"אני שלוש וחצי שנים משתוקק, מחכה לרגע הזה, שאני אוכל סוף סוף לומר את דברי. איש בפרקליטות לא שמע אותי, איש בתקשורת לא שמע אותי, שופטים לא שמעו אותי". כך אמר משה קצב בתחילת חקירתו הנגדית במשפטו.

התובע, עו"ד ניסים מרום, שאל את קצב כיצד הוא מסביר שהיועץ המשפטי דאז, מני מזוז, הגיע איתו להסכמה על עסקת טיעון, אם אכן רדף אותו כגירסתו של קצב. האחרון השיב, כי מזוז הבין שעליו לבחור בין עסקת טיעון לבין סגירת התיק.

מרום טען, כי קלטות המקור של השיחות בין אורי יואלי, מקורבו של קצב, לבין א' ממשרד התיירות "נעלמו בנכלוליות". הביטוי עורר התנגשות מילולית חריפה בין מרום לבין סניגורו של קצב, עו"ד ציון אמיר, שטען שמרום מאשים את ההגנה בנוכלות. מרום טען שמדובר דווקא במחמאה, אך אמר השיב: "אתה מתבלבל עם חכלילי". לגופם של דברים אמר קצב, כי אינו יודע היכן קלטות המקור, אשר לטענתו הוכיחו שגירסתה של א' היא עלילה.


"איבדתי אמון במשטרה"


עוד אמר קצב, כי בתחילת החקירה החליט להעביר למשטרה את כל החומר שברשותו, וזאת בניגוד לעצתם של עורכי דינו. ואולם, מאוחר יותר, "כיוון שראיתי עם הזמן כמה הם פוגעים", החליט שלא יעביר ראיות כלשהן אלא ישמור אותן לעצמו. "איבדתי אמון במשטרה", אמר קצב.

בהמשך הדיון טען אמיר, כי מרום מונה לתובע בתיק "כי נגמרו התובעים ומצאו אותך להגיש, לבוא להוכיח את התיק הזה, כי אף אחד בירושלים לא רצה". השופט ג'ורג' קרא הורה להעביר את הפרוטוקול להתייחסותה של לשכת עורכי הדין והעיר, כי נראה שיהיה צריך למנות מישהו במקום אמיר לראש בית הדין למשמעת כדי לדון בהתבטאויותיו. בתגובה אמר אמיר, כי קרא מהלך עליו אימים וקרא השיב: "שאדוני יתנהג בהתאם". רק לאחר חילופי דברים נוספים, התנצל אמיר בפני מרום.

קרא פנה אל אמיר בחריפות נדירה: "אני לא מוכן לרדת לרמה הזאת, כי אם אני מחקתי דברים מתוך הפרוטוקול, זה רק בשביל לשמור על כבודכם... אז אל תהלך על בית המשפט אימים, עו"ד אמיר. בית המשפט לא עורך פרוטוקולים, וזו הזדמנות ראויה לומר את הדברים. ואם לבית המשפט היה מה להסתיר, לא היית מקבל את קלטות השמע [של הדיונים - א.ל.]. אני במקומך הייתי מתבייש מההערה הזאת. מי שנוהג בכם בכבוד הראוי, זה בית המשפט, והגיע הזמן שגם אתם תפגינו קצת כבוד כלפי בית המשפט. מעט מזה שנותן לכם. הסלחנות והסבלנות איפיינה את ניהולו של התיק הזה, עד לרגע הזה. ולבוא ולהכפיש את בית המשפט בזריקת רפש, אני הייתי מתבייש לומר את הדברים". אמיר התנצל אך קרא הפסיק את הדיון להפסקה.


"אתם מסתירים דברים מבית המשפט"


בהמשך הדיון, האשים קצב את התביעה: "אתם אלה שמסתירים את הדברים מבית המשפט. אתם שלא רוצים שהכל יגיע לידי בית המשפט. אנחנו רוצים שהכל יעמוד, כדי שבית המשפט יראה את הדבר הנורא שעשיתם והרסתם את חיי. אתם - הפרקליטות והמשטרה והתקשורת, שלושת הגופים ששיתפתם פעולה". לטענת קצב, ההדלפות והפרסומים נגדו הסלימו אחרי נאומו במרץ 2009.

קצב אמר, כי החליט להתלונן בפני היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, על נסיונה של א' מבית הנשיא לסחוט אותו, לאחר שראה בעיתונות דיווחים על חקירתו במשטרה של ארקדי גאידמק. מאחר שסבר שלא היו אלו עורכי דינו של גאידמק שהדליפו, הוא הגיע למסקנה שההדלפה באה מהמשטרה ולכן החליט שלא להתלונן בפניה על ניסיון הסחיטה אלא לפנות במישרין למזוז.

דיון אחר עסק ביומנו של קצב כשר התיירות, שהיווה ראיה מרכזית בנושא האונס של א' במלון שרתון פלאזה. קצב טען, כי מישהו מחורשי רעתו העלים את היומן המקורי, אך אותו אלמוני לא ידע שברשותו של קצב העתק של היומן שיוכיח - לדבריו - את חפותו.

בדיון בפברואר 2010, שאלה התובעת, עו"ד רונית עמיאל: "זאת הנחה שאתה כבר אישרת בכמה הזדמנויות, והיא שלא היה לך שום קשר מיני ברמה כלשהי עם אף אחת מהכפופות לך". קצב: "לא". עמיאל: "לא מה?" קצב: "לא היה לי קשר מיני עם אף אחת". השופטת יהודית שבח: "גם לא בהסכמה". קצב: "גם לא בהסכמה".

עמיאל המשיכה ושאלה, האם קצב מכחיש קיומו של קשר בהסכמה בשל היותו אדם מסורתי ונשוי, שהיה נשיא המדינה. קצב השיב: "לא, האמת היא אמת". עמיאל: "בהסכמה או שלא בהסכמה". קצב: "אין שתי אמיתות. א' ממשרד התיירות יודעת שהיא משקרת".

סניגורו של קצב, עו"ד אביגדור פלדמן, אמר בדיון, כי בעת השימוע כבר העלה את הטענה שמחומר הראיות עולה לכל היותר שהתקיימו יחסים בהסכמה. "פנינו [לקצב - א.ל.], אז הוא אמר: בשום פנים ואופן לא". לדברי קצב, הוא מסיק מחומר החקירה שא' ממשרד התיירות הייתה מאוהבת בו, למרות שמעולם לא אמרה לו זאת במישרין. לעומת זאת, אמר קצב, א' מבית הנשיא אמרה לו שהיא מאוהבת בו כפי שלא הייתה מאוהבת באיש כל ימי חייה.