כמעט כעניין שבשיגרה, ניתן לומר, הוגשה בשבוע שעבר עתירה לבג"צ, נגד לשכת עורכי-הדין וועדת הבחינות שלה, בדרישה לפסול שאלה שהופיעה בבחינת ההסמכה האחרונה, שנערכה בחודש אפריל השנה.
העותרים - 6 משפטנים שסיימו את התמחותם במקצוע, וקיבלו ציון 64 בבחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי-הדין (מרחק נקודה אחת מהציון "עובר") - מבקשים מבג"צ להוציא צו על-תנאי, שיורה ללשכה לנמק מדוע לא תיפסל שאלה 44 בבחינה, בהיותה בלתי סבירה ובלתי שוויונית.
הלשכה פסלה בעצמה, עוד בטרם פרסמה את תוצאות הבחינה הרשמיות, 5 שאלות בבחינה, מטעמים שונים, ול-2 שאלות נוספות הוחלט כי יתקבלו 2 חלופות כנכונות. לאחר השגות הנבחנים, החליטה הלשכה לפסול שאלה נוספת בבחינה.
כבדרך קבע, פוסלת הלשכה מיוזמתה שאלות פגומות, כגון שאין להן אף תשובה נכונה או שיותר מתשובה אחת נכונה, שלא נכללו בחומר הלימוד, או שעניינן בדין המהותי, אולם תמיד נותרות שאלות שנויות במחלוקת בין המתמחים והלשכה. בעבר, נרשם אף מקרה בו נפסלו כ-10 שאלות מתוך ה-100.
ראוי לציין, כי ביום 1.6.03 דחה בג"צ עתירה נוספת של מתמחה נגד אותה בחינה, מאחר ו"כבר אמרנו וחזרנו ואמרנו שלא נתערב בשיקול דעת זה (של ועדת הבחינות - נ.ש.)".
בחינות ההסמכה
בעבר, בחינת ההסמכה למקצוע עריכת-דין נערכה בעל-פה בלבד. בשנת 1986, הוסיפה הלשכה על הבחינה בעל-פה גם בחינה בכתב, הנערכת בסגנון "אמריקני" (רב-ברירה). לכל שאלה מוצעות 4 תשובות, כאשר על הנבחן לסמן את התשובה הנכונה ביותר. הבחינה בכתב, בניגוד לבחינה בעל-פה, באה לבחון את ידיעות הנבחן בדין הפרוצדורלי, ולא בדין המהותי.
כיום, כוללת הבחינה בכתב 100 שאלות, המחולקות ל-5 פרקים, ועל-מנת לעבור את הבחינה בהצלחה, על הנבחן להשיב נכונה על 65 שאלות בסך הכל, או על 60% מהשאלות שבכל פרק.
הבחינה בכתב נערכת בשני מועדים בכל שנה (בדרך-כלל בחודשים מאי ואוקטובר), והצלחה בה היא תנאי כדי לגשת לבחינה בעל-פה.
השאלה השנויה במחלוקת
בעתירה נטען, כי החלופה שבחרה הוועדה הבוחנת כנכונה בשאלה 44, העוסקת בדיני תאגידים, אינה הנכונה ביותר; על-פי ניסוחה הלשוני של השאלה, אין לה אף תשובה נכונה, ובכל מקרה, התשובה הראויה ביותר להיחשב כנכונה, אינה זו שבחרה הוועדה הבוחנת. על-אף שבג"צ דחה לאורך השנים עתירות נגד נכונותן של שאלות בבחינה, הרי שבפרשת קורינאלי (ראו להלן, נ.ש.) העירו השופטים ללשכה, על חשיבות הניסוח החד-משמעי של השאלות, בשל אופי המבחן.
בשאלה 44 נשאל: "איזה מהמשפטים הבאים לגבי חובה על-פי החוק של ניהול פרוטוקול בחברה, שמירתו ותוקפו, אינו נכון הן לגבי כל אסיפה כללית של חברה והן לגבי כל ישיבה של הדירקטוריון?".
חלופה ג', שנבחרה כנכונה, קובעת: "מרשם הפרוטוקולים יהיה פתוח לעיון לבעלי מניות החברה, והעתק ממנו יישלח לכל בעל מניה שיבקש זאת".
חלופה ד' קובעת: "פרוטוקול שאושר ונחתם בידי יושב ראש האסיפה או, לפי העניין, יושב ראש הישיבה, ישמש ראיה לכאורה לאמור בו" (חלופות א' ו-ב' בוודאות אינן נכונות).
השאלה עוסקת בסעיפים 90 ו-108 לחוק החברות. הלשכה בחרה בחלופה ג' כנכונה, אולם העותרים טוענים, כי לפי החוק, אין אף חלופה נכונה לחלוטין לשאלה זו, מאחר והיא רבת משמעויות - מבחינת ניסוחה - במקרה הטוב, או נטולת תשובה נכונה, במקרה הרע. לכן, נטען, הלשכה נהגה בחוסר סבירות בכך שכללה אותה בבחינה, ונוהגת בחוסר סבירות אף בהחלטתה שלא להוציאה כעת מחישוב התשובות הנכונות.
עוד נטען, כי אין ספק, שאי-פסילת השאלה מפלה בין המתמחים, באשר מתמחה שמפרש אותה בצורה ג' יקבל עליה ניקוד וייהנה מאי-פסילתה, לעומת מתמחה שמפרש אותה בצורה ד' אינו מקבל ניקוד. לו תיקנה הלשכה את הפגם, והיתה מקבלת את 2 החלופות כנכונות, לא היתה נגרמת אפליה זו.
