המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, סבור שלא הייתה עריכה מגמתית בכתבת "עובדה" על סרן ר'. כך עולה מהערה של ריבלין היום (ג', 7.2.11), בדיון בערעורה של אילנה דיין על חיובה לפצות את ר' ב-300,000 שקל בגין לשון הרע, לאחר שהאשימה אותו בביצוע וידוא הריגה בפלשתינית בת 10 - האשמה ממנה זוכה.

בא-כוחו של ר', עו"ד אלעד איזנברג, אמר בפתח הדיון: "ניסינו להבין מה הטענות בתיק הזה. תום לב, אין לשון הרע. חיפשנו ולא מצאנו. היה הרבה מלל על חופש העיתונות וטענה מרכזית שאומרת: אני אילנה דיין, אני מקצועית, תסמכו עלי, אני יודעת לערוך כתבות".

השופט יצחק עמית העלה את השאלה, האם המשדר לא היה בבחינת "אמת לשעתה", דהיינו: העובדות כפי שהיו ידועות בזמן שידורו. איזנברג השיב, כי אמת לשעתה חייבת להיות אמת. לדבריו, משמעות הדבר היא שניתן לפרסם חשדות שקיימים בפועל, בעוד בכתבה של דיין "הייתה חריצת דין ברורה לגבי עובדות האירוע ולגבי מה שקרה באירוע".

השופט עוזי פוגלמן שאל, מה היה צריך לומר לשיטתו של ר'. איזנברג השיב: "דבר מאוד פשוט, את גרסתו של המ"פ. אין לי טענה שהיא לא יכלה לטעון כל מיני דברים, אבל דבר אלמנטרי כזה, תבואי ותגידי ברחל בתך הקטנה, שהמ"פ טוען: אני לא שמעתי ברשת הקשר שמדובר בילדה, מכשיר הקשר היה סגור".

עמית העיר: "אני חייב להודות שבאתי מורעל לכתבה עם דעות קדומות לכתבה, אני מודה, אבל כשראיתי - זה לא כצעקתה. כשהוא [סרן ר'] בא ומדגים [בחקירתו במצ"ח] איך הוא ירה, ברור שהוא לא ירה צרור על הילדה".

פוגלמן הוסיף: "זו תוכנית טלוויזיה, ואדוני לא יודע איך בדיעבד אפשר לערוך את זה. מנסים להראות רצף כרונולוגי. נכון שאפשר היה לעשות את זה כמו שאדוני רוצה. כשרוצים להראות רצף אירועים, כשרואים את המ"פ מדגים איך ירה, רואים שהוא ירה למרחב, כי רואים שהנשק שלו מאוזן".

פוגלמן שאל, האם לטענת איזנברג השידור כולו רצוף באבני שקר. איזנברג השיב: "זה היה אבני שקר בזה שהיא מציינת את זה שהיא מביאה את האמת, לא תלוי בפסק דין ולא בשום דבר".

עמית שאל מה רואה הצופה הסביר ועו"ד יואב מני, המייצג גם הוא את ר', השיב: "מה שרואים בפרומו. משתילים שם קטעים של גופה של מחבל דרוסה, ולהגיד שאני [סרן ר'] ועוד גפרור [חייל] יוצאים לוודא את ההריגה".
בא-כוחה של דיין, עו"ד גיורא ארדינסט, טען: "הכתבה הייתה אוהדת ומפרגנת, אומרת שהחיילים שירתו בתנאי לחץ ובסביבה מאיימת, היא אומרת שהילדה זוהתה במיקום חריג, שהחיילים חששו שהיא נושאת מטען או שנשלחה בפיתיון. על המשיב [סרן ר'] היא אומר שמבחינתו הוא מסתער על מחבל... היא נותנת תיאור חיובי שלו, של קצין דרוזי קרבי.

"הכתבה היא לא על סרן ר' היא מדברת על הפלוגה ומתארת את היחסים הרעועים, ששם היא בפירוש בצד שלו, שיש שם מסורת של ותיקים מול הצעירים והוא מנסה לשרש את הנורמות הקלוקלות. זה אירוע שמתואר למציאות הכל בדיוק כפי שהיה".

לטענת ארדינסט, התמונה הכללית שהצטיירה בפני דיין הייתה חמורה פי כמה ממה ששודרה. "זו לא הייתה כתבה שביקשה לצלוב אותו. היא נתנה לו להינות מכל ספק אפשרי... אני מבקש שתכריעו על סמך העובדה שלא שנויה במחלוקת, שהכתבה הייתה מאוזנת והוגנת מאין כמותה".

בהתייחסו לפסק דינו של השופט המחוזי נועם סולברג, אמר ארדינסט, כי סולברג "לא בדק את הכתבה במכלול אלא פירק אותה לחלקיקים. השופט אומר אחרי שצפה בכתבה אין ספור פעמים, שלא כך מסתכל הצופה הסביר. אי-אפשר לנתח אל שבריר תמונה. הצופה מסתכל פעם אחת ונותר עם הרושם שהכתבה מותירה בו".

עמית שאל האם ההגינות העיתונאית אינה מחייבת לפרסם את דבר זיכויו של ר'. ארדינסט השיב: "הזיכוי פורסם בכל מדיה אפשרית. באותה תקופה התוכנית הייתה בפגרה. הוא במידה רבה לא שולל מה שנאמר בכתבה, כי הכתבה לא הרשיעה אותו".

ריבלין אמר לבאי-כוחו של ר': "יש גם טענה שלהם שיש אילוצים של עריכה. אני שואל מתי מדובר באילוצי עריכה ומתי מדובר במצב עובדתי חלקי, וכאן אפשר לראות שזה מטה את הכף לאילוצי עריכה, כי עובדה שלא הביאו בכתב גם דברים שהם לחובת המערער שלכם, וזה מחזק את הטענה, שהיו שיקולי עריכה לא מגמתיים".