי נקם נגדו מצד אסירים אחרים.
עמיר טען, כי תקופת הבידוד הארוכה בה הוא נמצא פוגעת בזכותו לקיום אנושי בסיסי. כן טען, כי היותו מודל לחיקוי לקהלים קיצוניים אינה מצדיקה את המשך החזקתו בהפרדה, וממילא כיום כבר אין לו כל השפעה מסוג זה. בנוסף טען, כי הנימוק של שמירה על בטחונו שלו אינו מצדיק את המשך ההפרדה, כיוון שנימוק זה נשען על הערכות וספקולציות.
בעת הדיון בבית המשפט העליון, שמה המדינה את הדגש על הנימוק בדבר היותו של עמיר מודל לחיקוי. היא אישרה, כי בניגוד לעבר - אין מידע קונקרטי על כוונה של אסירים אחרים לפגוע בעמיר, והחשש לבטחונו נובע מהערכה בלבד. לפיכך, התמקד גם בית המשפט העליון בנימוק הראשון.
השופט
מרים נאור ציינה, כי החזקה בבידוד אינה עונש נוסף, ותקופה זו צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. לפיכך, על הרשות לבחון באופן רצוף את קיומה של הצדקה בהמשך ההפרדה במטרה למזער ככל שניתן את הפגיעה באסיר.
עוד ציינה נאור, כי עמיר סירב לאפשרות של הפרדה זוגית - כלומר: מאסר לתקופה ממושכת בחברתו של אסיר נוסף. זאת, למרות שהמדינה הייתה מוכנה לאפשר זאת.
סכנה לבטחון המדינה
נאור קובעת, כי גם כיום מהווה עמיר סכנה לבטחון המדינה, מחשש שמא יפיץ את משנתו הקלוקלת בבואו במגע עם אסירים אחרים. היא הדגישה, כי עמיר איננו מבודד כליל מהעולם החיצוני. הוא מקיים פגישות התייחדות עם רעייתו פעם בחודש ומקיים מדי יום ביומו שיחות עם קרובי משפחתו. כן הוא זכאי לראות טלוויזיה, אף שמבחירה אינו עושה כן, וזכאי לעשות מנוי לעיתון.
"זוהי אכן הפרדה", קובעת נאור, אך אין המדובר במי שמבודד באופן מוחלט מן העולם החיצון. על כן, ההשלכות הנפשיות הקשות של בידוד קבוע המתוארות בחוות הדעת שהוגשו לנו על-ידי המבקש, אינן ממין העניין".
לדברי נאור, עמיר מבקש כעת להעמידו במבחן: נסו אותי ותראו שלא אפיץ שום "משנה". ואולם, היא מזכירה, עמיר עצמו דחה את האפשרות להקלה בדמות הפרדה זוגית, אם כי אפשרות זו עדיין פתוחה בפניו.
נאור מציעה, כי בהארכה תתבקש שהות קצרה של עמיר עם אסיר נוסף או עם מספר אסירים נוספים, כגון לצורך תפילה במניין, והכל תחת פיקוח. אם חרף הבטחותיו והתחייבויותיו ינצל עמיר לרעה אפשרות זו, ניתן יהיה להפסיק את המפגש לאלתר. "תהא זו מעין תקופת מבחן למבקש, ואם לא יעמוד בה אין לו אלא על עצמו להלין", היא אומרת. השופטים
אסתר חיות ו
ניל הנדל הסכימו עם נאור.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
