מעמדה הכלכלי האיתן של ישראל בעולם מאוים בשל מצבה הפוליטי המידרדר - כך טוען ג'יימס טיש, היו"ר החדש של הסוכנות היהודית ואחד מאנשי העסקים המשפיעים והעשירים ביותר בארה"ב. "ראינו את זה בעבר, כשהאינתיפאדה השפיעה על כלכלתה של ישראל", הוא אומר בראיון ל-Markerweek. "מהלכים כמו הקמפיין של BDS (Boycott, Divestment and Sanctions) להחרמת מוצרים מישראל יוצאים משליטה. זה קמפיין של כמה מאויבי ישראל, שעלול להשפיע לרעה על הכלכלה הישראלית".
"כלכלת ישראל יציבה ומבוססת", מבהיר טיש. "אין ספק בכך, אבל היא גם פועלת במים בוגדניים מאוד. המצב הפוליטי העולמי קשה. ישראל צריכה לרצות לשאת ולתת עם הפלשתינים, אבל הם צריכים להיות שותפים שאפשר לשאת ולתת עמם. הלחץ להשיג פתרון מהיר לסכסוך לא מגיע רק מארה"ב, אלא גם מהקוורטט ומהאו"ם. הלוואי שזה היה כל כך קל".
טיש, 58, יגיע לישראל בשבוע הבא בנסיבות משמחות עבורו - ערב גאלה החוגג את תפקידו החדש: בפברואר הוא נבחר לתפקיד יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, והחליף את ריצ'רד פרלסטון, שכיהן מאז 2007.
טיש ממשיך את דרכו של אביו לורנס, שהיה תומך נלהב של מדינת ישראל - בעסקים, בפילנתרופיה ובקשרים הדוקים. לורנס טיש ואחיו פרסטון הקימו בארה"ב ב-1959 את תאגיד לואס (Loews) בשרשרת של עסקות לרכישת נכסים במצוקה, מתעשיות שבאותה תקופה איבדו ממעמדן - החל בבתי קולנוע של העידן הישן, דרך חברת טבק וביטוח וכלה בחברות נפט. ג'יימס, דור שני לשושלת, הוא מנכ"ל לואס, ולצדו מכהנים אחיו אנדרו טיש ובן דודם ג'ונתן טיש, כיושבי ראש משותפים של החברה המשפחתית.
מינויו לתפקיד יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית מעניק מעין גושפנקא רשמית להיותו אחד הדוברים הנחרצים ביותר בקרב על תדמיתה של ישראל בארה"ב. "לסוכנות היו בעבר שלוש משימות: הראשונה הייתה להוות ממשלה בגלות עוד לפני קום המדינה, עם דוד בן-גוריון כיו"ר", אומר טיש, "לאחר הקמת המדינה התמקדה המשימה העיקרית בעלייה - להביא לישראל שלושה מיליון יהודים. המשימה הזו די מיצתה את עצמה, וכיום מגיעים לישראל 20-30 אלף יהודים בשנה.
"עם השנים חל שינוי במשימתה של הסוכנות, במיוחד בזמן כהונתו של
נתן שרנסקי. במקום להתמקד בעלייה ארצה, היא התמקדה בזהות יהודית ובמהות יהודית. ישראל לא יכולה להתקיים ללא יהודי התפוצות - ולהפך. חלק גדול ממשימתה של הסוכנות הוא לבנות את המשמעות של מהות יהודית: להזכיר ליהודי התפוצות שהם יהודים, לשמר אותם כיהודים ולחזק את הקשרים בינם לישראל.
"זה נשמע כמו דבר שאינו בהול או חשוב כמו העלייה, אך משימה זו מהווה במהותה את הצעד הבא בבניית המדינה. ישראל מאוימת עתה, לא רק על-ידי שכנותיה, אלא בגלל לחץ שמפעיל עליה העולם. היהודים בתפוצות יכולים לעזור במידה עצומה במאמץ הזה. כשאנחנו מדברים על זהות יהודית ומהות, המשמעות אינה רק להפוך את יהודי התפוצות ליהודים יותר, אלא גם לסייע לישראל".
