הסניגור צעק על התובע - השופטים עזבו את האולם

"במקום לתת תשובות, אתה מסכם. אל תסכם". כך העיר (יום ג', 28.6.11) השופט יעקב צבן לאהוד אולמרט, בתחילת עדותו בנושא העטים. אולמרט מואשם, כי דיווח למבקר המדינה ששווי האוסף הוא 140 אלף שקל, בעוד שוויו האמיתי הוא 1.3 מיליון שקל.

אולמרט טען, כי ההגינות האלמנטרית מחייבת את התביעה לקום ולתקן את כתב האישום, בו נאמר ששוויו של האוסף הוערך בידי שמאי מטעמו. זאת, בעוד ההערכה בוצעה בידי שמאי של חברת הביטוח לצורך עידכון ביטוח התכולה של דירתו. אגב כך העיר לו צבן על אופן עדותו.

אולמרט סיפר, כי האוסף נוצר במשך עשרות שנים, וקנה אותם בין היתר בחנויות עתיקות ובשוקי פשפשים בלונדון ובניו-יורק. "הייתי פעם בחנות והסתכלתי בעיניים כמהות על עטים שלא יכולתי להרשות לעצמי לקנות אותם. עמדו בחוץ שני צעירים יהודים שזיהו אותי, הציעו לי לקנות אצלם בזול, והייתי הולך אליהם מדי פעם".


444 עטים, ועוד שניים שקנה מהמדינה


לדברי אולמרט, ברשותו 444 עטים, ולאחר מכן קנה מהמדינה עט שקיבל מראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, תמורת 500 שקל. בנוסף לכך, קנה ב-300 שקל את העט נושא חתימת הנשיא שניתן לחותמים בספר המבקרים בבית הלבן.

עו"ד אלי זהר שאל האם האוסף היה שווה אי פעם 1.3 מיליון שקל. אולמרט השיב: "הלוואי, אבל מעולם לא". לדברי אולמרט, גם לא הייתה לו שום סיבה לא למסור למבקר המדינה את שוויו האמיתי של האוסף: "איפה פה ניגוד העניינים? איפה פה האינטרנס? אני לא מצליח להבין בכלל את האישום הזה. בהנחה שכל הטענות של התביעה צודקות - מה הבעיה בשבילי לדווח עליהם? מישהו מאשים אותו במשהו? התביעה באה עם אפס קצה של ראיה שעשיתי משהו לא בסדר בנושא העטים? אתה צריך להוכיח שאין לך אחות!"

בדיון זה שוב התנגשו התובע עו"ד אורי קורב והסניגור עו"ד רועי בלכר, בעקבות הערותיו של בלכר מספסלי ההגנה. "עו"ד בלכר חושב שזה מצחיק, אבל אותי הבדיחות שלו לא מצחיקות", אמר קורב. בלכר אמר: "אני צוחק עליך". כאשר קורב המשיך להתלונן על התנהגותו של בלכר, קם הלה והחל לצעוק: "משוב שופטים הוא [קורב - א.ל.] כבר נתן, עכשיו הוא נותן משוב עורכי דין? חצוף!" הנשיאה מוסיה ארד ניסתה להפסיק את בלכר, אך משנכשלה - הודיעה על הפסקה והשופטים יצאו מן האולם. אחד העיתונאים העיר: "זו הפעם הראשונה בה ראיתי שעל ביזיון מוציאים את השופטים מהאולם".

לאחר ההפסקה התנצל זהר על הרמת הקול (של בלכר). צבן העיר, כי יש להביא בחשבון שמשקלן של תשובות על שאלות מדריכות יהיה נמוך יותר, ושלא צריך לעמוד על כל מסמך.


כמה סיגרים ושעונים יש לאולמרט?


בשנת 1989 קבע סקר תכולת דירתו של אולמרט, כי שווי העטים היה 30,000 שקל. כעבור ארבע שנים הודיע לו סוכן הביטוח, כי שווי התכולה - כולל העטים - עודכן רק לפי עליית המדד. בנובמבר 2003 הוערך שווי התכולה כולה ב-1.96 מיליון שקל, ושווי העטים - ב-1.3 מיליון שקל. ההערכה נעשתה בידי יורם ברייר מחברת גמולב.

"יש פה דברים שהם פשוט דברי הבל", אמר אולמרט על הערכה זו. בין היתר מדובר על אוסף שעונים ב-100,000 שקל ועל 1,000 סיגרים ב-70,000 שקל. "הוא לא ראה סיגר אצלי בבית. כמות כזו של סיגרים מתייבשת והופכת להיות חסרת ערך. אני לא מכיר סיגר בודד שעולה 300 דולר, כמו שהוא כתב", אמר אולמרט. "הוא עשה עבודה שטחית, מרפרפת, שלא בדקה את העניין. הוא כותב שיש לי 1,200 עטים; מעולם לא היו לי 1,200 עטים. הוא כותב שהמכסימום לפריט בודד הוא 3,000 דולר. המומחים הכי גדולים בעולם, שנתתי להם אחר כך להעריך את העטים, לא אמרו שיש שם עט ב-3,000 דולר".

