מערכת החינוך חולה - יש פתרון

שביתת המורים העל-יסודיים העלתה לראש סדר העדיפויות של התקשורת והציבור את נושא החינוך. היום כולם יודעים כי מערכת החינוך בישראל חולה ומכירים את הסימפטומים למחלה, השאלה מה התרופה שתרפא אותה. מילת קסם היא רפורמה, כל שרת חינוך שנכנסת לתפקידה אומרת: צריך רפורמה.

השאלה איזו רפורמה ומהי בעצם מטרת מערכת החינוך? מה אנחנו רוצים להשיג ומהי הדרך היעילה ביותר והנכונה ביותר להשיג מטרה זו? האם באמת צריך להקדיש את עיקר תשומת הלב דווקא לחינוך העל יסודי?

כמי שעמדה בראש ועדת החינוך בכנסת ומכירה את מערכת החינוך, אני יכולה לומר בוודאות כי יש לשנות מן היסוד את מדיניות משרד החינוך, יש להפוך את הפירמידה החינוכית. מדגש על חיזוק התלמידים בסוף תקופת הלימוד, בתיכון, בבחינות הבגרות, לדגש וחיזוק התלמידים בתחילת דרכם החינוכית.

החשבון פשוט, אם נשקיע בתלמידים בשנים הראשונות לחייהם מגיל לידה ועד גיל 8. נחסוך הוצאות רבות לתיקון בעיות בהמשך וכמובן נמנע פערים וליקויים רבים.

הסבר המדיניות

ועדת ההיגוי להיפוך הפירמידה בחינוך, הוקמה ביוזמתי כדי לגבש המלצות למדיניות שתשים הדגש החינוכי על הגיל הרך. ההיגיון והניסיון החינוכי המעוגנים במחקרים, מציגים דרך אחרת למדיניות הנהוגה כיום.

החינוך בשנות חייו הראשונות של האדם הוא המשמעותי ביותר לעיצובו כבוגר ולכן יש להשקיע בגיל הרך את מיטב המשאבים התקציביים והאנושיים. ככל שהבסיס הערכי, החינוכי, הלימודי, רחב יותר, כך עולים סיכויו של הילד להצליח בהמשך דרכו החינוכית.

מחקרים מראים כי השקעה גבוהה יותר בילד בראשית דרכו מביאה לצמצום פערים בין אוכלוסיות שונות, לעמדה חיובית יותר של הילד כלפי מערכת החינוך ורצונו להשקיע יותר בהישגים לימודיים וחינוכיים גובר.

מחקרים שבדקו הישגי ילדים לאורך שנים מוכיחים כי ילד שביקר במסגרת חינוכית איכותית מגיל שלוש הגיע להישגים גבוהים יותר. במיוחד נמצאה השפעה חיובית אצל ילדים שהגיעו מאזורי מצוקה. מדיניות המכוונת לסוף ההליך החינוכי (מבחני הבגרות), ולא ליצירת בסיס איתן בתחילת ההליך החינוכי (הגיל הרך), הינה יקרה הרבה יותר. חוקרים אמריקנים Chambers, Cheung & Slavin, מצאו במחקרים כי השקעה של דולר אחד בגיל הרך תחסוך בעתיד 4-8 דולרים לרשויות החברתיות.

עובדות

בוועדת החינוך בכנסת הציגו כלכלנים נתונים השוואתיים מדאיגים. מדינות אירופה משקיעות כיום פי שתיים ויותר מאשר ההשקעה בישראל בחינוך בגיל הרך. מנתוני נציבות הדורות הבאים בכנסת עולה כי בשנת 2000 עמד ממוצע ההוצאה לתלמיד בחינוך הקדם יסודי על 3,135 דולר לעומת 4,594 דולר במדינות ה-OECD. מאז המצב אף הורע בישראל והשתפר במדינות האחרות. לדוגמה בשנת 2004 היה תקציב החינוך הקדם יסודי בישראל 2,869,717 ש"ח, ואילו בשנת 2005 קוצץ בשיעור של 3.5% לרמה של 2,769,111 ש"ח.
במדינות רבות בעולם הבינו כי עתידן מותנה ברמת החינוך, החלו להשקיע מיליארדים רבים במערכת החינוך ולהתאימה לצרכי המאה ה- 21 מתוך הבנה כי ההשקעה שתיתן תשואה גבוהה ביותר ותאפשר התמודדות בשוק הגלובאלי היא בחינוך ובמיוחד בגיל הרך.