ביקורת חריפה על אובמה
טיש, שתרם רבות לקמפיינים פוליטיים - לדמוקרטים ולרפובליקאים כאחד - תמך בבחירות 2008 במועמד הרפובליקאי ג'ון מקיין. כמו רבים מבני הקהילה היהודית בניו-יורק, הביע טיש כעס כלפי מדיניות המזרח התיכון של ממשל אובמה. בראיון שהעניק בשנה שעברה ל"דיילי ביסט", בלוג החדשות והדעות שהקימה טינה בראון, אמר "אני זועם, אבל לא מופתע", לאחר פרשיית חידוש הבנייה בשטחים בזמן ביקורו של סגן הנשיא
ג'ו ביידן בישראל.
"איני חושב שהוא פרו ישראלי", אמר טיש על אובמה. "אני חושב שהוא מגיע לעמדתו מאסכולת כנסייתו של ג'רמיה רייט, ואין ספק בלבי שבכנסייה של רייט מתוארים הפלשתינים כלוחמי חירות ולא כטרוריסטים". רייט היה בעבר הכומר של הנשיא אובמה, ועורר מחלוקת קשה כשהביע דעות אנטי אמריקניות.
טיש הוסיף ואמר באותו ראיון כי המחלוקת עם אובמה תפגע ביחסיו עם הקהילה היהודית, שמזוהה באופן מסורתי עם המפלגה הדמוקרטית ואף תורמת לה ביד רחבה. "הנשיא הרחיק לכת", אמר.
כמנהיגו של תאגיד הכולל עסקים רבים המשולבים באופן הדוק בכלכלה האמריקנית, טיש לא חסך את שבט לשונו גם ממדיניותו הכלכלית של הנשיא. בראיון לבלומברג השנה אמר טיש כי הרגולציה הפיננסית המחמירה, איסור קידוח ושאיבת נפט לאחר משבר הדליפה במפרץ מקסיקו והרפורמה במערכת הבריאות בולמים השקעות של חברות. הוא טען שהצמיחה הכלכלית בארה"ב תמשיך להיות אטית מפני שלמנהלי חברות בארה"ב אין אמון במדיניות של אובמה.
"ארה"ב נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד", אומר טיש, "הגירעונות מהווים 40% מהוצאות הממשל (1.4 טריליון דולר מתוך תקציב של 3.4 טריליון דולר בשנת הכספים 2010). שיעור האבטלה בארה"ב הוא 9%, והחובות שלנו גדלים. הצמיחה - 2% - לא מספיקה כדי לשפר את מצב התעסוקה.
"קיבלנו חבילות תמריצים רבות שלא הועילו. הממשל שלנו אנטגוניסטי בכמה מובנים לקהילה העסקית. יש שינויים שאפשר לעשות, יש דברים שאפשר לשנות ביחסים עם הקהילה העסקית, כך שהמצב ישתפר. ברגע שעניין התקציב יעלה על הנתיב לפתרון - תוך חודשיים, להערכתי - תהיה דרך. תוך חודש וחצי אמורה להתקיים הצבעה בקונגרס על תקרת החוב, או שארה"ב תגיע לחדלות פירעון. בהצבעה הזו ידונו במתווה לתקציב לשנים הבאות, וזה יהיה חשוב מאוד. כרגע יש סביב העניין מידה גדולה של אי ודאות. ככל שתהיה ודאות גדולה יותר, המצב יהיה טוב יותר".
