יהונתן רבינוביץ, אשר ניהל עסק מסועף של מתן תעודות אקדמיות כוזבות, נדון (יום ד', 1.6.11) לשלוש שנות מאסר בפועל ולקנס של 200,000 שקל. החברות שהיו בבעלותו ושימשו למעשי המירמה נקנסו במשותף ב-100,000 שקל.
רבינוביץ הורשע בעבירות רבות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, לאחר שניהל עסק של זיוף ומכירת מסמכים הנחזים כדיפלומות ותארים אקדמיים של אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם. בנוסף יוחסו לו ולחברות עבירות על פקודת מס הכנסה, אי ניהול פנקסי חשבונות, העלמת הכנסות ואי ניכוי מס במקור. רבינוביץ הורשע גם בעבירות איומים והפרת הוראה חוקית, בכך שפנה לעובדיו, איים עליהם ושוחח איתם בניגוד לתנאי שחרורו ממעצר.
שופטת בית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, אומרת בגזר הדין: "לא רק התעודות עצמן כי אם מוסדות הלימוד, כולם היו כוזבים ולא התקיימו כלל במציאות. על-מנת לאפשר שימוש יעיל בתעודות אלו היה צורך במערכת תמיכה שלמה. לצורך כך נבנה יקום מקביל, עולם שלם שכולו כזב: בעלי תפקידים שונים באוניברסיטאות ובמוסדות האקדמיים, שכתבו מכתבים, המלצות וגליונות ציונים, כאשר כל אלה לא היו ולא נבראו ואפילו משל לא היו.
"מענה קולי העביר את הפונים למשרדיהם של הנאשמים, שם טופלו הפניות על-ידי עובדיו של הנאשם, שאף הציגו את עצמם בכזב תוך התחזות לאחרים. הוקמו אתרי אינטרנט מיוחדים, הנחזים כאתרי המוסדות האקדמיים ואף כאתרים הדנים במוסדות אקדמיים, על-מנת לתמוך במצג השוא ולחזקו. כל אלה מחייבים השקעת משאבים רבים, בממון ובמחשבה, מצריכים תכנון מוקדם, תחכום רב והשקעה בתחזוקה שוטפת".
התארים לא נמכרו בישראל, אך מאק-קלמנוביץ קבעה שאין בכך כדי להקל בעונשו של רבינוביץ, שכן ברור שרוכשיהם השתמשו בהם כדי לקבל במירמה עבודה או שכר. עוד ציינה לחובתו את העובדה שלא הסיר עד היום את המחדל בתחום המס ושלא הביע חרטה על מעשיו, וכן את העובדה שאם מאן דהוא נהנה מטובת הנאה מרכישת התעודה בחו"ל - לא ניתן כלל לתקן מחדל זה.
המדינה טענה, כי הכנסותיו של רבינוביץ הסתכמו ב-7.8 מיליון דולר בשנים 2006-2003. בפסק הדין קבעה מאק-קלמנוביץ כי לא ניתן להגיע לסכום מדויק, אם כי אין ספק שמדובר במחזור גדול מאוד. לפיכך מצאה, כי יש להטיל עליו גם קנס משמעותי.
מאק-קלמנוביץ הוסיפה, כי גם אופן ניהול המשפט בידי הסניגור, אסף שיפר, עומד לרועץ לרבינוביץ: "לנאשם עצמו הייתה תרומה משמעותי למשך התקופה, אשר נבע מאופן ניהול התיק: מדובר בתיק גדול היקף, שנשמעו בו עשרות רבות של עדי תביעה. נראה שניתן היה לחסוך שמיעתם של חלק מהעדים. באי-כוח הנאשם לא ויתרו על זכות מזכויותיהם והעלו טענות שונות: טענות בנוגע לחומר החקירה, טענות מקדמיות, טענות בנוגע לקבילותן של ראיות שונות, טענה שאין להשיב לאשמה".
