"אין להלום מצב שבו המבוטח משלם את דמי הביטוח להנחת דעתה של חברת הביטוח, מקבל פוליסת ביטוח חתומה, דואג להתקנת אמצעי מיגון, אך למעשה, רטרואקטיבית יתברר כי אין לו 'כיסוי' ביטוחי, באשר לא המציא לחברת הביטוח אישור מיגון". כך קבע (יום א', 22.6.03) שופט בית משפט השלום בירושלים, נועם סולברג.
בפני בית המשפט הובאה תביעתו של נתנאל מרצבך, שמכונית הסובארו שלו נגנבה, נגד חברת הביטוח 'אליהו'. מרצבך טען, באמצעות עו"ד אברהם וקסלר וחגי פלמון, כי פנייתו אל חברת הביטוח לקבלת תגמולי הביטוח, נדחתה במכתב מאת מחלקת התביעות שלה, לפיו "הואיל ובין היתר לא עמדת בתנאי המיגון כנדרש בפוליסה, אנו נאלצים לדחות את התביעה". לפיכך, תבע מרצבך מבית המשפט כי יצהיר על תקפות הפוליסה, ויורה לאליהו לשלם את תגמולי הביטוח לפי שווי הרכב.
חברת הביטוח טענה, באמצעות עו"ד עוזי לוי וענת רוביו-קימלמן, כי באין אישור מיגון, ובאין אמצעי מיגון כנדרש בפוליסה, לא התקיים תנאי מוקדם להסכם הביטוח. התנאי המקדמי של המצאת אישור המיגון, "לא נועד לשם הכבדה סתמית, אלא מהווה דרישה מהותית, חלק מגמירת דעתו של המבטח... האם להתקשר בהסכם".
החברה טענה כי הדבר עולה מפורשות מהפתיח לפוליסה, הקובע כך:
"מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי גניבה ו/או פריצה ו/או נזקים הנובעים מכך, על-פי פוליסה זו הוא בקיום אחד לפחות משלושת התנאים המפורטים להלן:
א. מערכת הגנה מסוג אימובילייזר (משבת מנוע)...ב
ב. קיום מערכת הגנה "ביטכונית"...ו
ג. קיום מערכת הגנה מסוג סופר רב בריח...נ
אין אישור מיגון".
השופט סולברג דחה את טענת חברת הביטוח, מכמה נימוקים. הראשון נלמד מהפתיח לפוליסה, לפיו קיימת הבחנה חזותית, לשונית ועניינית, בין התנאים המוקדמים, לבין אישור המיגון. "המעיין בפוליסת הביטוח... סובר כי אמצעי המיגון הם הם תנאי מוקדם; לא כן, לגבי אישור המיגון", קבע.
הנימוק השני הוא, ש"אין להלום מצב שבו המבוטח משלם את דמי הביטוח להנחת דעתה של חברת הביטוח, מקבל פוליסת ביטוח חתומה, דואג להתקנת אמצעי מיגון, אך למעשה, רטרואקטיבית יתברר כי אין לו 'כיסוי' ביטוחי, באשר לא המציא לחברת הביטוח אישור מיגון", קבע סולברג.
נימוק נוסף, מצא סולברג בעובדה כי 'אליהו' מצהירה בהצעת הביטוח, כי יש להמציא אישור מיגון תוך 30 יום מתחילת הפוליסה, וכן בעובדה כי היא שולחת מכתבי אזהרה למי שאינם עומדים בדרישה זו. מכך הסיק סולברג כי הפוליסה בתוקף, גם לשיטתה של החברה, אף ללא המצאת אישורי המיגון.
נימוק נוסף למסקנתו, מצא השופט בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, לפיו אם הותנה שהמבטח ינקוט בצעד מסויים כדי להפחית את הסיכונים שלו, והוא לא עשה כן תוך הזמן שנקבע, הרי שיוחמר הסיכון שהוא נוטל - דבר שיתבטא למשל בהפחתת תגמולי הביטוח שיקבל.
סעיף זה מחייב את המסקנה, שאף "בהנחה שבמכוניתו של התובע לא היו כלל אמצעי מיגון (ובמכוניתו של מרצבך היו, נ.ש.), לא הייתה חברת הביטוח פטורה מתשלום תגמולי ביטוח. היא הייתה חייבת בתשלומם, אומנם בשיעור נמוך יותר, אשר ישקף את החמרת הסיכון. אך פטורה בלא כלום, לא הייתה חברת הביטוח יוצאת".
מעבר לכך, מאחר וסעיף 21 האמור הינו קוגנטי, דהיינו לא ניתן להתנות עליו, הרי שניסיונה של חברת הביטוח להוסיף תנאי מוקדם, שהפוליסה תלויה בהתקיימותו, הרי שהוא בטל.
מאחר וגם השמאי של חברת הביטוח קבע כי במכוניתו של מרצבך היו אמצעי מיגון, פסק סולברג לתובע תגמולי ביטוח בסך 63,000 ש"ח, בתוספת כפל ריבית מהשיעור הקבוע בחוק, וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 20,000 ש"ח. בסוף דבריו, ביקר סולברג את ניהול המשפט מצד חברת הביטוח, והצר על כך שלא מצאה לנכון לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.
ת.א. 9199/01 נתנאל מרצבך נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