טיש מתייחס בדבריו למאבק הניטש עתה בקונגרס על העלאת תקרת החובות של ארה"ב. הממשל הגיע לתקרת החובות המותרת לו, וביקש להעלות את התקרה - מהלך טכני שהתבצע באופן שגרתי במהלך ההיסטוריה של ארה"ב. ואולם הרפובליקאים סירבו לאשר זאת בהצבעה בבית הנבחרים בחודש שעבר, וטענו כי על ממשל אובמה להבטיח קודם קיצוצים בתקציב כדי להפחית את הגירעון התקציבי של ארה"ב. אם ארה"ב לא תעלה את תקרת החוב, היא עלולה להגיע לחדלות פירעון, כלומר לא תוכל לפרוע את חובותיה. כרגע יש לה מרווח תמרון באמצעות כספים שנמצאים בחשבונות פדרליים, אבל לאחר מכן ייגמר הכסף.
גורמים דמוקרטיים טענו כי מדובר בסחיטה מסוכנת, אך טיש לא מזועזע כמוהם. "זהו משחק שבמרכזו עומדת השאלה מי ישתפן ראשון. ההנהגה בשני הצדדים יודעת שחייבים לחתום על עסקה, שזאת חקיקה שחייבים להעביר ויהי מה. נצי התקציב, הדורשים להפחית את הגירעון, רוצים להבטיח שעם העלאת התקרה יהיו לארה"ב אמצעים לעלות על מסלול תקציבי בריא יותר".
משפחתו של טיש בנתה את האימפריה המשפחתית ב-53 השנים האחרונות, ובראשיתן היא ידעה לנצל גם את רגעי המשבר של הכלכלה. תאגיד לואס נוצר ב-1959, כשהאחים רוברט ולורנס טיש רכשו את רשת בתי הקולנוע לואס של MGM, שנדרשה למכור את הרשת בעקבות פסיקת הגבלים עסקיים של בית המשפט העליון. האחים טיש החלו לסגור רבים מבתי הקולנוע, שחלקם היו מבנים היסטוריים מתור הזהב של הקולנוע, אבל סבלו מהזנחה ומתחזוקה לקויה. תחת זאת הם מכרו את השטח שעליהם עמדו המבנים, שהיה במיקום מבוקש מאוד, ברווח גדול.
בשנות ה-60 הרחיבו השניים את פעילות החברה. הם רכשו את חברת הטבק לורילרד ב-1968, ואת חברת הפיננסים פייננשל ב-1969. ב-1979 הם רכשו את חברת השעונים בולובה. אם ב-1970 היה מחזור המכירות של הקונצרן 100 מיליון דולר, הרי שעשר שנים מאוחר יותר הוא הגיע ל-3 מיליארד דולר. כיום מנהל תאגיד לואס מחזור מכירות של 14.6 מיליארד דולר בשנה, והרווח שלו ב-2010 היה 1.3 מיליארד דולר. לשם השוואה, הכנסות חברת האחזקות ברקשייר התאוויי של באפט, שאליה מושווה לעתים תאגיד לואס, היו 33 מיליארד דולר בשנה שהסתיימה במארס 2011, והרווח 1.5 מיליארד דולר.
העסקים העיקריים של לואס כוללים ביטוח, באמצעות CNA פייננשל, ש-90% ממנה בבעלות לואס; הפעלת מלונות לואס (בעלות מלאה); תחום קידוח גז ונפט באמצעות חברת דיאמונד אופשור (50.4% בבעלות לואס), והפעלת צינורות הולכת גז ונפט.
טיש, בוגר אוניברסיטת קורנל ובית הספר למינהל עסקים וורטון, התמנה למנכ"ל החברה ב-1999 לאחר שכיהן כמנכ"ל בחברות הבנות של התאגיד. הוא הוכיח יחד עם אחיו ובן דודו כי דור שני למשפחת עסקים יכול לעמוד ברף הגבוה שהציב דור המייסדים. ארבע שנים לאחר שנכנס לתפקיד, נפטר אביו מסרטן. באותה עת היו עסקי המשפחה על סף תהום. מחירי הנפט צנחו ואסדות הנפט של המשפחה שאבו נפט בהפסדים. חברת הסיגריות לורילרד נאבקה בתביעה של 145 מיליארד דולר שהוגשה נגד חברות הטבק בארה"ב על גרימת נזקים ומוות למעשנים. רשת המלונות לואס עדיין נאבקה בשפל התיירותי ששרר לאחר התקפות הטרור של ספטמבר 2001. CNA, חברת הביטוח המסחרי השביעית בגודלה בארה"ב, נאבקה מהפסדים שנגרמו עקב תביעות ותחרות בענף.
