בשטיפת המוח התקשורתית העוברת עלינו כדי להציג לנו את הלוויית אנאפוליס כאילו היתה חתונה, מכרו לנו מחדש את מפת הדרכים כ"מציאה" גדולה. וגם הליגה הערבית שיכנעה שרי חוץ ערביים להשתתף בוועידה, מפני שבהזמנה לוועידה רשמו האמריקנים את כל המרכיבים של אותה מפת הדרכים!
איך מסבירים את הסתירה הזאת? איך יכול מסמך אחד להיות בו-בזמן טוב ליהודים וגם לאויביהם בנפש, המבקשים להשמידם? התשובה היא שהערבים קראו את מפת הדרכים והיהודים - לא. "עם הספר" שכח לקרוא מזמן.
הבה ונראה, אפוא, מה הבטיחה קונדוליזה לערבים מתוך מפת הדרכים, שמשך אותם לרוץ בשקיקה כזאת לאנאפוליס הרחוקה? ומהו ששם אותנו ללעג ולקלס, שבמקום לברוח ממפת הדרכים כמו מפני הדבר, אולמרט בנאומו חיבק אותה כאילו היתה מהדורה חדשה של לוחות הברית?
הנה כמה צימוקים, וישפוט הקורא, בפיו של מי הצימוקים האלה מתוקים מדבש, ולמי הם מרים כלענה.
כבר הכותרת עונה על השאלה - מפת דרכים, לאן: "מפת דרכים לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, מבוססת על ביצוע." עינינו הרואות, כל מטרת המסמך - לכונן מדינה פלשתינית. עד כאן - טוב לערבים.
הלאה: במסמך נאמר במפורש "ההסכם בדבר מעמד הקבע... יסיים את הכיבוש שהחל ב-1967". האם ניתן לומר במלים יותר ברורות, שעל ישראל לסגת עד לקו הירוק, כולל ירושלים? על כך חתמה ישראל ולשם כך הוזמנו ובאו האורחים הנכבדים לאנאפוליס.
עוד נאמר במפת הדרכים, ומוזכר בפירוש בהזמנה לאנאפוליס, שההסדר בין היהודים לערבים יתבסס בין היתר - על "היוזמה של נסיך הכתר הסעודי עבדאללה, שאומצה ע"י פיסגת הליגה הערבית בביירות". ומה כתוב ביוזמה הזאת? לא רק נסיגה מלאה לקו הירוק ובירה פלשתינית בירושלים, כי אם מילוי שלם אחר המלצת האו"ם מספר 194, לפיה חייבת מדינת ישראל לקלוט בגבולות הקו הירוק את כל פליטי תש"ח וצאצאיהם או לשלם להם פיצויים, לפי בחירתם.
וכדי לסובב עוד על הפנים שלנו את הנעל המועכת, מוסיפה מפת הדרכים ואומרת: "היוזמה הזאת היא מרכיב חיוני במאמצים הבינלאומיים לקדם שלום כולל בכל המסלולים, כולל הסורי-ישראלי והלבנון-ישראלי". ברור על פניו, שהטקסט הזה הוכתב לאמריקנים ע"י הערבים והם הכתיבו לשרון, אשר - לחוץ ע"י חקירה פלילית או כבר ללא הכרה צלולה ותחת השפעת אחיתופלים כמו וויסגלס - גרם לממשלת ישראל לחתום. לאחר שהמשפט הזה נכלל בהזמנה, ניתן גם להבין מדוע סוריה הסכימה להשתתף. הלא היא בפירוש בין הסועדים!
ואולמרט, לבני את קומפני? לא רק שלא התנגדו להשתתפות הסורית, להפך: אם ניתן להיפטר מארץ-ישראל רק בתנאי שזורקים אחריה גם את הגולן - אדרבה! מה הדאיג אותם? שדרג הסועדים יהיה גבוה ככל האפשר, כי הכבש הזה, כאשר הזאב מוליך אותו אל גורלו, פועה בתערובת משונה של גאווה נלעגת וטמטום מטופש: "אנחנו הולכים לסעוד..." ורק כך ניתן לאפיין את דבריו, מעוררי הגיחוך והרחמים גם יחד, של ראש הממשלה אולמרט על גזר דין המוות הגלום ביוזמה הסעודית:
"אני מכיר את יוזמת השלום הערבית שנולדה בריאד, אושרה בביירות ולאחרונה אושרה על ידכם פעם נוספת בריאד. אני מעריך את היוזמה הזו, מכבד את חשיבותה ומחשיב מאוד את תרומתה. אין לי ספק שנשוב להתייחס אליה במהלך המשא-ומתן שיתקיים בינינו לבין ההנהגה הפלשתינית." עוצר נשימה? מעורר צמרמורת?
