נאומו של יו"ר הרשות הפלשתינית בוועידת אנאפוליס (27 בנובמבר 2007) היה בעיקרו נאום שנועד להעביר מסר של שלום וכוון לאוזני הממשל האמריקני ודעת הקהל בישראל. עיון מדוקדק בתוכן הנאום מגלה מספר היבטים החושפים את פערי העמדות העמוקים בין ישראל לפלשתינים:
"צדק" ולא פשרה
אבו מאזן מציג את הזימון לוועידת אנאפוליס כחלק מהמאמץ להביא לכינון שלום ולמימוש ה"צדק" בפלשתין. למילה "צדק" חשיבות רבה בטרמינולוגיה הפלשתינית והיא מבטאת את החזרת הזכויות הפלשתיניות במלואן, ובכללן שיבת הפליטים. בפנייה לעם הפלשתיני, קרא אבו מאזן שלא לאבד תקווה והבטיח שישיג הסדר "שיחזיר את זכויותינו". אבו מאזן נמנע, בדומה לערפאת בזמנו, משימוש במילה "פשרה" ואינו עושה שימוש בביטוי "ויתורים כואבים", או בביטוים אחרים שתכליתם להכשיר את דעת הקהל הפלשתינית ל"פשרה היסטורית". אבו מאזן גם לא הזכיר את האפשרות לעריכת חילופי שטחים עם ישראל. הניסוח המרחיק לכת ביותר בו בחר אבו מאזן להשתמש בנאומו היה: "הסדר היסטורי מאוזן שיבטיח את השלום והביטחון למדינתנו העצמאית, לישראל ולכל מדינות האזור".
היצמדות להחלטת האו"ם 194
"בעיית הפליטים הפלשתינים על כל היבטיה המדיניים, האנושיים, הפרטיים והקיבוציים צריכה להיות מיושבת בהתאם להחלטה 194, כפי שציינה יוזמת השלום הערבית", נוסח דבריו של אבו מאזן. הוא נותר דבק בעמדות היסוד הפלשתיניות וביכר שלא להציג עמדה המרמזת על פשרה או מרחב גמישות כלשהו בנושא זה, המאיים על עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
נסיגה ישראלית מהעיר העתיקה
הנוסחה שהציג אבו מאזן לפתרון בעיית ירושלים מדברת על נסיגה ישראלית ממזרח ירושלים, קרי לקווי 67' ובכללם העיר העתיקה, אך יחד עם זאת תוך כדי השארת "קשרים פתוחים עם ירושלים המערבית". בכך, רמז אבו מאזן לעמדה הפלשתינית המסורתית התובעת זכות לפלשתינים לשמור על מעבר פתוח בין הגדה המערבית לירושלים בירת ישראל. אבו מאזן מבטיח כי הפלשתינים "יבטיחו את זכות כל המאמינים מכל הדתות לבצע את טקסיהם הדתיים ולהגיע למקומות הקדושים ללא הגבלה". מבחן ההבטחה הזו צריך להתבצע כבר היום ולבוא לידי ביטוי בהבטחת זכותם של יהודים להתפלל במקומות הקדושים ליהדות, הנמצאים בשטחי הגדה המערבית תחת שליטה ביטחונית פלשתינית.
הטרוריסטים - "אסירים גיבורים"
בהתייחסו למחויבות הפלשתינית במפת הדרכים, מתחייב אומנם אבו מאזן להיאבק בטרור, אך אינו מנסה להבין את הסבל הישראלי שנגרם בגלל הטרור הפלשתיני שקטל אזרחים ללא אבחנה. אדרבא, הוא מכנה את הטרוריסטים הפלשתינים, שרבים מהם הודו והורשעו ברצח סדרתי של ישראלים ובשילוח מחבלים מתאבדים, בשם "האסירים הגיבורים", וקורא לישראל לשחררם כבר בשלב המו"מ וללא קשר לחומרת מעשיהם.
"שלום אמיצים" - תוכנית השלבים
בפנייה ישירה לעם בישראל, מדבר אבו מאזן בזכות אימוץ דרך "שלום האמיצים". ערפאת נהג להעלות על נס את דרך "שלום האמיצים" והדגיש באדיקות את דבקותו בכינון "שלום צודק וכולל" ש"יבטיח ביטחון ויציבות" וב"פתרון של שתי מדינות" שיקיימו "יחסי שכנות טובה" בין העמים למען "עתיד הילדים הפלשתינים והישראלים". דא עקא, שמשמעות "שלום האמיצים" שונה בתכלית ממה שהובנה בישראל. את המפתחות להבנת כוונותיו סיפק ערפאת בעצמו בנאומיו, באמירה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים. "שלום האמיצים", בו התהדר ערפאת, היה, לדבריו, שלום המבוסס על תוכנית השלבים, שאומצה ע"י אש"ף ב - 1974 לחיסולה של ישראל, ועל החלטות המועצה הלאומית הפלשתינית ב-1988, שהיו הבסיס למו"מ במסגרת הסדרי הביניים.
