גיאורגיה - סיכון וסיכוי בקווקז

המהומות מול בניין הפרלמנט בטביליסי בתחילת חודש נובמבר האחרון, הפנו את תשומת לבה של התקשורת העולמית לגאורגיה, ולאו דווקא לטובה. על מסכי הטלוויזיה בכל העולם נראו כוחות הביטחון יורים כדורי גומי וגז מדמיע בעשרות אלפי המפגינים, שחלקם דיממו באמצע שדרות רוסטווילי המפוארות המובילות לבית המחוקקים. התמונות הקשות היו רחוקות מאד מהדימוי אותו מנסה גאורגיה למכור בשנים האחרונות, במיוחד למשקיעים זרים. הממשלה בטביליסי עושה מאמץ אדיר לשכנע אנשי עסקים להשקיע במדינה באמצע הקווקז, ונהנית מתמיכה לא מוסתרת של ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי, שהיו רוצות לראות את הכלכלה הגיאורגית מתאוששת לאחר קריסה כמעט מוחלטת בתחילת שנות התשעים. מאז מהפכת הוורדים בשנת 2003, בה עלה לשלטון הנשיא מיכאיל סאאקשווילי, הכלכלה המקומית עשתה כברת דרך לא מבוטלת. הנשיא הצעיר (38) ובעל הזיקה לארה"ב פתח במהלכים רבים לצמצום הביורוקרטיה, הפריט גופים רבים, חיזק את מעמד המשטרה ובתי המשפט ונלחם, לטענתו, גם בשחיתות השלטונית במדינה.
תוצאות הרפורמות הכלכליות לא איחרו לבוא: גאורגיה נהנתה מכסף רב שהוזרם אליה ממדינות המערב וגם משקיעים פרטיים החלו להתעניין בהזדמנויות עסקיות, במיוחד בתחום הנדל"ן, במדינה הקטנה המרוחקת רק שעתיים וחצי טיסה מתל אביב.

לא רק נדל"ן
הצמיחה הכלכלית בגאורגיה קסמה כמובן למשקיעים ישראלים, שהחלו לבחון הזדמנויות במדינה. גם התחממות היחסים בין ירושלים לטביליסי והגידול ביצוא הביטחוני, העניקו את התחושה כי גאורגיה הופכת לכר פעילות נוח לישראלים. בתחילת החודש הודיעה חברת רילון בע"מ לרשות לניירות ערך על כוונתה להקים פרויקט בהיקף של 2 מיליון מ"ר המיועד לצורכי מסחר, מזרחית לטביליסי. בהודעה לבורסה ציינה רילון, כי היא בוחנת גם אפשרות להקים על חלקים אחרים של הקרקע פרויקט של עיר סרטים ומרכז קניות פתוח. הרכישה האחרונה ממשיכה מגמת עלייה במספר ההשקעות הישראליות בגאורגיה. בין היתר ניתן לציין רכישות קרקעות בטבליסי על-ידי חברות ורדינון נדל"ן, הכשרת היישוב, גירון פיתוח, קרדן קפיטל ועוד, בהיקף של למעלה ממאה מיליון דולר.