התקשורת העויינת מכרה לנו, שמפת הדרכים השאירה לפחות ניצרה אחת: לפני שיסעדו אותנו, חייבים הפלשתינים לחסל תחילה את הטרור. והנה, להד"ם! בפירוש נאמר במפת הדרכים "בכל שלב, מצפים מן הצדדים לקיים את התחייבויותיהם - ב מ ק ב י ל". ובמילים אחרות, אנחנו צריכים לתת את שלנו מבלי לחכות שהצד השני יעשה את מה שהוטל עליו!
ואם לא די באיזכור החזרת הפליטים ביוזמה הסעודית הערבית, באה גם מפת הדרכים ומדברת בעצמה בפירוש - על: "הסכם בדבר מעמד הקבע... שיסיים את הכיבוש שהחל ב-1967 ויכלול פתרון מוסכם, צודק, הוגן וריאליסטי לבעיית הפליטים."
הווה אומר, עוד מימי שרון התחייבה ישראל בעניין הפליטים. וגם את ירושלים ההיסטורית מסרנו כבר במפת הדרכים, במילים אלה: "פתרון מוסכם על מעמד ירושלים, אשר יביא בחשבון את העניין הפוליטי והדתי של שני הצדדים"... כלומר, מעמד ישראל בירושלים יושווה גם פוליטית למעמד הערבים. מה צריך לומר יותר? וגם חזרת אש"ף לאוריינט האוס ולשאר המשרדים שהחזיק בירושלים כבר מופיעה במפת הדרכים: "ממשלת ישראל פותחת את לשכת המסחר הפלשתינית ומוסדות פלשתיניים סגורים אחרים במזרח ירושלים"...
עד כאן היה לאולמרט שותף בכיר לפשע - ראש הממשלה אריאל שרון. אולם שרון השאיר ירושה נוספת, בין אם התכוון לה ברצינות ובין אם רק היתה תרגיל הונאה ופיתוי לנתניהו כדי שיצביע בעד מפת הדרכים. לפני שהצביעה הממשלה בעד מפת הדרכים, הוגש לה מסמך ובו "14 הערות" למפת הדרכים. המסמך פותח במלים אלה:
לאור הודעת ארה"ב... בנוגע להערות ישראל למפת הדרכים, בה נאמר כי ארה"ב וישראל שותפות לדעה כי הערות ישראל הן ביטוי לחששות אמת, וכן לאור הבטחת ארה"ב לטפל בהערות אלה באופן מלא ורציני בעת מימוש מפת הדרכים, הודיע ראש הממשלה אריאל שרון, כי מדינת ישראל מוכנה לקבל את הצעדים המוגדרים במפת הדרכים והדבר יובא לאישור הממשלה."
מן הדברים הללו אנחנו למדים, שלישראל של אריאל שרון היו "חששות אמת" ממפת הדרכים. כלומר, בשלב ההוא הכבש עוד לא היה כ"כ מאושר מן הסעודה, שבה עמדו לסעוד בו. ועוד אנחנו למדים, שאמריקה אכן מקיימת הבטחות: היא השליכה את ההסתייגויות הישראליות לפח הזבל - "באופן מלא ורציני", כמובטח. ושם, בפח הזבל, הן פגשו במכתבו של בוש שהבטיח לשרון תמורת הגירוש והריסת 25 היישובים את השארת "גושי ההתיישבות" ואת אי-חיובה של ישראל לקלוט מפליטי תש"ח הערבים.
אולם, גם אם קונדוליזה השחצנית והמתנשאת מצפצפת על הסתייגויות ממשלת ישראל, עדיין היינו מצפים מן הממשלה, שלפחות היא בעצמה תכבד את החלטותיה היא. ואם לא תכבד, לפחות תזכור אותן, שהרי הן באו לתת תרופה למה שהממשלה בעצמה קראה: "חששות אמת"!
הנה אחדות מן ההסתייגויות, שמפחד האמריקנים קראו להן "הערות".
הערה 2: "ביצוע שלם יהיה התנאי להתקדמות בין שלב לשלב וכן תנאי להתקדמות בתוך השלבים. התנאי הראשון להתקדמות הוא הפסקה מוחלטת של הטרור, האלימות וההסתה. המעבר משלב לשלב יהיה רק לאחר... יישום מלא של השלב שקדם לו".
