החוקרים חיפשו מסמכים על הרפז - ומצאו כספות ריקות

בעודו במדים החל הרפז נכנס לעולם העסקים. בין היתר שילם 50,000 אירו במזומן תמורת שותפות בבית קפה ברמת-גן של קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל. הוא ביצע עסקות באיטליה בשיתוף עם גבי יעבץ, נסע לשם פעמים רבות והתאכסן במלונות פאר.

הוא התרברב בקשריו בצמרת צה"ל וביכולתו להסדיר הצבות איכותיות למתגייסים טריים; פעם הראה ליעבץ שעון יוקרתי וסיפר שקיבל אותו תמורת סידור הצבה במודיעין לבתו של איש עסקים ידוע ששירת בעבר במוסד. הרפז מעל ב-70,000 שקל מכספי בית הקפה והזרים אותם כחלקו בשותפות עם יעבץ ברשת חנויות הנעליים "גבריאל".

לפי יעבץ, ביולי 2004 מכרו הוא הרפז מזל"טים לאיש עסקים איטלקי תמורת 600,000 דולר; הרפז, שהיה אז בשירות פעיל ("חופשה חלקית ללא תשלום"), קיבל עמלה של 40,000 שקל. חודש לאחר מכן קיבל הרפז 65,000 שקל מחברת התקשורת אמבלייז.

העסקים של הרפז באיטליה היו טעונים אישור של האגף לפיקוח על ייצוא ביטחוני במשרד הביטחון. למרות שורת הסתבכויותיו, הוא קיבל את האישורים שוב ושוב.

במקביל הסתכסך הרפז עם יעבץ. הלה גילה תוך כדי העימות ביניהם, כי מירב הרפז - אשתו של בועז - הוציאה מידע חסוי ממחשבי הביטוח הלאומי בו עבדה. היא הודתה במשטרה שנכנסה לתיקים, הכחישה שהוציאה מידע והתפטרה כדי לשים קץ לחקירה.

החקירות המתנהלות כיום, אומרים ברגמן ומרגלית, שוב מצביעות על מחדליו של הרפז. הדים מתוך ועדת החקירה של צה"ל, בראשות אל"מ (מיל.) מוסא צברי, מעלים, כי הרפז הוא בעלים של חברה בחו"ל בשותפות עם קצין בכיר מאוד; הרפז מכחיש.

לפחות חברה אזרחית אחת שבה הסתייע הרפז במסגרת תפקידו, שייכת לקרובת משפחה של אחד מאנשיו; אותו פקוד התיידד עם אשכנזי דרך הרפז. קצין בכיר שהגן על הרפז השתמש בשירותי החברה בצורה מפנקת ונהנתנית בעלויות של 300,000 שקל בשנה; החשבון הוגש לצה"ל.

"הבור" מגלה, כי צברי נתקל בקשיים ניכרים בחקירתו: כספות במערך המ"מ היו ריקות לחלוטין, וגורמים בקהילת המודיעין מנעו ממנו לקבל ראיות על הקשרים בין הרפז לקצינים בכירים.

בפני החטיבה לביקורת מערכת הביטחון במשרד המבקר הצטבר מידע על ההזנחה הפושעת בה התנהלו רשתות המבצעים בהם היה מעורב הרפז, אשר פגע במשמעת המבצעית וסיכן באופן ממשי את משימות המערך.

התנהלותו השערורייתית, אומרים ברגמן ומרגלית, הובילה כמה פעמים לסיכון משמעותי של חיי אדם, שרק במזל לא הסתיים באובדן חיים. בעקבות כל אלה נאלצו ראשי קהילת המודיעין לנקוט בצעדים קיצוניים, שהשפיעו קשות על המשך הביצוע של משימות חיוניות.