איציק משה, יושב-ראש לשכת העסקים ישראל גאורגיה, אינו מופתע מהנהירה הישראלית. "גידול כלכלי, יציבות המטבע, יתרונות גיאוגרפיים, מסים נמוכים, ביורוקרטיה מינימלית, הפרטה מאסיבית וליברליות המערכת הבנקאית קוסמים למשקיעים". משה מודע היטב לכך שאנשי העסקים הישראלים הם חובבי נדל"ן, אך מדגיש כי בגאורגיה ישנן הזדמנויות נוספות הממתינות למשקיעים עם ראש פתוח וכיס עמוק. "לפי קצב גידול מספר התיירים, ב-2010 יגיעו לגאורגיה 2 מיליון תיירים. לפי מספר בתי המלון המתוכננים להיבנות בשנים הקרובות, בשנת 2010 צפוי מחסור ב-100 בתי-מלון במדינה".
לא רק תיירות, גם עיבוד מזון יכול להוות אופציה מעניינת "גאורגיה היא מדינת חקלאות. כוח העבודה בה זול יחסית וחומרי הגלם איכותיים וזולים. נתונים אלו, לצד עידוד ממשלתי להפעלת התעשיה, עשויים להביא לתוצרת במחיר תחרותי ביותר".
חבר הכנסת לשעבר דוקטור אלכסנדר צילקר, שמכיר היטב את השווקים במדינות ברית המועצות לשעבר, מסכים כי למשקיעים הישראלים כדאי לפנות לתחומים נוספים בגאורגיה, מלבד נדל"ן: "מדינות עניות כמו גרוזיה, ארמניה, קירגיזיה וטג'יקיסטן, הן בעלות צורך אדיר במשקיעים, אך לא מסוגלות להציע להם תחום שבו הרווח שתניב ההשקעה יהיה מהיר. בגרוזיה אפילו תחום הבנייה לא מסוגל לכך. בפריפריה (מחוץ לטביליסי ר"כ) לאנשים אין את המשאבים לרכוש נדל"ן. באזורים אלו תחום התיירות והאירוח נראים מבטיחים יותר".

הקומוניזם ועונשו
האופטימיות בלשכת העסקים ישראל גאורגיה מובנת, אבל בביקור ארוך בגאורגיה צצים סימני שאלה רבים. איש עסקים שעושה דרכו מטבליסי הבירה לקוטאיסי, העיר השנייה בגודלה יתקשה להבין כיצד ניתן לעשות עסקים במדינה עם בעיות תשתית קשות כל כך. מסלולים צרים, בורות בכביש וצפיפות מאפיינים את כבישי המדינה, וניכר כי קיים מרחק רב בין השקעות על הנייר בתשתיות ובין המצב בשטח. גם תשתיות התקשורת אינן מודרניות וגישה לאינטרנט היא אתגר מורכב מחוץ לטבליסי. הפסקות חשמל הן לא עניין נדיר בגאורגיה ובכלל, נדמה שבעיות אנרגיה חמורות מרחפות מעל הכלכלה המקומית, שנסמכת על פתרונות חשמל וגז מהמדינות השכנות. רוסיה היא ספקית האנרגיה העיקרית, ובמוסקבה לא מסתירים שהם היו שמחים לראות איך גאורגיה הופכת שוב למדינת חסותם. הגברת המיסוי על יין ומים מינרליים מגאורגיה, עליה החליט השלטון הרוסי ב-2006, נתפסה בטביליסי כלחץ פוליטי-כלכלי שנועד להראות עד כמה תלויה עדיין גאורגיה באחות הגדולה מצפון.
בכלל, גאורגיה היא במובנים רבים מדינה הרוסה. עשרות שנות שלטון קומוניסטי לא פגעו בה כמו שנות הפוסט-קומיניזם בהן נבזזה המדינה. מי שנודעה כרפובליקה המשגשגת והנהנתנית ביותר בברית המועצות, הפכה בשנות התשעים לארץ חרבה עם כלכלה מרוסקת על סף קריסה מוחלטת. חופי הים השחור שהיו "הריביירה הסובייטית" ננטשו, ותעשיית התיירות המקומית ספגה מכה קשה ממנה לא התאוששה עד היום - הכלכלה הגאורגית איבדה בין השנים 91-93 שני שליש מנפחה. מתברר כי המעבר בין קומוניזם אכזר לקפטיליזם מתגמל, אינו יכול לעבור חלק ללא תשתית עסקית נטולת שחיתות.
את ברוך בן נריה אני פוגש לשיחה בלובי בית מלון משופץ בטביליסי. בן נריה שימש כשגריר ישראל בגרוזיה (שמה של המדינה לפני ששונה לגאורגיה) ובארמניה בין 93-96. לאחר שעזב את משרד החוץ הוא עסק גם בנושא יצוא ביטחוני מישראל למדינות חבר העמים לשעבר. בן נריה אינו אופטימי בכל הקשור לעתיד ההשקעות הזרות בגאורגיה ומספר, כי המצב המדיני במדינה צריך לעורר חששות בקרב אלו המחפשים כסף מהיר: "משקיעים צריכים להיות זהירים. היציבות הפוליטית והחברתית של גאורגיה תחת סימני שאלה לא פשוטים. הקו כלפי רוסיה שנוקט הנשיא הנוכחי גם הוא צריך להדאיג משקיעים. אני הייתי ממתין ומהסס לפני השקעות חדשות בגאורגיה. יש כאן פוטנציאל גדול אבל אי הבהירות בכל הנוגע ליציבות הדמוקרטיה מדאיגה מאוד".
גם הדוקטור צילקר, שמשמש כנשיא ICES - הארגון הבינלאומי לפיקוח על מערכות בחירות, ארגון שבחן באמצעות מומחים את הבחירות האחרונות בגאורגיה, חוזה עתיד עגום למשקיעים במדינות בהן הדמוקרטיה שברירית: "מבחינת השקעות ארוכות טווח, עדיפות כלכלות אמינות שמובלות על דרך דמוקרטית. לצערי, כלכלות כאלו נדירות במדינות הפוסט-סובייטיות. בסקר שביצעה האוניברסיטה בגרוזיה בקרב אנשי עסקים ובעלי עסקים, עלו טענות קשות נגד חוקים המשתנים תכופות וכנגד אקלים כלכלי שהולך ונעשה גרוע יותר. עכשיו, כשהקונפליקט בגרוזיה בשיאו, לא הייתי ממליץ להתחיל פרויקטים חדשים".

