עיתוני סוף השבוע שעבר יצרו נד של געגועים מלאכותיים לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. יורשו, ראש הממשלה הנוכחי ושרת החוץ, מילאו בדברי השתפכות סוחטי-דמעות טורים ארוכים הן במעריב והן בידיעות אחרונות, כמו רצו לשלם חובם למנהיג, שבחסותו הגיעו עד הלום, כלומר לצמרת השלטון.
כמה סמלי הדבר, שבעוד שני הכותבים רמי-המעלה מביעים כמיהתם ל"איש החזק" שבצילו הסתופפו והוא מוטל מזה שנתיים חסר אונים בתל-השומר, הוסיפו וביתר שאת הטילים והפגזים ליפול מטחים-מטחים על שדרות וסביבותיה. היתה גם התפתחות מדאיגה בסוף השבוע: שיגור טיל גראד רוסי, שעבר במעופו צפונה את אשקלון ונחת למרבה המזל (בזו הפעם) בשדה פתוח.
חידוש זה בתעוזת הטרוריסטים של ה"חמאס" הארור לא היה בלתי צפוי. הוא סימן קו חדש בטווחי הירי בתוך ישראל שאליו יכולים להגיע מעתה אירגוני הטרור. שורו הביטו במפה: הטווח מגיע עדי פאתי קרית-גת! בתחום המורחב שלו כלולה גם - חוות השקמים. הנה גם זה יכול להיות ציון סמלי לשלטונו הכושל של האיש, שמזה שנתיים איננו עוד ספון בחוותו שבטווח האש.
אפשר אכן להתגעגע לשרון האיש, לשרון מ-101, מהצנחנים, מהתעלה, מההתיישבות שפרס ברחבי ארץ-ישראל, אבל אי אפשר להתעלם מן המציאות הקשה שהותיר אחריו כראש ממשלה ואשר הוא-הוא האחראי הבלעדי לה ואין בלתו.
מציאות של נסיגה חד-צדדית מהרצועה, עקירת רבבת יהודים מבתיהם ומיישוביהם, הפיכתם לפליטים בתוך מדינתם, הפיכת הרצועה למיני-לבנון, לחבל ארץ שכולו מצבורי נשק, טרור ואלימות, הרעת היחסים עם מצרים, התגברות המרי בקרב ערביי ישראל מניפי הדגלים הפלשתינים בראש חוצות, ייאוש גובר בעיר שדרות, דאגה באשקלון, בנתיבות ובכל יישובי עוטף עזה המורחב, וכמובן - מוראל שפוף בציבור הרחב וחוסר אמון גואה במערכת השלטונית הנוכחית.
זוהי מורשת החולשה שהמנהיג ה"חזק" הותיר אחריו. להעלימה או לעטוף אותה במילים צבועות ובאמירות משתפכות - לא יוכלו גם הנושאים באחריות היום, גם לא היועצים שסובבוהו. זוהי מורשת שמאפילה על כל הרקורד הצבאי-פוליטי-המזהיר של האיש, שפשוט עשה פלסתר בקולות המצביעים שהעלוהו לשלטון. הם לא ציפו לקבל ממנו, דווקא ממנו, מהלכים תבוסתניים.
שרון כראש הממשלה הוכיח במעשיו, כי צדקו אלה שהזהירו מפני סכנתו, מפני הפכפכותו, ואשר אנו, תומכיו השוטים - והחתום מעלה ביניהם - לא "קראו את המפה", עד ששירטט אותה ב"נאום הרצליה" המפורסם שלו ב-2003. אמר - ועשה. הכריז - והרס.
שרון חתום לדראון-עולם על מעשה, ששום מנהיג יהודי לא נקט לפניו, ואולי גם לא יכול היה לעשותו: בעודו בשלטון, בשיא כוחו ופופולריותו, הפך ראש הממשלה שרון את עורו, שינה את המסלול ב-180 מעלות, הונה את רבבות בוחריו התמימים, והפעיל את צה"ל והמשטרה בעקירה ובגירוש - מעשה דורסני חסר תקדים בתולדות הציונות.
"האיש החזק" השאיר אחריו מדינה נבוכה, מנהיגות חלשה וממשלה בסימן שאלה. גם ביקור נשיא ארה"ב בוש השבוע בישראל לא יוכל לווינוגרד ולא יציל את הממשלה המכהנת והעומד בראשה מגזר דינו של הבוחר הקרב והולך. זוהי ממשלה המתגאה בכך שהיא פועלת על-פי "מורשת שרון", מורשת שהיא גם שמאל וגם תבוסתנות, גם בעיטה בעקרונות וגם הפניית גו לציונות הצודקת.
סופה של ממשלה זו לרדת מן הבימה בקרוב. אפשר לקוות, כי הדבר יקרה עוד לפני שימלאו שלוש שנים להיעדרותו של הרועה לכבשים שהלכו אחריו בעיניים עצומות והמנהלים היום את עניינינו.
הציבור ברובו אינו תמים, אינו מתגעגע באופן מלאכותי לאריק שרון ואינו מוזיל דמעות-התנין על היעדרותו מנוף חיינו הציבוריים. הציבור ברובו כמה למנהיגות שתמחה את מורשתו בגילגולה האחרון, ותחזיר את ישראל לנתיב השפוי, הציוני, הצודק והבטוח.
ואחרי שאמרנו כל זאת - נאחל במלוא הכנות לאריק, שיקרה הנס הרפואי והוא יקיץ מתרדמתו בת השנתיים, כדי להינות בשארית חייו אם לא ממה שקורה במדינה שהשאיר אחריו, לפחות מילדיו ומנכדיו.
