בית משפט השלום בירושלים זיכה (יום ג', 1.7.03) את מועצתם טיבי, אחיו של ח"כ אחמד טיבי, מאשמת תקיפתו של נועם פדרמן, על-אף שקבע כי טיבי הרים את ידו במטרה לפגוע בפדרמן. הנימוק שהוביל לזיכוי: לא הוכח כי ניסיון הפגיעה עלה בידו של טיבי, וכן מאחר ומדובר ב"זוטי דברים".
סיפור המקרה התרחש בחודש פברואר 99'. אז התנהל משפטו של ח"כ אחמד טיבי בבית משפט השלום בי-ם, שנאשם בתקיפת שוטרי מג"ב והעלבתם, במחסום בצפון ירושלים. בתום הדיון, נכנס לאולם נועם פדרמן, יחד עם פעילי ימין אחרים, וקרא לעבר טיבי "אחמד, יא רוצח אחד, אתה רוצח". פדרמן טען, כי בכך ביקש "להביע מחאה כנגד רמיסת כבודם של השוטרים ותקיפתם". באולם פרצה מהומה, במהלכה התעמתו 3 משומרי ראשו של אחמד טיבי עם פעילי הימין.
פדרמן טען, כי אחיו של טיבי תקף אותו והפליא בו מכת אגרוף, דחף אותו ושבר את משקפיו, תוך שהוא ממשיך לתקוף אותו מחוץ לאולם. טיבי טען כי לא נגע בפדרמן לרעה, ואם אכן פגע בו, הרי שזה היה מתוך הגנה עצמית.
פדרמן התלונן במשטרה נגד התוקף, שאת זהותו לא ידע אז, וזו פתחה בחקירה נגד אחד משומרי ראשו של טיבי, פארס הייכל. לאחר שעיין בתיקי החקירה, למד פדרמן כי האיש שתקף אותו היה אחיו של אחמד טיבי, מועצתם. משסירבה המשטרה להגיש כתב אישום נגד מועצתם טיבי, הגיש פדרמן קובלנה פלילית פרטית נגדו.
לאחר צפייה בקלטת של ערוץ 1, שתיעדה את האירוע, קבע השופט כי "רואים בבירור את הנאשם מרים את ידו לעבר הקובל על-מנת להכות בו, כשמספר בני אדם חוצצים בין שניהם. אך לא רואים, כאמור, שהנאשם הצליח להכות בו". השופט דחה את עמדת טיבי, לפיה היתה זו הרמת יד גרידא וקבע כי היה זה "ניסיון ברור להלום בקובל".
השופט מינץ קבע, כי פדרמן הטיח בטיבי את דבריו מבלי שקדמה לכך פרובוקציה מצידו, כשמטרתו להתגרות בטיבי. "אף אם תאמר שהייתה זו זכותו הלגיטימית של הקובל להביע באופן האמור את מחאתו כנגד פועלו של מר טיבי, עליו ליטול את האחריות למעשיו ולשקול היטב את ההשלכות הנובעות מהם", קבע מינץ.
השופט הוסיף, כי גירסתו של מועצתם טיבי, לפיה הרים את ידו מתוך הגנה עצמית, "לא נשללה עד כדי קריסתה", אולם אין זה משנה, מאחר ובכל מקרה, עומדת לטיבי הגנת "זוטי דברים". "מעשה שהוא ביסודו מעשה אסור, ייחשב דבר זוטר אם האינטרס הציבורי מחייב לראות אותו כקל ערך", וזה המצב שבפנינו, בין היתר מאחר ואחיו של טיבי לא היה התוקף העיקרי בתגרה, אלא משתתף רק שולי בה, קבע מינץ.
השופט אף ציין, כי פדרמן היה יוזם התגרה, גם אם לא מרצון, הרי שמתוך "עצימת עיניים". "הקובל ידע גם ידע, או היה צריך לדעת, מה עלולים לגרום מעשיו", והוסיף מייד כי "אין באמור כדי להצדיק בצורה כל שהיא את מעשיהם של אלו שתקפו את הקובל".
למעשה, החיל השופט מינץ על פדרמן את "הלכת הצפיות", חזקה מהותית-משפטית בדיני העונשין, המשמשת תחליף לדרישת הכוונה הפלילית, לפיה מי שצופה את תוצאת מעשיו ברמת הסתברות גבוהה, הריהו כמי שמתכוון לגרום לתוצאה זו. אולם, על-פי ההלכה הפסוקה - הלכת הצפיות מופעלת לזכות נאשם, במקרים בהם קשה להוכיח את היסוד הנפשי שלו, ולא על המאשים!
נועם פדרמן הינו הקובל, המאשים. הוא אינו נאשם בדבר, ולכן תמוה הכיצד אמור המאשים לצפות את תוצאת מעשיו. יתירה מכך, קריאתו של פדרמן "רוצח" כוונה לח"כ טיבי ולא לאחיו!
קביעה זו של השופט מינץ, מולידה תוצאה מעשית קשה, לפיה אדם המטיח דברים קשים באחר, צריך לצפות כי יותקף על-ידו, ותהא זו "תוצאה טבעית" של מעשיו! (כמובן, לא לפני שהשופט ימהר לגנות את התקיפה...).
לפיכך, כאמור, זיכה השופט את טיבי מאשמת התקיפה, אך מאחר ו"גם הנאשם לא היה בבחינת טלית שכולה תכלת", נמנע השופט מלהשית את הוצאות המשפט על פדרמן.
לח"כ טיבי היו במקום 3 מאבטחים. מלבד אחיו, מועצתם, שמכחיש כי שימש כמאבטחו של אחמד, התכוון בא-כוחו של טיבי, עו"ד אוסמה סעדי, לזמן לעדות את 2 המאבטחים האחרים, אולם האחד, פארס הייכל היה נתון בזמן הדיונים במעצר מינהלי, והשני ריצה עונש בכלא הישראלי, בשל עבירות ביטחוניות, ועל כן לא יכלו השניים לתת עדות.
בתגובה לפסק הדין, אמר פדרמן ל-Nfc כי מדובר ב"החלטה שערורייתית". ראשית, אומר פדרמן, האם "תקיפה" היא זוטי דברים? שנית, בית המשפט אומר שאם מחר יוסי שריד יבוא לעשות עצרת בחברון, שזו כמובן התגרות מצידו, ואנחנו נכה אותו, אז הדבר יהיה לגיטימי, כי על שריד היה לצפות את תוצאות מעשיו!
פדרמן כבר הודיע כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין.
ק.פ. 111/00 נועם פדרמן נ' מועצתם טיבי
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
