סניגוריו של נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, שבים ומעלים את האפשרות של קיום יחסים בהסכמה בינו לבין א' ממשרד התיירות. זאת, תוך שהם מדגישים שקצב אינו מודה בקיומה של מערכת יחסים כזאת, אך הם טוענים שעל בית המשפט לשקול את אפשרות קיומה לנוכח חומר הראיות שהוצג במשפטו.
הסניגורים הגישו (יום ג', 28.6.2011) לבית המשפט העליון את עיקרי הטיעון בערעורו של קצב על הרשעתו באונס של א'. הערעור בנוגע ליתר סעיפי האישום ולחומרת העונש טרם הוגש. מסמך זה מתמצת את הטיעונים שהועלו על פני מאות עמודים בערעור עצמו. בין היתר נאמר בו, תחת הכותרת "טענת הגנה 'חילופית' או שמא בחינה אמיתית הנקייה מכל פנייה של מערכת הראיות והוכחת האשמה":
"הבאנו את עמדתו של בית המשפט קמא באשר לטענת הסנגוריה כי מהראיות האובייקטיביות שבתיק עולה תמונה שונה בתכלית מזו שמציגה המתלוננת בגרסתה, שאינה עולה בקנה אחד עם טענות אינוס. אכן, תמונה זו סותרת את גרסתו של הנאשם, אך כפי שפורט בחלק זה בנימוקי הערעור, אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מלהתייחס לאותה תמונה העולה באופן ברור מהראיות האובייקטיביות ולסתירות והשקרים מפי המתלוננת בנוגע לכך.
"בית המשפט למעשה פטר עצמו מלדון בכל הנוגע לתמונה - מערכת יחסים רומנטית בהסכמה או בניצול יחסי מרות שאינם עולים כדי שלילת ההסכמה - משלדידו גרסת הנאשם המכחישה כל קשר רומנטי כזה או אחר עם המתלוננת משמיטה את הבסיס לדיון בתמונה זו העולה מן הראיות האובייקטיביות כאמור. על כל זאת הורחב, לרבות אסמכתאות משפטיות, בפרק זה בנימוקי הערעור".
תמצית הערעור שבה ומפנה אל הסתירות שלטענת ההגנה התגלו בעדותה של א' ואל כבישת עדותה במשך שנים רבות. הסניגורים גם טוענים שקצב לא יכול היה לזכות למשפט צדק, בשל המתקפה התקשורתית עליו. עוד הם טוענים נגד קבלת ההקלטות שערך אורי יואלי, מקורבו של קצב, ונגד אי מתן האפשרות להביא עדות אליבי בנוגע לאונס במלון שרתון-פלאזה בשיחת וידאו.
"בכבוד הראוי בית המשפט קמא קיבל את עמדת המוצא של התביעה, עמדת מוצא העומדת בניגוד נחרץ ליסודות המשפט הפלילי, הפותח את חקירתו מעמדה של עיקרון החפות וממנה מתקדם עקב בצד אגודל אל ההרשעה מעבר לספק סביר או אל הזיכוי, כאשר בכל צומת דרכים המציב דרך הרשעה או דרך זיכוי שקולות, או שדרך הזיכוי אפשרית ומעוררת ספק, שאז עליו לבחור בדרך זו", טוענים עוה"ד אביגדור פלדמן, ציון אמיר ומיקי חובה.
לדבריהם, בכך שבית המשפט המחוזי אפשר להביא עדויות של נשים אחרות, שנועדו להוכיח על השיטתיות בה פעל קצב, " בית המשפט קמא פתח לתביעה פתח כגודלו של סכר שבו זרמו ראיות לא קבילות וזיהמו את המשפט שממילא סבל מזיהום חיצוני יותר מכל משפט שאי פעם נדון בישראל".
לבסוף, עומדים הסניגורים על טענותיה של המדינה בבג"ץ כאשר דן בעסקת הטיעון עם קצב, ומסכמים: "בתום פרק זה הבאנו והצבענו גם על האינדיקציות החדות והברורות כפי שראו זאת גם פרקליטיהם הבכירים ביותר של המשיבה, המצביעות על מערכת יחסים בהסכמה, ולכל היותר בניצול יחסי מרות. כדרך כך הבאנו גם מטענת ההגנה מן הצדק והדיבור בשני קולות כפי שבצעה המשיבה בתיק זה".