באנאפוליס, הממשלה רמסה תחת רגליה את החלטתה היא, נכנסה לדיונים על מצב הקבע, שחררה ותשחרר מחבלים, מחלקת נשק, תחמושת ושריוניות, מקפיאה לחלוטין את ההתיישבות ביו"ש ומתכוננת לעקור, לגרש ולהחריב למעלה ממאה יישובים הקרויים מאחזים, וכל זה כאשר על חיסול הטרור אין בכלל מה לדבר!
ופלא על כל פלא: בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, שהצביע בעד מפת הדרכים אך ורק מפני שצרפו לה את 14 ההערות, היום - שותק כדג. אף מילה על כך, שלמעשה רימו אותו, הבטיחו לו תמורת הצבעתו שהאקדח לא יירה והנה לוחצים על ההדק, ולו - לא איכפת!
סעיף 6 מן ההערות אומר: "... תיאסר שיבת פליטים פלשתיניים, כולל הצהרה פלשתינית בדבר ויתור על זכות השיבה". מישהו שמע את אבו מאזן מוותר על זכות השיבה? או ערבי כלשהו אחר?
ובהערה 9 מחליטה הממשלה: "לא יהיה כל עיסוק בסוגיות הקשורות בהסדר הקבע. בין היתר לא תידון ההתיישבות באזור יהודה ושומרון (למעט הקפאת התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים), מעמד הרשות הפלשתינית ומסודותיה בירושלים..."
כלומר - לא ידונו על מדינה פלשתינית, לא ידונו על גורל ההתנחלויות, לא ידונו על הפליטים, לא ידונו על הגבולות, לא ידונו על ירושלים - ההפך הגמור ממה שישראל קיבלה על עצמה באנאפוליס, חגיגית, במעמד 40 אומות: כניסה מיידית לדיון בדיוק על הנושאים האלה, שאולמרט וממשלתו קוראים להם 'נושאי הליבה", אולי מפני שהם קורעים את הלב.
והערה 10 דורשת חד-משמעית: "ביטול כל התחייבות להחלטות בינלאומיות אחרות... היוזמה הסעודית והיוזמה הערבית שאומצה בבירות"...
עצם כניסתו של אולמרט בשערי אנאפוליס על סמך הזמנה אמריקנית המבוססת בפירוש על היוזמה הסעודית-ערבית היתה הפרת החלטה של ממשלת ישראל. כמובן, החלטת ממשלה אינה קדושה וניתן לבטל או לשנות אותה בהחלטת ממשלה אחרת. אך המינימום שיש לצפות מממשלה במדינת חוק דמוקרטית הוא, שתתייחס להחלטותיה.
פניתי לגורמים שונים והצעתי לפנות לבג"צ, על-מנת שיאלץ את הממשלה להיזכר במה שהחליטה - ולו כדי לבטל אותו במפורש. כל מי שפניתי אליו עשה תנועת יד של ייאוש מכל ציפייה, למצוא סעד אובייקטיבי בבית המשפט העליון בכל עניין הנוגע לזכויות הלאומיות של היהודים. מסתבר, שכשהמדינה גופה אינה עוד ריבונית ועצמאית, גם עצמאות בתי המשפט היא בערבון מוגבל.
באנאפוליס - אולמרט, לבני וברק התנערו והתכחשו למעשה מכל 14 ההסתייגויות וקיבלו על עצמם, בשם מדינת ישראל, את מפת הדרכים הסעודית כמות שהיא, על כל נוראותיה.
למחרת הוועידה, הצרות רק יתחילו. הכל ישועבד למשא-ומתן שייפתח מיד. אם עד עכשיו ידי צה"ל היו קשורות בגלל אנאפוליס, מעתה הן תהיינה כבולות כדי שלא להפריע למו"מ. ויתחיל מסע הריסת המאחזים. ואש"ף-פת"ח יוכנס לירושלים ובראש וראשונה לאוריינט האוס, ואלפי מחבלים ישוחררו, וצה"ל ייסוג מכל שטחי A, למצב בו היה ערב האינתיפאדה השנייה. פקחים אמריקנים יפקחו על ההקפאה וההריסות בשטח, ו"צוות היגוי" יפקח על הוויתורים במו"מ. אם עד עכשיו עבדים היינו לאמריקה, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם (הקוורטט), הוסיף לנו אולמרט אדון חדש, את הליגה הערבית. מכוח אנאפוליס הפכנו להיות מחוייבים גם לה. ומאנאפוליס ניסחב למוסקבה, להקיא שם את הגולן.
אנאפוליס תירשם כתחילת שקיעת ריבונותנו לתוך הדמדומים של שטח-חסות או"מי-אמריקני.
