שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
דפנה אבניאלי, זיכתה ב-170,000 את אלמנתו של הצייר יעקב וכסלר, בשל הפרת זכויות היוצרים בציורי עשר המכות של בעלה המנוח. 100,000 שקל ישלם הצייר מיכאל עמית שהעתיק את הציורים, ואת יתרת הסכום - חברת א.ג.נ מוצרי פרסום שהפיקה והפיצה את ההגדה המפרה.
וכסלר היה מחשובי הציירים בישראל במחצית השנייה של המאה ה-20 והלך לעולמו בשנת 1998. בשנת 1954 הוציא לאור הגדה שעוטרה בציוריו, ואשר התפרסמה בשלוש מהדורות נוספות.
לטענת מרים שטרנברג-וכסלר, מאז 1988 מפיצה א.ג.נ הגדה בה הועתקו ציורי עשר המכות מתוך ההגדה של בעלה. עמית מצידו טען, כי ציוריו של וכסלר רק שימשו לו כהשראה וכי מדובר ביצירה מקורית משלו. ההוצאה טענה, כי במשך 22 שנים לא הושמעה כל טענה נגדה.
אבניאלי קבעה, לאחר שעיינה בהגדות אחרות שאייר עמית: "סגנונו של עמית משתקף בכל ציוריו, והוא שונה בתכלית מסגנונו של וכסלר בציורי עשר המכות, המהווים נטע זר בנוף ציוריו של עמית. המתבונן בהגדות אף בעיניים לא מקצועיות, יבחין מיד בהבדל בין ציורי עשר המכות לבין הציורים האחרים. השוני כה בולט ומובהק, עד כי עולה מיד תמיהה - מה לציורי המכות בתוך הגדות אלה? הלא הם מצביעים על דיסציפלינה שונה ואחרת".
אבניאלי אימצה את חוות דעתם של המומחים פרופ' אברהם נתן ואפרת נתן, לפיה מדובר בהעתקה ולא בהשראה. עמית מצידו לא הגיש חוות דעת מומחה, וטען שנזקק להשראה רק בעשרת המכות בשל מרכזיותן בסיפור ההגדה.
אבניאלי מסכמת: "גם אם קיים שוני בפרטים בין הציורים, אין בכך כדי לסתור את חוו"ד המומחים מטעם התובעת, כי הדמיון הרב בין היצירות מעיד על העתקה ואין בכך כדי לבטל את התרשמותו של המתבונן הסביר, כי עמית לא ביקש 'להתכתב' עם יצירתו של וכסלר, אלא 'לנכס' אותה לעצמו".
לא כל מכה היא הפרה
לעומת זאת דחתה אבניאלי את טענתה של שטרנברג-וכסלר, לפיה כל אחת מעשרת המכות מהווה הפרה בפני עצמה, וקבעה שמדובר ביצירה אחת ולפיכך בהפרה אחת. לכן, לא התקבלה תביעתה לפיצוי של 1.8 מיליון שקל.
אבניאלי חייבה את עמית בפיצוי המירבי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק - 100,000 שקל - בשל החומרה שייחסה למעשיו, שנעשו ביודעין. את א.ג.נ ומנהליה, גיל וניר שילה, חייבה בפיצוי של 70,000 שקל משום שהמשיכו למכור את ההגדה גם לאחר שההעתקה הובאה לתשומת ליבם. היא גם אסרה על הנתבעים להפיץ בצורה כלשהי את ציוריו של וכסלר.
