|
|
דב בן-מאיר (צוקר), יו"ר המליאה [צילום: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
|
|
משל הכלב שהשמיע יושב-ראש הכנסת אינו חדש (על מנהיגים שמגיעים לצומת דרכים ומביטים אחורה לראות לאן נוטה דעת הקהל). הפעם האחרונה בה נשמע נאום עם משל הכלב הייתה ב-30 ביוני השנה. הנואם היה
מאיר שטרית (קדימה) והיושב-ראש ראובן ריבלין.
אבל נבירה בארכיון הכנסת מעלה כי גם בכנסתו עברו עלה המשל. הנה למשל סטנוגרמה מתאריך
28 בינואר 1986:
יו"ר הכנסת דב בן-מאיר: חכמינו אמרו על כך, ש"קול המון כקול שדי" כאשר "פני הדור כפני הכלב".
מאיר כהנא (תנועת כך): כן.
יוסי שריד (התנועה לזכויות האזרח ולשלום): למה התעוררת דווקא במילה הזאת?
שולמית אלוני (התנועה לזכויות האזרח ולשלום): כי הוא מעמיד את עצמו כפני דור. פני דור זה מנהיגים.
היו"ר דב בן-מאיר: אני בכל זאת חושב שהנימוס מחייב את כל חלקי הבית.
מאיר כהנא (תנועת כך): --- יש גם כלב וגם כלבה.
שולמית אלוני (התנועה לזכויות האזרח ולשלום): המורשה והתרבות היהודית ידעו לקבוע שני כללים בתור כללי יסוד. האחד הוא "אחר רבים להטות", והשני הוא "לא תהיה אחר רבים לרעות". הווי אומר, אין שום ערובה לכך שמה שרוב קובע אומנם נכון וצודק הוא. ואני מסכימה איתך, חברת הכנסת גאולה כהן, אם כי בניסוח אחר. הקונצנזוס הקדוש לא כתב עוד שום שיר ולא צייר שום ציור ולא המציא שום המצאה. והגיע הזמן שנבין, שהשימוש ברוב הוא טכניקה שיש בה צורך, אבל היא חייבת להיות מבוססת על ערכים שאין לסטות מהם. וגם זה נאמר בתרבות היהודית, במסכת פאה, שבמקום שיש זכויות יסוד, אם אחד אומר כהלכה, ותשעים-ותשעה אומרים שלא כהלכה, שלא על-פי הדין, שלא על-פי העיקרון, נוהגים כמותו ולא כמותם.