בני המשפחה יצאו לקרב על חיי האימפריה המשפחתית, חמושים באסטרטגיה שלימדו אותם אבותיהם - הם רכשו נכסים זולים, לא לקחו הלוואות, ודאגו לנהל את תזרים המזומנים יותר מאשר את שורת הרווח הנקי. תוך שלוש שנים זינקה קופת המזומנים מ-2 מיליארד דולר ל-5.6 מיליארד דולר. הרווח הנקי קפץ פי ארבעה. קצת בדומה לבאפט, טיש לא מאמין בהימור על דברים שהוא לא מבין לעומק את השלכותיהם, כמו מניות טכנולוגיה ואינטרנט, ומעדיף להשקיע בנכסים שמחירם נמוך מערכם, כמו אסדות נפט. דבר חשוב נוסף ששיפר את תדמית החברה בעיני המשקיעים היה שקיפות מוגברת שאותה קידם.
הנפקות של חברות בנות ועלייה במחירי הנפט במחצית השנייה של העשור הקודם סייעו לדחיפה, והחברה התאוששה. המניה זינקה ב-110% מאז כניסתו של טיש לתפקיד ועד שיאה ב-2007. היא נפלה ב-60% במשבר הפיננסי, אבל התאוששה יפה. בשנה החולפת עלתה המניה ב-20% והביאה את החברה לשווי של 16.6 מיליארד דולר.
הבנק הפדרלי טועה
טיש לא הרוויח את המוניטין שלו בזכות היותו יורש, אלא בזכות הניהול המוצלח של לואס, והוא מצר רק על כך ששווי החברה נמוך מהשווי המצרפי של כל עסקיה - קללה שממנה סובלות חברות אחזקות רבות, כולל ברקשייר של באפט. על מעמדו כאחד מאנשי העסקים והפיננסים הבולטים בארה"ב תעיד העובדה שהוא חבר במועצת הבנק הפדרלי של מדינת ניו-יורק - אחד מ-12 הבנקים הפדרליים האזוריים המשמשים כזרוע התפעולית של הבנק המרכזי של ארה"ב. הבנק הפדרלי של ניו-יורק הוא כור מחצבתו של שר האוצר האמריקני טימותי גייתנר.
על פעולותיו של הבנק הפדרלי במשבר ובשנה האחרונה, שבה הדפיס הבנק כסף במהלך שנקרא הרחבה כמותית (השנייה במספר לאחר ההרחבה שביצע ב-2008), מוכן טיש לדבר רק כאזרח פרטי, ולא כנציג הבנק. הוא מדגיש שתפקידו הוא כחבר מועצת הבנק הפדרלי של ניו-יורק, שהוא בנק אזורי, ולא במועצת הבנק המרכזי של ארה"ב.
"כשאני מדבר במונחי מדיניות הבנק הפדרלי, אני מדבר בשם עצמי, ולא בשם הבנק הפדרלי. באופן כללי, לא הסכמתי עם ההרחבה הכמותית השנייה. חשבתי שהבנק הפדרלי עשה עבודה מבריקה במשבר, כשסיפק נזילות לשווקים, בזמן שהם נזקקו לה נואשות. התוכניות האלה היו מתוכננות כל כך טוב, עד שהן הניבו לבנק המרכזי כסף רב באותה עת.