בא-כח העותרים, עו"ד עמרי כבירי: בחינות הלשכה מנוסחות בצורה מרושלת
בא-כח העותרים, עו"ד עמרי כבירי, אמר ל-Nfc, כי "רוב העתירות שהוגשו בשנים האחרונות נגד הלשכה, עסקו בעניין אחד - הבחינות המרושלות המוגשות, בהן נפסלות לעיתים שאלות רבות, אפילו 10 מתוך 100. ברור כי השאלות או התשובות מנוסחות שלא כראוי. היה מקום לערוך רוויזיה מלאה בבחינות הלשכה, כדי שהבחינה תהא הוגנת יותר". עו"ד כבירי אף מציין כי ב-6 השנים האחרונות, נתקבלו 5 עתירות נגד בחינות ההסמכה.
"ועדת הבחינות של הלשכה בוחרת שאלות מתוך מאגר נתון שעורכי-דין ושופטים מציעים, וייתכן כי הוועדה אינה עוברת ובוחנת בדקדוק רב את נוסחן של השאלות. כך, נוצר מצב בו מתמחה שהכין עצמו כראוי לבחינה, ניצב מול שאלה שהוא יודע את תשובתה, אך לאור המשיחים המוצעים הבעייתיים, הוא בוחר תשובה שגויה, ועשוי להיכשל במבחן, ואילו נבחן שלא למד כראוי, עשוי לצאת נשכר מכך שפוסלים שאלות שממילא לא ידע אותן", אמר.
דובר לשכת עורכי-הדין, אבישי אמיר, מסר כי הלשכה תמסור את תגובתה בעניין לבית המשפט.
היסטוריה של עתירות נגד בחינות ההסמכה של הלשכה
כאמור, התופעה של עתירות מתמחים נגד בחינות ההסמכה אינה נדירה כלל, ולמעשה גם אינה תופעה חדשה. כבר בשנת 67' נדחתה עתירתו של מתמחה, שטען שהבחינה כללה שאלות בדין המהותי. בג"צ היה עקבי בדחיית העתירות, כשקבע כי "בית-המשפט, על דרך הכלל, לא יתן את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של המומחים לדבר אלא במקרים של חריגה מסמכות או עיוות דין בולט לעין".
בשנת 96' נתקבלה עתירה נגד החלטת הלשכה להעלות את ציון העובר מ-60 ל-70, שהוחלה באופן מיידי וללא תקופת מעבר. הלשכה טענה שהעלאת הרף נעשית כדי "לשמור על כבוד המקצוע". בסופו של דבר, החליטה הלשכה להעמיד את ציון העובר על 65, וזה אף המצב כיום.
בשנת 98' קיבל בג"צ (השופטים יעקב קדמי, דליה דורנר ואילן מנחם), באופן מפתיע, עתירה נגד שאלה מסויימת, וקבע כי מן הראוי לקבל את תשובת העותר כנכונה לשעתה (פרשת פיינגזיכט).
בשנת 99' (פרשת קורינאלדי) דחה אמנם בג"צ עתירה נגד נכונות שאלות במבחן, אך עם זאת, ציינו השופטים: "כיוון שהבחינה בנוייה בשיטה אמריקנית (שקוראים לה גם בשם רב-ברירה), צריך שהיא תורכב, בלשונה של השופטת נתניהו במשפט בלוי, מ"שאלות שהמצב המשפטי לגביהן אינו פתוח לפרובלמטיקה וניתן להשיב עליהן תשובה ברורה וחדה על-פי אחת האפשרויות המוצעות בשאלון". והנה, מסתבר כי במועד האחרון של הבחינה נכללו בה לא מעט שאלות שלא עמדו במבחן זה... כדאי לתת את הדעת לשיעור הנכשלים בבחינה".
בחודש פברואר השנה, קיבל בג"צ בדעת הרוב, את עתירתם של 9 מתמחים, שנבחנו במועד הקודם, אוקטובר 2002, וטענו כי אחת מן השאלות בבחינה לוקה בחוסר סמכות, מאחר ואינה כלולה בחומר המבחן, כפי שפורסם בתקנות. השופטים קבעו כי דיני מעצר וחיפוש אינם נכנסים בגדר המונח "סדרי הדין במשפטים פליליים", האמור בתקנות, הגם שראוי שנושאים אלו יכללו בבחינה.
ייתכן שפסיקה זו מהווה שינוי מגמה, מאחר ובשנת 96' (פרשת קמינסקי) עוד קבע בג"צ שאין בעובדה ששאלה אינה כלולה בחומר המבחן, משום עילה להתערבותו. קביעה זהה נאמרה כבר בשנת 67', שם טען העותר כי בבחינתו, נשאל שאלות הנוגעות לדין המהותי ולא לדין הפרוצדורלי. גם עתירתו נדחתה בטענה שאינה מגלה עילת התערבות של בג"צ.
העותרים, בשל עניינם האישי, וכל ציבור הסטודנטים למשפטים, מקווים כי בג"צ ישים הפעם קץ לאי-הסדרים השוררים דרך קבע בבחינות ההסמכה של הלשכה, וימשיך במגמת ההתערבות בשיקול דעת הלשכה של השנים האחרונות.
בג"צ 5855/03 טל נוי ואח' נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'