דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, היה מעורב לכאורה בהפחתת חובו לבנק של מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית. כך עולה מחומר החקירה שאספה המשטרה. מהחומר עלה כי דנקנר קיים פגישה שבה נדונה הבקשה להפחתת החוב של שטרית לבנק ולאחר מכן הופחת חובו של שטרית לבנק בכ-2 מיליון שקל.

שטרית הוא אחד מהחשודים בפרשת הולילנד. הוא חשוד כי קידם לכאורה את פרויקט הולילנד בירושלים תמורת שוחד. דנקנר עצמו חשוד בהעברת שוחד לכאורה בפרשת תעשיות מלח - פרשה נוספת המסתעפת מפרשת הולילנד. פרשת הולילנד נחשפה על-ידי המשטרה באפריל 2010 וביחד עמה נחשפו שתי פרשות נוספות - פרשת הזרע ופרשת תעשיות מלח.

לפני כשבוע הודיעה הפרקליטות כי התגבשה תשתית ראייתית מספיקה כדי להגיש, בכפוף לשימוע, 18 כתבי אישום בשלוש הפרשות. כתבי האישום צפויים להיות מוגשים נגד שורה של בכירים לשעבר בעיריית ירושלים ובמינהל מקרקעי ישראל נגד אנשי עסקים שונים ונגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

החוב של האח

על-פי החשדות נגד שטרית, ב-2002, כשדנקנר שימש דירקטור בבנק הפועלים ונמנה עם בעלי השליטה בבנק יחד עם משפחתו, נקלע אחיו של שטרית לחובות של מיליוני שקלים ושם קץ לחייו. שטרית נאלץ לעמוד מאחורי חלק מההתחייבויות של אחיו ובהן אשראי של כ-3 מיליון שקל מבנק הפועלים. בשלב זה נכנסו לתמונה היועצים והמתווכים של פרויקט הולילנד שמואל דכנר ועוזרו האישי והקרוב מאיר רבין.

דכנר הוא דמות מפתח בפרשת הולילנד. רבין חשוד בהעברת שוחד לכאורה מיזם פרויקט הולילנד הלל צ'רני ומאיש העסקים אביגדור קלנר, שהחזיק בחלק מהקרקע במתחם, לבכירים בעיר ירושלים ובהם ראש העיר לשעבר אהוד אולמרט, ראש העיר לשעבר אורי לופליאנסקי ומהנדס העיר שטרית.

בשלב הראשון, על-פי החשד, נפגש רבין עם דנקנר וביקש ממנו להפחית את החוב של שטרית. לאחר פגישה זו הופחת החוב בבנק מ-3 מיליון שקל לכ-1.1 מיליון שקל. בשלב השני, על-פי החשד, דכנר עצמו כיסה את שארית החוב של שטרית לבנק - סכום של כמיליון שקלים.

מחיקת חלק החוב, לכאורה, של אורי שטרית לבנק הפועלים היא פרשה נוספת שבה מוזכר שמו של דנקנר כמי שאחראי לכאורה למתן הטבות ללקוחות הבנק המקורבים אליו. יש בה אולי כדי ללמד כיצד התנהל הבנק הגדול במדינה, המחזיק 230 מיליארד שקל של פיקדונות הציבור ונשלט על-ידי שרי אריסון במשך שנים רבות.

דנקנר נכנס לבנק כאחד מבעלי השליטה וכדירקטור ב-1997 והודח ממנו סופית ב-2009 כאשר שימש יו"ר הבנק, לאחר ביקורת חריפה של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר על ניהול הבנק. דרכיהם של דנקנר, רבין ודכנר, נפגשות בפרשה נוספת המסתעפת מפרשת הולילנד - פרשת תעשיות מלח. מדובר בפרשה שזמניה חופפים בחלקם לתקופה שבה הופחת חובו של שטרית לבנק הפועלים.

בפרשה זו, על-פי החשד, נתן דנקנר בהיותו יו"ר תעשיות מלח, שוחד בסכום של כ-1.3 מיליון שקל למאיר רבין על-מנת שיעביר חלק מהסכום כשוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, יעקב אפרתי. אפרתי, על-פי אותו החשד, קיבל רבע מיליון שקלים כדי שיסייע בקידום שינוי יעוד קרקעות של חברת תעשיות המלח, מקרקעות לעיבוד מלח לקרקע לבנייה למגורים. שינוי היעוד הזה אומנם לא בוצע בסופו של דבר עד היום, בשל התנגדויות שונות. אולם הוא היה משמעותי בעבור משפחת דנקנר לצורכי קביעת תנאי אשראי שקיבלה "תעשיות מלח" מבנק לאומי ב-1997 לצורך רכישת השליטה בבנק הפועלים.

תעשיות מלח, שנשלטת היום בידי שרי אריסון, נשלטה בעבר על-ידי משפחת דנקנר והייתה החברה שבאמצעותה רכשה משפחת דנקנר ביחד עם תד אריסון את גרעין השליטה בבנק הפועלים מידי המדינה ב-1997. את המהלך של משפחת דנקנר הובילו אז בני הדודים והחברים הטובים דני ונוחי דנקנר - היום בעל השליטה בקבוצת אי-די-בי ומי שהודיע אמש על כוונתו לרכוש את העיתון "מעריב.

דני ונוחי דנקנר היו גם שני נציגי המשפחה היחידים בדירקטוריון של הבנק. במאי 2003 עזב נוחי דנקנר את הבנק לצורך רכישת השליטה בקבוצת אי-די-בי. דני דנקנר נותר בבנק עד להדחתו על-ידי בנק ישראל ב-2009.

עורך דינו של דני דנקנר, יורם ראב"ד, מסר בתגובה: "לא היו דברים מעולם. עורך דינו של שטרית, פרופסור קנת מן, מסר בתגובה: "אורי שטרית פעל תמיד בנאמנות מלאה לתפקידו הציבורי, כדי לקדם את האינטרסים של הציבור בכללותו. נביא את העובדות הרלוונטיות בפני רשויות התביעה בשימוע".

מבנק הפועלים נמסר: "איננו רשאים להתייחס לענייניהם הפרטים של לקוחות ואף לשאלה אם פלוני הנו לקוח הבנק או לא". לא ניתן היה להשיג את תגובתו של מאיר רבין.