בריחת מוחות מגאורגיה
בעיה מורכבת נוספת בגאורגיה היא בריחת תושבים בכלל, וצעירים בפרט, מהמדינה. אומנם אין נתונים רשמיים על עומק הבעיה, אבל גורמים רשמיים מעריכים כי מתוך 4.5 מיליון גאורגים הרשומים במרשם האוכלוסין, יותר ממיליון חיים מחוץ למדינה. מדובר בכוח אנושי משמעותי ביותר שהיה לו הכישרון, ההשכלה והמימון להתחיל חיים חדשים מחוץ למולדת. עבור צעירים רבים, הגירה היא מטרה מוצהרת. זה מתחיל בדרך כלל בלימודים מחוץ למדינה וממשיך בניסיון מתמשך להשתקע בעיר במדינות מערב אירופה וארצות הברית. גאורגיה מדממת את טובי המוחות למדינות מעבר לים והנזק הכלכלי הוא אדיר. אמנם, רבים מאלו שעובדים בחו"ל ממשיכים לשלוח כסף זר חזרה למדינה לטובת בני משפחה שנותרו מאחור, אבל אין להשוות את התועלת לעומת הנזק באיבוד המשאב האנושי. מי שיכשלו בניסיון להגר אל עתיד כלכלי טוב יותר, יאלצו להתמודד עם אבטלה גואה. נתון האבטלה הרשמי עומד אומנם על כ-17, אבל המקומיים מגחכים למשמע המספר וטוענים כי אין כל קשר בינו ובין המציאות. קשה במיוחד למצוא עבודה מחוץ לטביליסי, שהופכת למיני-מדינה (כשליש מתושבי המדינה מתגוררים בעיר הבירה) ושואבת אליה אזרחים רבים שאינם מצליחים למצוא פרנסה בשאר חלקי המדינה.
זוהי תקופה מכרעת עבור הכלכלה הגאורגית. בתקופה הקרובה יתברר האם הצליחו בטביליסי לייצב את הדמוקרטיה, דבר שיקבע גם האם ימשך הרומן המדיני-כלכלי בין גאורגיה למערב אירופה וארה"ב. נדמה כי גאורגיה הופכת למקרה מבחן מרתק על הקשר שבין החופש לבחור בקלפי ובין כלכלה חופשית. המשקיעים הזרים, ובהם גם הישראלים כמובן, צריכים לשמור על ערנות מוגברת בניסיון לנצל את ההזדמנויות שמציעה גאורגיה, ועדיין לא לאבד את היכולת לברוח בזמן לפני שההמונים עולים חלילה על בניין הפרלמנט.