ועדת ההיגוי להיפוך הפירמידה בחינוך

ועדת ההיגוי להיפוך הפירמידה בחינוך, גיבשה המלצות ברות ביצוע להפיכת הפירמידה בחינוך; מדיניות שתשים הדגש החינוכי על הגיל הרך.

חברי הוועדה: פרופ' מנחם מגידור, דר' מרים מבורך, דליה לימור, דר' איציק כהן, אלוף (מיל) עוזי דיין, שוש מוסקונה, דר' דינה חסידוף, עו"ד עידו אוחיון, עו"ד מלי פולישוק-בלוך.
ועדת ההיגוי מציעה למשרד החינוך להציב מטרות ויעדים אלו:

קביעת מדיניות - הפיכת הפירמידה בחינוך:

1. שינוי מדיניות משרד החינוך כך שהמערכת כולה תהייה מכוונת לגיל הרך. ליצירת בסיס איתן ואיכותי בהיבט החינוכי, הערכי, והקניית מיומנויות התנהגות ולמידה. שימת דגש על המפגש הראשון של הילד עם מערכת החינוך בתקופת הגיל הרך. במקרים רבים זהו מפגשו הראשון של הילד עם מערכת ערכית כלשהי ועם עולם הידע. זה המקום בו ניתנים לילד מיומנויות יסוד, דרכי חשיבה, הקניית ידע ודרכי עבודה.

הגיל הרך מוגדר בדרך כלל כחטיבת גיל מלידה ועד גיל שמונה. טווח גילים זה מתייחס לתקופת התפתחות דרמטית בכל תחומי ההתפתחות המאופיינת ביכולת קליטה מהירה. בגילאים אלו יש לילד סקרנות רצון ויכולת ללמוד ולכן יש למצות את הפוטנציאל הטמון בו.

2. העברת האחריות לגני הילדים ממשרד התמ"ת למשרד החינוך ליצירת רצף בטיפול, לקביעת מאפייני ההוראה והטיפול ולפיקוח ובקרה על מערכות החינוך בגילאים אלו.

3. הרחבת מספר הילדים הנמצאים במערכת החינוך הממלכתית ל-100% החל מגיל 3. עלות תקציבית ליישום מוערכת בכמיליארד ש"ח. היום רק 50% מהילדים נמצאים במערכת החינוך הממלכתית. דבר המגביר את הפערים בחברה.

4. שינוי יחס מבוגר-ילד בגיל הרך ליחס של 1:10 כמקובל בעולם המערבי. שינוי זה ייעשה על-ידי הוספת גננת לגן ומורה לכיתה (ולא על-ידי בניית כיתות נוספות). עלות תקציבית ליישום מוערכת בכמיליארד ש"ח.

לסיכום

מערכת החינוך חייבת להתייחס לגילאי הגיל הרך כאל צרכני החינוך החשובים ביותר במערכת, להציג בפניהם אתגרים חינוכיים ולשים דגש על הוראה איכותית בתחומים השונים המתאימים לגיל הרך. לשם כך יש להעלות את רמת ההכשרה של צוות ההוראה לגיל הרך, לרבות סייעות לגננות המהוות עבור הילד חלק בלתי נפרד מצוות ההוראה בגן.

השקעה בגיל הרך תניב יתרונות רבים לפרט ולחברה כולה. הפרט ייהנה ממיצוי הפוטנציאל הגלום בו והחברה כולה תזכה לצמצום פערים ולהישגים חברתיים וכלכליים ביעילות מרבית.

הרעיון של היפוך הפירמידה אינו זר לשרת החינוך הנוכחית היא אף הצהירה על כך בוועדת החינוך בכנסת עם הבחרה לתפקידה. בפועל לא רק שמשרד החינוך אינו מיישם את היפוך הפירמידה אלא יש הידרדרות חמורה ביחסו לגיל הרך: אין מנהלת אגף קבועה מזה מספר שנים, הפיקוח על המתרחש בגילאים אלו הולך ונמוג, רמת ההוראה ירודה והמשאבים מצטמצמים.

את הכסף שהממשלה החליטה להקציב למערכת החינוך החולה בהיקף של מיליארדי שקלים יש להשקיע בתבונה כך שתהיה תשואה גבוהה להשקעה. ניתן להשיג זאת בהשקעה בגיל הרך על-פי העקרונות שהותוו לעייל ויצירת בסיס ערכי וחינוכי איתן לדור הבא של מערכת החינוך.