ביהמ"ש העליון התערב אתמול (ג', 2.2.2011) בצורה נדירה בהחלטה של בית המשפט המחוזי בנוגע לחיוב בהוצאות. בניגוד להחלטת המחוזי שלא לחייב תובעים בהוצאות לאחר שמחקו את תביעתם, חייב אותם העליון בתשלום כולל של 240,000 שקל.
בנובמבר 2008 הגישו שבעה מתושבי כפר מעש (אילנה מוזר, יעקב ואריאלה כהן, חיים ואילנה גולדשטיין, עו"ד צבי מנדל ונחמיה גנות) בקשה לאשר להם להגיש בשם אגודת כפר מעש, כנגד עו"ד משה בלטר ומשיבים נוספים, תביעה נגזרת בסכום של 161,570,000 שקל. הבקשה על נספחיה השתרעה על פני מאות עמודים ונטען בה, כי בלטר והאגודה סיכלו ביצוע החלטות הקשורות בהרחבת המושב ובכך גרמו לנזק כבד לבעלי הנחלות ולאגודה.
בלטר והאגודה הגישו תגובות שהשתרעו על פני עשרות ומאות עמודים. בעקבות דיון מקדמי שנערך בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז,
הילה גרסטל, הגישו השבעה תביעה מתוקנת שהשתרעה אף היא על פני מאות עמודים, אם כי סכום התביעה הוקטן ל-155,530,000 שקל.
גרסטל הציעה לשבעה לחזור בהם מתביעתם, אך הם סירבו והתיק הועבר לשופט יעקב שינמן. במהלך הדיון הציע להם גם שינמן למחוק את התביעה והם נענו. בלטר והאגודה הודיעו, שאם לא ייפסקו הוצאות לזכותם - הם מבקשים להמשיך בבירור התביעה. למרות זאת החליט שינמן למחוק את התביעה ולא חייב את התובעים בהוצאות. על כך ערערו בלטר והאגודה לבית המשפט העליון.
השופט
יצחק עמית מציין, כי ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בפסיקת הוצאות. לא בנקל ייענה בית המשפט לערעור המתייחס להוצאות ובתי המשפט מתייחסים בדרך כלל במורת רוח לערעורים הנסבים על סוגייה זו בלבד. אלא שיש מקרים חריגים, וזהו אחד מהם.
המדובר בבקשה לאישור תביעה נגזרת בסכום עתק של כ-150 מיליון שקל, שכאמור השתרעה על מאות עמודים, נסבה על אירועים שהתרחשו כעשר שנים לפני הגשתה, ומטבע הדברים הכנת תגובתם של בלטר והאגודה דרשה תועפות זמן וטרחה. יתרה מזאת: התובעים התעקשו לנהל את התיק למרות התראותיה של גרסטל, וכך הוכרחו בלטר והאגודה להשקיע זמן נוסף.
עם זאת, בהתחשב בכלל הבסיסי לפיו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בנושא ההוצאות, לא פסק העליון את שכר הטרחה הריאלי או הראוי שניתן היה לפסוק לזכות בלטר והאגודה בערכאה הדיונית. התובעים חויבו בתשלום של 100,000 שקל לבלטר, אותו סכום לאגודה ועוד 20,000 שקל בגין ההליך בעליון.
