צוות מקצועי במשרד המשפטים מציע לקבוע מדרג חדש לעבירות ההמתה בחוק העונשין. ההמלצה העיקרית היא לבטל את עבירת ההריגה, ובמקום זאת להבחין בין רצח בסיסי לבין רצח בנסיבות מחמירות.
לדעת הצוות - בראשותו של פרופ'
מרדכי קרמניצר - הקושי שמעוררת עבירת הרצח הוא היותה רחבה יתר על המידה מחד-גיסא, וצרה יתר על המידה מאידך-גיסא. היא חלה על מעשים שחומרתם רבה וראוי לתייגם בדרגת החומרה העליונה של עבירות ההמתה, ומנגד חלה לעיתים על מקרים שמבחינת חומרתם לא ראוי היה לתייגם כרצח. הקושי שמעוררת עבירת ההריגה הוא שהיא רחבה יתר על המידה וכוללת הן מקרי המתה חמורים יחסית והן מקרי המתה קלים יחסית, של המתה בקלות דעת. העונש של מאסר עולם חובה על רצח, שכמעט שלא ניתן לסטות ממנו, אינו מאפשר גמישות והכרעה בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות, ולעיתים הוא אינו הולם את מידת האשמה שבמעשה.
13 נסיבות לרצח בנסיבות מחמירות
הצוות ממליץ, כאמור, לחלק את עבירת הרצח לשניים. עבירת הרצח הבסיסית, שהעונש המירבי עליה יהיה מאסר עולם, תכלול גרימת מוות מתוך כוונה או אדישות. המתה באדישות לתוצאה הקטלנית נכללת כיום בעבירת ההריגה, אך לדעת רוב הצוות יש לתייג כרוצח ולהעניש בהתאם מי שממית אדם באדישות ומתוך חוסר אכפתיות לחייו. נציגי הסניגוריה הציבורית התנגדו להכללת המתה באדישות בעבירת הרצח, והציעו לקבוע מצב זה כעבירה נפרדת.
עבירת רצח בנסיבות מחמירות תחול, על-פי המוצע, על מעשי רצח שנלווית להן דרגה גבוהה במיוחד של אשמה. עבירה זו אינה מבוססת על דרישה מיוחדת של יסוד נפשי דווקא, אלא על קריטריון מוסרי-נורמטיבי המגולם בנסיבות המיוחדות הקבועות בעבירה. עוד מוצע לתת לבית המשפט שיקול דעת לקבוע, במצבים מיוחדים בהם לא נלוותה למעשה דרגת אשמה גבוהה במיוחד, כי אלה יוצאו מגדר עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, אף שהתקיימו הנסיבות המחמירות. במקרים אלה בית המשפט ירשיע בעבירת הרצח הבסיסית.
חברי הצוות מהסניגוריה הציבורית סברו, כי ראוי לאפשר לבית המשפט, גם כאשר הוא מרשיע בעבירת הרצח המוחמרת, לסטות מעונש החובה, כאשר הוא סבור כי נסיבות העניין, לרבות נתונים שאינם נוגעים לנסיבות ביצוע העבירה, מצדיקות הקלה בעונש.
הצוות מציע רשימה של 13 נסיבות שייחשבו כמחמירות, ובהן:
- מעשה שנעשה לאחר תכנון או לאחר הליך משמעותי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.
- מעשה שנעשה במטרה לאפשר או להקל על ביצוע עבירה אחרת, לכסות על ביצועה או להימלט מן הדין בעקבות ביצועה.
- הקורבן הוא עד, או שצפוי למסור עדות, במשפט פלילי, והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל את ההליכים הפליליים.
- מעשה טרור - מעשה שנעשה במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה להשפיע על ממשלה או רשות שלטונית אחרת.
- מעשה שנעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור.
- מעשה שנעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור, כגון פגיעה ב"כבוד המשפחה".
- מעשה שנעשה תוך נקיטה באכזריות מיוחדת או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן.
- הקורבן הוא קטין שהעושה אחראי עליו.
- הקורבן הוא עובד ציבור הממלא תפקיד באכיפת החוק, או שהוא נשיא המדינה, שר בממשלה, חבר כנסת או ראש רשות מקומית, והמעשה נעשה בקשר למילוי תפקידו.
- מעשה שבוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או ארגון טרור ולשם קידום מטרותיו.
חמש נסיבות של אחריות מופחתת
עוד מוצע לבטל את עבירת ההריגה ולקבוע במקומה שלוש עבירות חדשות:
- א. עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שהעונש המירבי עליה יהיה 15 או 20 שנות מאסר (בנושא זה נחלקו עמדות חברי הצוות). בהגדרת עבירה זו מוצע לכלול חמש נסיבות, ובהן:
- המתה בנסיבות של קנטור, המפורטות בעבירה.
- מעשה שנעשה עקב התעללות ממושכת מצד הקורבן.
- מעשה שנעשה על-ידי מי שיכולתו להבין את המעשה או להימנע ממנו הוגבלה בשל הפרעה נפשית או ליקוי שכלי.
ב. עבירת המתה בקלות דעת, שהעונש המירבי עליה יהיה תשע שנות מאסר. ההצדקה להוספת עבירה זו מבוססת על הפער הניכר בין מידת אשמתו של מי שממית תוך יסוד נפשי של אדישות לאפשרות גרימת המוות, לבין מי שממית תוך יסוד נפשי של קלות דעת, קרי: מקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, על-אף שהוא מודע לאפשרות התרחשותה.
ג. עבירת המתה בעקבות בקשת הקורבן ("המתת חסד") שהעונש המירבי עליה יהיה חמש שנות מאסר.
הצעה נוספת היא לקבוע עבירת גרימת מוות ברשלנות רבתי, בנוסף לעבירת גרם מוות ברשלנות. היסוד העובדתי של העבירה יכלול התנהגות מסוכנת של העושה, הסוטה במידה ניכרת מהתנהגות סבירה ומהווה הפרה של דין. נציגי הסניגוריה הציבורית, בדעת מיעוט, מתנגדים לקביעת עבירה זו.
בצוות חברים רחל גוטליב, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי); אפרת ברזילי, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; ד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית; עמית מררי ממחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי); ד"ר אוהד גורדון מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; לילך וגנר ממחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי); קארין מרידור מהסניגוריה הציבורית; ועמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
