דן מור, שופט בכיר בבית משפט השלום בתל אביב, אשר הירבה להתנגש עם שופטים בכירים ממנו ועם הפרקליטות, הקדים את פרישתו ויסיים את כהונתו בחודשים הקרובים. מור, יליד 1944, היה אמור לפרוש רק בעוד שלוש שנים, עם הגיעו לגיל 70. בתגובה מסרה הנהלת בתי המשפט, כי "מור פורש משיקוליו הוא".

מור הוסמך כעורך דין בשנת 1970, הוא היה עו"ד עצמאי עד 1972, בשש השנים הבאות עבד בפרקליטות מחוז תל אביב, ושב להיות עו"ד עצמאי עד מינויו לשופט תעבורה בינואר 1993. בספטמבר של אותה שנה מונה מור לבית משפט השלום בתל אביב, בו הוא מכהן מאז, ובאפריל 2010 קודם לדרגת שופט בכיר.

לפני מספר חודשים החליטה נשיאת בית המשפט, זיוה הרמן-הדסי, להעביר את מור לשיפוט בתיקים אזרחיים בלבד. סניגורים טענו, כי הדבר נובע מלחצים של הפרקליטות בשל שיעור הזיכויים הגבוה יחסית אצל מור ובשל ביקורתו על רשויות האכיפה. לעומת זאת אמרו מקורבים למור, כי הוא שביקש את ההעברה לאחר שנים רבות בהן דן בתיקים פליליים.


"קביעות בית המשפט הינן מוטעות ובלתי סבירות"


מור בולט בין עמיתיו הן באישיותו והן בדרכו העצמאית, אשר מובילה לכך ששיעור הזיכויים בתיקים הפליליים בהם ישב היה גבוה מן המקובל במערכת (בה קרוב ל-99% מהתיקים מסתיימים בהרשעות, כולל עסקות טיעון). כאשר זיכה מור נאשמים, הוא לא היסס למתוח ביקורת קשה על רשויות האכיפה - וגם בכך הוא יוצא דופן בין השופטים יוצאי הפרקליטות.

בשנים האחרונות ספג מור במספר מקרים ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר זה קיבל ערעורים על החלטותיו. בשנת 2008 הרשיע הרכב המחוזי, בראשות הנשיאה הנוכחית דבורה ברלינר, נאשמים בעבירות מס שזוכו בידי מור. המחוזי קבע: "זהו בהחלט מקרה בו ניתן לומר, שקביעות בית המשפט [השלום - א.ל.] הינן מוטעות ובלתי סבירות". המחוזי גם מתח ביקורת על ביקורתו של מור כלפי חוקי מע"מ, באומרו שלא היה מקום לסגנון בו נקט כלפיהן.

באותו מקרה, מור לא נשאר חייב. מאחר שהתיק הוחזר אליו לגזירת העונש, הוא נמנע מלשלוח את הנאשמים למאסר וניצל את ההזדמנות להשיב למחוזי: "קראתי ועיינתי היטב בפסק דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמתם של הנאשמים, אלא אף נתחזקה דעתי כי לא הייתה כל אשמה במעשיהם". הוא אף מתח ביקורת ישירה על הערכאה שמעליו: "גם אם נאלץ אני לכוף ראשי מול תוכחת כבוד השופטת, תמהני אם קיימה ערכאת הערעור את אותו קנה מידה של 'צמצום ואיפוק', כדרישתה מהערכאה הדיונית [מור עצמו - א.ל.]".

אין פלא, איפוא, שכאשר התעורר שוב ה"חשש" שמא מור יקל בעונשם של נאשם שזוכה על ידו והורשע בידי המחוזי, דאגה המערכת לפסול אותו למעשה. מור זיכה נאשם מעבירות של ניסיון למעשה מגונה ולהטרדה מינית, במסגרת פרשת הפדופילים שנחשפה בערוץ 10, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על כך שהנאשם הודח לעבירה בידי תחקירנית הערוץ.

המחוזי, שוב בראשותה של ברלינר, קיבל את ערעור המדינה ושב ומתח ביקורת קשה על מור: "דעתנו היא שבית המשפט [השלום - א.ל.] שגה בכל אחד מהנדבכים שצוינו. מסקנותיו אינן מקובלות עלינו והם תלושות מן המציאות. השקפותיו של בית המשפט עומדות בניגוד לכל היגיון". למרות שהצדדים לא ביקשו, הורה המחוזי להעביר את התיק לשופט שלום אחר לשם גזירת העונש, שכן נוצר הרושם ש"דעתו [של מור - א.ל.] ננעלה".

סניגורו של הנאשם עתר לבג"ץ, אך הנשיאה דורית ביניש והשופטים עדנה ארבל ועוזי פוגלמן דחו את העתירה - למרות שככל הידוע, אין תקדים להחלטה כזו, של פסילה שנעשית בידי בית משפט מחוזי בלא שאיש מהצדדים ביקש זאת. פסילה יכולה להיעשות בידי השופט עצמו או בידי בית המשפט העליון - אך לא בצורת הדה-פקטו בה נקטו ברלינר וחבריה, ג'ורג' קרא ותחיה שפירא.


"הדבר גובל ברדיפה ממש"


ברשויות התביעה, כתב TheMarker לפני שלוש שנים, מור הוא השופט הכי פחות אהוד; מי שעל פסקי דינו מערערים בכל מקרה; מי שעליו התלוננה רשות המיסים בפני נציב תלונות הציבור על שופטים. גם כאשר הרשיע מור, הוא לא היסס למתוח ביקורת על הפרקליטות. כאשר הרשיע את עודד טל, לשעבר מנהל מחוז המרכז במינהל מקרקעי ישראל, בקבלת שוחד, תהה מור בקול מדוע לא הועמד אביגדור קלנר לדין באשמת מתן השוחד.

אם בהרשעות כך - בזיכויים על אחת כמה וכמה. כאשר זיכה את מרדכי כבירי, מי שהיה בעל השליטה בחברת יובל הנדסה, מהרצת מניות והעלמת מס, כתב מור: "לטעמי, הגשת כתב האישום הנוסף הייתה הליך פגום ובלתי ראוי ולא היה כל מקום לכך, והדבר גובל ברדיפה ממש". במקרה הזה, נדחה ערעורה של המדינה על הזיכוי.

כאשר זיכה את רו"ח רונן ספוז'ניקוב מעבירת מס, לאחר שלקוחו הורשע בעבירה קלה מזו שלו, ציין מור בפסק דינו: "על-אף החלטתי המפורשת, לא זו בלבד שלא הוגש כתב אישום מתוקן [ובו עבירה קלה יותר - א.ל.] לפי הנחייתי, אלא שבאת כוח המאשימה אף הגדילה לעשות ובסיכומיה ניסתה להתעלם מהחלטתי". גם רשות המיסים יצאה בשן ועין באותו תיק: "שוב ושוב אנו נתקלים במקרים שבהם אנשי רשות המיסים, נציגי הפרקליטות ואלה העובדים בשירות הציבור עושים בסמכויותיהם שימוש בלתי ראוי, כאילו הכללים נועדו לטובת ה'משחק' שלהם עצמם, ולא לטובת הציבור".

ביום עיון בנושא מס, שהתקיים בשנת 2008, היה מור חריף עוד יותר: "לפעמים הסיבה להגשת כתב אישום היא להפעיל לחץ על נישומים לשלם", אמר. "יותר ויותר אני מוצא עצמי נאלץ להגן על אנשים מפני הפרקליטות". עוד אמר באותה הזדמנות, כי כבר נתקל בעסקות טיעון בהן לא ידעו הנאשמים על מה חתמו.