נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים,
מוסיה ארד, דחתה היום (ה', 13.1.11) את בקשת המדינה להעניק לה ארכה להגיש ערעור על זיכויו של
צחי הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים. הבקשה הוגשה בשל שביתת הפרקליטים.
הנגבי זוכה מאשמת ביצוע עשרות מינויים פוליטיים של חברי הליכוד בעת ששימש כשר לאיכות הסביבה, בנימוק של הגנה מן הצדק לאחר שנקבע, כי אחרים שביצעו את אותם מעשים לא הועמדו לדין. הוא הורשע בעדות שקר, נקבע שיש במעשיו קלון והוא התפטר מן הכנסת, אך יוכל לשוב ולהיבחר ואף לכהן כשר בכנסת הבאה.
המועד האחרון להגשת הערעור חל כשבוע לפני תום שביתת הפרקליטים, והמדינה הגישה את הערעור ואת בקשת הארכה מיד עם סיומה. לטענתה, קיים אינטרס ציבורי רב חשיבות בשמיעת הערעור, לנוכח חשיבות המלחמה במינויים הפוליטיים.
הנגבי טען, כי המדינה יכלה להגיש את הערעור גם בתקופת השביתה, אם ועדת החריגים של הפרקליטים השובתים הייתה מאפשרת זאת. עוד אמר, כי כאשר הסתבר שפסק דינו של בית משפט השלום הפך לחלוט, הוא התפטר מן הכנסת ובכך נגרם לו נזק בלתי הפיך. כן ציין, כי הקביעות העקרוניות שבפסק הדין ממילא אינן מחייבות, שכן מדובר בפסק דין של בית משפט שלום.
ארד ציינה בהחלטתה, כי בתי המשפט כבר קבעו שהמדינה תקבל ארכה בתיקים פליליים רק בנסיבות יוצאות דופן, ורשות זו לא תינתן לה באותה מידה של קלות שהיא תינתן לנאשם.
"השביתה אינה בגדר אירוע בלתי ניתן לשליטה ואשר לא ניתן לצפותו מראש", קבעה ארד. "הימנעות המדינה מלהגיש את הערעור במועדו, מקורה בבחירה של הגורמים המוסמכים לדבר, שלקחו בחשבון את כל ההשלכות של החלטתם".
ארד מציינת, כי פרקליט המדינה,
משה לדור, ובכירי הפרקליטות לא נטלו חלק בשביתה ויכלו להגיש בעצמם את הערעור. העובדה שבחרו שלא לעשות זאת, על-מנת שלא לפגוע בזכות השביתה של יתר הפרקליטים, איננה יכולה להוות נימוק לקבלת בקשת הארכה.
עוד מציינת ארד, כי השביתה לא פרצה במפתיע, והמדינה יכלה להגיש את הערעור עוד לפניה - במיוחד בהתחשב בעובדה שפסק הדין (להבדיל מגזר הדין, ממנו החלו להימנות 45 הימים עד למועד האחרון להגשת הערעור) ניתן כבר ב-13 ביולי.
לגבי חשיבות הנושא אומרת ארד, כי פסק הדין בשלום קבע שמינויים פוליטיים מהווים בנסיבות מסוימות עבירה פלילית, וכי הנגבי אכן עבר עבירה של הפרת אמונים. לפיכך, אין מדובר בנושא שחשיבותו מצדיקה את מתן הארכה.
לבסוף הוסיפה ארד, כי מדובר בתיק שנמשך מספר שנים, נשמעו בו עדים רבים מאוד ונרשמו אלפי עמודים של פרוטוקול. בנסיבות אלו, היא אומרת, מוטב להקצות את הזמן השיפוטי ואת משאבי הציבור לתיקים רבים אחרים הממתינים להכרעה.
