הגזר לעשירים, השוט לחלשים

הכלכלה כמו שאר מדעי החברה היא מקצוע לא מדויק, אבל הכלכלנים הם היחידים שמתיימרים לעצב חיים שלמים של מדינה. ראש הממשלה אינו מזמין פרופסורים למדעי המדינה להגיש לו תוכנית מדינית בכל פעם שהוא נקלע לפינה. פרופסורים לפסיכולוגיה יכולים להציע כיוון לפתרון בעיה חינוכית מוגדרת, אבל לא תהיה להם יומרה לעצב את דמותה החינוכית או הנפשית של המדינה.

לכלכלנים יש בדרך כלל את החוצפה הזאת. רבים מהם תועמלנים של האידיאולוגיה שרכשו במשך לימודיהם. הכלכלה היא פחות מדויקת מפסיכולוגיה משום שלפסיכולוגים יש אפשרות ליצור מציאות מדומה, לבודד משתנים ולערוך מחקרים בתנאים שמוגדרים בצורה מדויקת. שום מדינה לא תאפשר ניסויים כאלה בכלכלתה. לכן המחקר הכלכלי מושתת בחלקו הגדול על נתוני עבר מזדמנים.

השאלה מה היה המשתנה המדויק שהשפיע על התהליך האינפלציוני, או על הצמיחה, היא תמיד עניין לוויכוח. הכלכלה נראית מדע מדויק רק משום שהיא עוסקת בערך, שניתן כאילו לכמת אותו בצורה מדויקת. בכסף. בשנים האחרונות מתרבים בארץ ובעולם כלכלנים שמבינים את מגבלות המקצוע. בשבועות האחרונים הופיעו ב"הארץ". שלושה מאמרים של פרופסורים לכלכלה, שביקרו את תוכנית נתניהו.

זו התוכנית שמוצגת לציבור כפתרון המקצועי, המדעי, האולטימטיווי, חסר התחליף לבעיות המשק, במקום מה שהיא באמת: הביטוי האידיאולוגי-הפוליטי של חבורת אנשים שבעים. בתוכנית נתניהו מסתתר מלכוד אופייני ליכולתם של החזקים להכתיב לכל את האידיאולוגיה שמשרתת אותם. התוכנית עוסקת בהפחתת מס בצורות שונות לבעלי ההכנסות הגבוהות. הפחתת המס אמורה להגדיל את הכנסתם ולעודד אותם להשקיע בעבודה ובכסף. יפה. אבל כשמגיעים לבעלי ההכנסות הנמוכות מתהפכת תורת המוטיבציה של נתניהו ופקידיו. כאן הפחתת השכר נתפשת כמכשיר העיקרי. שכר נמוך ופחות הטבות הם שיגרמו לאנשים לצאת לעבודה. לאמידים נותנים גזר לחלשים שוט. אין ספק שקל לשר האוצר להבין את עולם המניעים של אלה הדומים לו. לכל האחרים הוא מייחס מבנה אישיות כמעט הפוך.

מכאן צומחת מדיניות כלכלית נפרדת לעשירים ולעניים.

רוב כלי התקשורת עוסקים בימים אלה בחלשים ביותר. אבל המאבק האמיתי צריך להתנהל על רמת החיים וכללי המשחק של כל תשעת העשירונים הנמוכים. צעד אחר צעד נשחקים במהלך השנים האחרונות לא רק השירותים לעניים, אלא גם העקרונות הבסיסיים של ההסכמה. החברתית של ישראל. הפנסיה, שירותי הבריאות והביטחון הסוציאלי.

מסע הפיטורים שערכה לימור לבנת באישון לילה, כשהיא שולחת הביתה כ-1,500 מורים ותיקים הוא אולי הביטוי הבוטה ביותר של התהליך הזה. בשלב מסוים בחייהם מקבלים רבים החלטה התואמת את אישיותם ובוחרים בין הכנסה נמוכה, אבל בטוחה ונטולת הימור, לבין מסלול מסוכן שאפשר להרוויח ממנו יותר, אבל עשוי גם להפיל אותם לקרשים. הראשונים נעשים שכירים ומחפשים בדרך כלל מקומות ציבוריים גדולים. לכאורה יש להם עולם בטוח יותר וצנוע יותר.

בשנים האחרונות מתברר ששום דבר אינו בטוח. השכירים שרצו לקנות ביטחון במחיר שכר מגלים שרומו. אף שוויתרו על הכנסה, הם נותרים ללא הכנסה וללא ביטחון. זהו תהליך שמתרחש כבר שנים לא מעטות. נתניהו מוביל אותו לשיא. הוא מנסה לעצב חברה ללא ביטחון. וזו כבר בעיה של כולנו. לא רק של החלשים ביותר.

הדה-הומניזציה של השכירים בישראל מתבטאת במלה הגסה "הבראה", לתהליך שהופך הרבה מאוד אנשים לחולים. הבראה שבמקור הוא תהליך שעובר על אדם בשר ודם, מיוחס לארגון, מוצר סינתטי חסר נשמה של סובייקט אנושי, והופך ואת האנשים האמיתיים לאובייקטים ליחידות סינתטיות. התהליכים האלה התרחשו עד עתה בשקט משום שרוב בני האדם אינם מודעים למה שמתרחש סביבם.

קופות החולים אינן מגלות לחוליהן שמספר עצום של תרופות שאושרו בארה"ב אינן ניתנות להשגה בארץ, ושעל הרופאים מופעל לחץ להימנע מבדיקות וטיפולים יקרים, שכבר אושרו בארץ. מבוטחי הפנסיה יגלו רק בעוד שנים רבות את מחיר השינוי בתנאי הפנסיה ופיטורי העובדים, הם מתרחשים דונם פה ודונם שם. רבים חיים בתחושה ש-"לי זה לא יקרה". אבל זה קורה יותר ויותר. אם בעבר התנהל המאבק סביב המחויבות של המעביד הפרטי לעובדיו, היום הוא מתנהל על קו ההגנה האחרון, המחויבות של המעביד הציבורי.

לפני כמה שבועות פירסמתי קטע שעליו אני ראוי למכות בישבני. המסקנות היו נכונות אבל למספרים לא היה שחר. ביקרתי את הניסיון של נתניהו אחרים ליצור רושם כאילו הישראלים משלמים יותר מסים ממדינות מערביות אחרות. בהיסח דעת, שאין לי כל הסבר לו, הוצאתי את הנתונים מעמוד 249 בדוח מינהל הכנסות המדינה במקום מעמוד 248. איך זה קרה? אין לי מושג.

הנה המספרים המדויקים של האו. אי. סי.די. לשנת 1999 האחרונה שפורסמה באתר הארגון, ונתוני ישראל לשנה זו לפי מינהל הכנסות המדינה: הכנסות המדינה ממסים היו 39.8% אחוז מהתוצר. ההכנסות של שבדיה %52.2, דנמרק %50.4 ובלגיה 45.7%, ממוצע האיחוד האירופי - 41.6%.

האוצר ערך השבוע השוואה מטעה גם עם הממוצע של אירגון האי. סי. די. הבעיה שממוצע הארגון כולל מדינות כמו טורקיה מקסיקו, פולין סלובקיה וכדומה. טוב שלא השוו אותנו עם מדינות אפריקה. ישראל נמצאת במקום 12 בעולם המערבי, די רחוק מראש הרשימה למרות ההוצאות הביטחוניות ולמרות הדימוי הנורא על שיעורי המס אצלנו, שמשרת כל כך טוב את נתניהו.