עבירת ההפקרה אחרי תאונת דרכים ("פגע וברח") אומנם מצריכה כוונה, אך די בעצימת עיניים כדי להוכיח כוונה זו. כך פסקה (30.4.11) שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד,
רובין לביא.
לביא הרשיעה את אורי ראובן, מהנדס בכיר בחברת אלתא, בעבירה של הפקרה לאחר שפגע בהולך רגל באפריל 2007. האיש, ברהני אירדני, נפצע קשה ומת מפצעיו כעבור מספר ימים, אך המדינה סברה שניתן להאשים את ראובן רק בהפקרה ולא בהריגה.
ראובן טען, כי המשיך בנסיעה משום שסבר שהעצם שפגע בעוצמה בשמשה הקדמית של מכוניתו היה אבן. הוא אותר רק כאשר קצין הבטיחות במפעל אלתא באשדוד, לו דיווח ראובן על הנזק שנגרם לרכבו (שהיה בליסינג מהחברה), קישר בינו לבין תאונה עליה דווח באמצעי התקשורת.
לביא קבעה שראובן עצם את עיניו מלהבין שפגע באדם, ולכן הוא אשם בהפקרתו. היא דחתה מכל וכל את גירסתו באומרה, כי לא ייתכן שלא הבחין בכך שהמנוח הועף על מכסה המנוע של מכוניתו. היא גם קישרה זאת להמשך התנהגותו:
"כיצד ניתן להאמין שהנאשם לא הבחין בכך שפגע עם הפגוש הקדמי במשהו, שכתוצאה הועף ונחת על מכסה המנוע, וכופף אותו מעוצמת המכה, ובהמשך פגע וניפץ השמשה הקדמית, ואף פער בה חור, ומטבעות נפלו ונתקעו בין המכסה למגבים, ולאחר מכן עף הצידה? הרי אפילו אם היה נוהג בעיניים עצומות היה יודע לבטח בנסיבות אלה כי פגע במשהו, והיה עוצר מיד לברר במה מדובר!
"האינסטינקט הראשוני של נהג מן היישוב החווה אירוע טראומטי שכזה הינו לעצור מיד ולברר מה קרה - לפחות לרכב, שבמקרה זה אף אינו שלו, ולכן עליו לדווח על הנזק. אם אכן המשיך בנסיעה מבלי לעצור ולבדוק הנזקים ונהג עם שמשה מנופצת עד לרמת-גן - הרי זה משום שכבר ידע במה מדובר, ורצה לעזוב המקום כדי שלא יקשרו אותו לאירוע. לכן למחרת היום מיהר לדאוג לתיקון הרכב.
"...הנאשם, שהינו אדם אינטליגנטי, משכיל ונהג מנוסה, העיד בבית המשפט, ללא הנד עפעף, גרסא הזויה לחלוטין ומצוצה מן האצבע, כאילו בשום שלב לא עלה בליבו החשש שמא פגע באדם אלא היה סבור כי מדובר בהשלכת אבן. אומנם אין אדם קורא צפונות ליבו של אחר, אולם במקרה זה לא ברור לי כיצד מצפה הנאשם שבית המשפט, או כל אדם אחר - יתן בגרסתו זו אמון כלשהו".