"ואולם ההרחבה השנייה, QE2, היא המקום שבו נפרדו דרכינו. אלה היו 600 מיליארד דולר לרכישת אג"ח ממשלתיות כדי לספק עידוד לכלכלה ואמצעים לחמוק מדפלציה. האינפלציה אז הייתה 1% והמטרה של הבנק הפדרלי היא להגיע ל-2%, אז נראה לי שאין שום היגיון להוציא 600 מיליארד דולר של חובות, ולבצע מיקרו-ניהול של האינפלציה כדי שתעלה מ-1% ל-2%. בכל מקרה, האינפלציה עלתה ל-3% כבר השנה".
בארה"ב ניטש כעת מאבק מר על כיוון המדיניות הכלכלית. לאחר תוכניות תמריצים של הממשל וההרחבה הכמותית, דורש הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים לנהוג ביתר אחריות תקציבית ולקצץ בתקציבים. תנועת מסיבת התה נולדה על שורשי התפישה האמריקנית שעל הממשלה לקחת חלק קטן ככל האפשר בכלכלה. "בואי נגיד ככה: אני מאמין שהבחירות לנשיאות שיתקיימו בשנה הבאה יסובו סביב תפקידה של הממשלה בכלכלה. הקווים ברורים מאוד: האם אנחנו רוצים שהממשלה תייצג 20% או 25% מהכלכלה האמריקנית? אני הייתי מצביע בעד 20%, פשוט מכיוון שאני מאמין שאחד הגורמים לחיוניות של הכלכלה האמריקנית ב-70-80 השנים האחרונות היה שהממשלה הייתה בעלת תפקיד קטן בכלכלה - ברמה של 20%. כשהרמה עולה, זה הופך את הכלכלה לחסונה פחות ואת הצמיחה שלה לפחות יוצאת דופן".
הקריאה להנהיג בארה"ב מדיניות צנע בדומה לזו שבאירופה מתחזקת. האם אתה חושב שגוש היורו יכול לשרוד את משבר החובות?
"אני עוקב אחרי זה בזהירות, כמו שאומרים. לגוש היורו אין ברירה אלא להישאר במתכונתו. כשגוש היורו הוקם, לא היה בכך שום היגיון בעיניי, כי כל מדינה ויתרה על כוח ריבוני עצום - הזכות להדפיס כסף. כל מדינה באירופה נהפכה למשהו כמו מדינה בארה"ב, שאין לה זכות להדפיס כסף. כעת אין להן את הגמישות הפיננסית שיש לממשלה ריבונית. הן לא יכולות לנהל גירעון כמו הממשל הפדרלי. זו הייתה מדיניות שגויה מלכתחילה. עכשיו, כשהן שם, הן לא יכולות לצאת מזה. זה מלון פשפשים - אפשר להיכנס אבל אי-אפשר לצאת.
"הרעיון שמדינה תעזוב את גוש היורו נשמע טוב, אבל כשחושבים על התהליך, הם פשוט לא יכולים. ברגע שהציבור יריח שהנהגת המדינה רוצה לצאת מגוש היורו, כולם ימשכו את הכסף מהבנקים המקומיים וישקיעו את הכסף ביורו. הרבה כסף כבר עזב את הבנקים היווניים, יש הסתערות על הבנקים, משיכת פקדונות. זה יוצר מצב כלכלי מאוד לא יציב.
"אם לא יימצא פתרון לבעיה, יוון תגיע לחדלות פירעון. אני חושב שזה יהיה אסון בסדר גודל של בית ההשקעות ליהמן ברדרס. לכשעצמו, זה לא עניין גדול במיוחד, אבל יש כל כך הרבה מוסדות פיננסיים עם השקעות משמעותיות ביוון, וזה יטיל ספק ביכולתם לספוג את ההפסד. זה יוצר בעצם הסתערות משנית - על המוסדות הפיננסיים האלה. לפני שנשים לב, כדור השלג יהיה עצום בגודלו ובמהירותו".
