שומר ראשו של עודאי חוסיין פתח את פיו לראשונה, אולי בעקבות המידע על מותו של מפקדו. הוא סיפר לטיימס הבריטי מידע מצמרר אודות סדאם ובניו.
על-פי שומר הראש, ששמו נותר חסוי לבקשתו, השלושה לא ברחו מבגדד, ואף שהו בה עד שבוע לאחר תום המלחמה. הם הצליחו לחמוק מניסיונות חוזרים ונשנים של האמריקנים לחסלם, ואף הופיעו בציבור מתחת לאפם של האמריקנים.
את הראיון העניק שומר הראש לעיתון מביתו שבצפון בגדד. לטענתו, השלושה האמינו באמת ובתמים כי יצליחו להחזיק בשליטה בעיר.
כשהפצצות הראשונות נפלו על בית בדרום בגדד, עודאי ושומר הראש היו בכלל בצפון העיר, באחד מעשרות בתי נאמנים שבהם היו אמורים להתחבא בשבועות הבאים. הניסיון הבא לחסל את עודאי היה קרוב בהרבה. סדאם ניצל רק כי חשד כי ישנו מלשין באחד מבתי הנאמנים, ולכן שינה את מקום מחבואו.
על-פי שומר הראש, סדאם ביקש מהאדם בו חשד כי הוא מרגל, להכין מחבוא באחד הבתים בהם בחר. סדאם ושומר הראש הגיעו לבית וברחו מהדלת האחורית מיד לאחר שנכנסו. 10 דקות מאוחר יותר הפציצו מטוסים אמריקנים את הבית.
ה-'בוגד' הוצא להורג, בו בזמן שהאמריקנים הודיעו בתקשורת כי חיסלו את סדאם ואת עודאי.
המאבטח האישי של עודאי, בן 28, ביקש ששמו יישמר בסוד, כדי למנוע נקמה מצד נאמני עודאי. הוא נבחר ב-1997 להיות אחד מקומץ שומרי ראשו הנאמנים והצמודים של עודאי. הם נפרדו לאחר תום המלחמה, כשעודאי יצא לארגן התנגדות גרילה בבגדד.
עודאי נפרד ממנו בלחיצת יד, והבטיח להיות עימו בקשר כאשר יזדקק לו.
כשבגדד נפלה, ב-9 באפריל, שהו סדאם ובניו כל אחד בבית נפרד בשכונת אדמיה, שכונה סונית של נאמני סדאם. יומיים קודם לכן פורסמו צילומים של סדאם כשהוא מסתובב בעיר בחופשיות.
שומר הראש הסביר, כי הוא לא היה באיזור באותה העת, אך יומיים מאוחר יותר ליווה את סדאם ובניו בעת שהם הגיעו למסגד בשכונה. אישה זקנה ניגשה לסדאם ושאלה אותו: "מה עשית לנו?".
סדאם ענה בתגובה: "מה אני יכול לעשות? סמכתי על המפקדים, אך הם בגדו בעירק. אנחנו מקווים שבקרוב נחזור לעמדותינו והכל ישוב על מקומו בשלום".
השלושה לא הופיעו יותר בציבור. עם זאת, הם נהגו לעבור מבית מחסה אחד לשני ברכבים בלתי מזוהים, ממש מתחת לאפם של האמריקנים. עודאי נהג ללעוג לחיילים האמריקנים. כשראה אחד עם פנים אדומות, אמר: "אלו לא פנים של לוחם", והציע הצעה מגונה של מה ניתן לעשות עם החיילים.
לטענת המאבטח, השלושה נשארו בבגדד מתוך אמונה אמיתית שהאמריקנים יישברו. רק מאוחר יותר השתנתה האמונה למחשבה שמפקדי צבאם בגדו בהם, והשלושה החליטו לשקול נסיגה מבגדד.
כמה ימים מאוחר יותר זומן המאבטח אל עודאי, וזה נתן לו 1,000 דולר במזמן, ואמר לו שילך לביתו. עודאי לא אמר לאן פניו מועדות. "הם כנראה לא סמכו על אף אחד יותר", הסביר שומר הראש.