צבן אמר, שברייר העיד ו"הוא לא נראה אדם הזוי. הוא שמאי שמסתובב בבתי משפט הרבה שנים, הוא שמאי סביר". אולמרט השיב, כי ברייר אמר בסוף עדותו שהוא סבור שהמחיר הריאלי של העטים הוא 65,000 דולר כפי שהעריכה חברה מניו-יורק. "נניח שהוא חושב כך; לא חובה להביא ראיה לבית המשפט כמה עטים יש לי? איפה התביעה הביאה אפילו קמצוץ של ראיה שיש לי יותר עטים?!"


ההערכה בניו-יורק: 69,930 דולר


לדברי אולמרט, מיד לאחר קבלת הערכתו של ברייר בשנת 2004 אמר שההערכה אינה מקובלת עליו ולכן ביטח את תכולת הדירה במחצית מגובה השומה, בהסכמת החברה. צבן שאל את אולמרט מדוע לא ביקש מחברת הביטוח לשלוח שמאי אחר, אך לא נענה. במקום זאת, הסביר אולמרט מדוע לדעתו הערכת השמאי בנוגע לאוסף השעונים שלו גם היא אינה ריאלית. צבן הוסיף והקשה: "הוא רשם 400 שעונים כשיש 80?" אולמרט השיב: "אני לא יודע מה הוא עשה. אין לי 400 שעונים, אין לי 1,000 סיגרים ואין לי 1,200 עטים ב-1.3 מיליון שקל. חד וחלק".

אולמרט הציג מסמך, ולפיו העביר למשרד מבקר המדינה את הערכתו של ברייר, כולל את שווי אוסף העטים. המבקר, מיכה לינדנשטראוס, ביקש הסבר לפער בין הערכת השמאי לבין גובה ביטוח התכולה, ובלכר הסביר שרוב הפער הוא בגין שווי העטים, עליו לא הסכים אולמרט עם ברייר. לינדנשטראוס השיב, כי יש לדווח על השווי הריאלי ולא על השווי לצורכי ביטוח. בלכר ענה, כי לשם כך יהיה צורך בשמאות חדשה, וכי הדבר יהיה יקר ומורכב, בין השאר עקב אריזת תכולת דירתו לאחר שעבר לבית ראש הממשלה. זהר הצהיר, כי על מכתב זה לא נתקבלה תשובה.

לדברי אולמרט, הוא חשב שאם שווי העטים גדול בהרבה מכפי שנדמה לו, "אולי זו הזדמנות למכור אותו ולסגור את האוברדרפט בבנק". לפי הצעתו של ידיד שביקר אצלו, מסר לו אולמרט את האוסף להערכה בניו-יורק, כאשר אותו ידיד הודיע מראש שיהיה מוכן לרכוש את האוסף בשווי שייקבע. ההערכה בוצעה בחנות Fountain Pen Hospital ונקבע ששווי האוסף - אשר נבדק לפרטיו - היה 69,930 דולר, שהיו אז (בשנת 2004) כ-300,000 שקל.

אולמרט אמר, כי לא מצא צורך לעדכן את מבקר המדינה בהערכת השווי הזו, שכן "זה פחות או יותר מה שמסרנו". זאת, משום שהערכת התכולה הייתה כפולה מזו של שווי הביטוח, ולכן אם העטים בוטחו ב-140,000 שקל - הרי ששוויים לפי הערכת התכולה ממילא היה כפול. "ההיגיון היה אומר שאני אשלח למבקר את ההערכה הזאת, כדי לשכנע אותו שהערך הריאלי היה בפוליסת הביטוח ולא במה שברייר כתב. לא הרגשתי שאני צריך לשכנע לכאן או לכאן".

עם תום חקירתו הראשית של אולמרט, התנצל בלכר על כך שקטע את ארד. הוא הביע תמיהה על המתיחות בינו לבין קורב, בציינו שהיחסים ביניהם מחוץ לאולם טובים. צבן העיר: "זו הבשורה הכי טובה ששמענו היום". ארד השיבה, כי אין מקום להתנהלות שאינה ראויה, וכי שלושת השופטים קולטים טוב יותר כאשר הכל שקט ורגוע. "זה משפט יותר ארוך, עם יותר לחצים ועיתונאים. אם תהיו קצת יותר כמו אלו ששקטים יותר, זה יקל ויהיה לגוף העניין". לבסוף העירה ארד בחיוך, כי צבן מודה באחריותו לכל משום שהוא שאינו מצנן די הצורך את האולם באמצעות המזגן.