|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הם שונאים את נתניהו ● השנאה למנהיג הליכוד מסגירה משהו פי מיליון יותר גרוע: שלילת הלגיטימיות של האזרחים שרוצים את נתניהו בשלטון ● אלה נחשבים בעיניהם לאזרחים סוג ב'
|
|
|
|
|
|
| רק מוח מעוות של איש שמאל אנטי דמוקרטי יכול לייצר שאלה בלתי לגיטימית כמו: "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו". | |
|
|
|
|
אתחיל מנקודת מוצא: כל אדם, אפילו הוא שופט או פרופסור, לוקח איתו בבוקר לעבודה, את השקפתו האידיאולוגית/פוליטית והעדפותיו הפרסונאליות. בעניין הזה, אני לא זקוק לחיזוקים מפרופ' קרמניצר שאמר לאורית לביא-נשיאל: "אני חושב שאין היגיון להפריד בין דעתו הפרטית של דרור, לבין דעתו כחבר וועדה. אני לא חושב שיש אדם שמסוגל בעצמו לעשות את ההפרדה הזו" (חדשות ערוץ הכנסת / 6.2.08).
שורות אלה עניינן פצצת הסירחון שהטיל פרופסור יחזקאל דרור לתוך הדפים של דוח וינוגרד. בראיון לעיתון מעריב, הוא אמר הרבה דברים שראוי להתעכב ולדון בהם. אביא שני ציטוטים שמלמדים על חשיבה מעוותת של מי שחינך אלפי סטודנטים, ובאמצעות הראיון הזה, הוא מנסה לעשות נפשות לאידיאולוגיה האנטי דמוקרטית שלו.
כמו יהודי טוב (?) הוא משיב בשאלה למראיין (שימו לב!): "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו"? והציטוט השני שמאוד קשור לראשון: "למה לקרוא לזה אתרוג? מי שמאמין בתהליך השלום, וחושב שאולמרט וברק יקדמו אותו, ולא חושב שזה פחות חשוב מהערך העקרוני של נשיאה באחריות, שיגיד שלא יעזוב. מי שחושב שהערך העקרוני חשוב יותר, שיגיד שיעזוב" (מעריב / 7.2.08).
רק מוח מעוות של איש שמאל אנטי דמוקרטי (יש שמאלנים דמוקרטים) יכול לייצר שאלה בלתי לגיטימית כמו: "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו". אילו היה מדובר במנהיגים שההבדל ביניהם הוא אידיאולוגי נטו, או אז, השאלה הייתה לגיטימית. זה לא המקרה. לעומת נתניהו, שני המנהיגים שהוא חפץ בשלטונם, פגומים מוסרית. סילוקם של "הפגומים" חשוב ברמה קריטית.
מנקודת מבטם של האזרחים, שניהם רוצחי נורמות מאוד נפוצות בדמוקרטיות מתוקנות. אהוד ברק "רצח" את האמינות שלו מול המצלמות, והחשוד בפלילים אהוד אולמרט "רצח" את קבלת האחריות בעזות מצח. העדפתם, או תמיכה בשניהם, היא סוג של שותפות בביטול הנורמות האלה.
אילו אני המראיין, הייתי מעלה שאלה נגדית: מה אתה מעדיף אדוני הפרופסור, ממשלה שנהנית מאמון האזרחים, או ממשלה שהציבור מאס בה. התשובה לשאלה הזאת, חבויה בתוך השאלה של פרופ' דרור: אין לו בעיה עם ממשלה שהציבור לא רוצה. העיקר שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה.
ולגבי הציטוט השני, ניתן להבין שמר דרור סבור שהצמד אולמרט וברק, יכולים להביא את השלום, מה שיחסוך הרבה דם, והרבה שכול. מאסנו בטריק הזה. מאז ימי אוסלו העליזים, השלום הוא מפלטם של המנוולים. מנהיגי השמאל מעלים את ישראל על מסלול דמים, ונותנים לו הגדרה מעוותת: "דרך השלום". די עם זה, אנחנו אחרי ההוכחות.
שנית, אנחנו רוצים אותם בלי ספינולוגים שמומחיותם גניבת דעתנו. זה לא היה מזמן שיועציו של הדיקטאטור המושחת שקדם לאולמרט הריצו אותו עם הסיסמאות: "רק שרון יביא שלום", ו- "שרון, שלום וביטחון". מה שקיבלנו זה עקירת אחים, מלחמה כושלת בלבנון, הפיכת עזה לחמאסטן, וגשם קסאמים (ידיעות-אחרונות: "מתחילים למגן את אשקלון" / 8.2.08). אז על איזה שלום מדבר הפרופסור? אפילו האמסטף של אולמרט, אבא של יהיר לפיד, סבור שאין סיכוי לראות את חוטמו של השלום במאה השנים הקרובות.
האמת, לא הייתי מתייחס לראיון עם הפרופסור הדוחה הזה יחזקאל דרור, אלמלא רבים מהאליטה חושבים כמוהו. הם שונאים את נתניהו. הסקרים מדירים שינה מעיניהם. השנאה למנהיג הליכוד מסגירה משהו פי מיליון יותר גרוע: יש כאן שלילת הלגיטימיות של האזרחים שרוצים את נתניהו בשלטון. אלה נחשבים בעיניהם לאזרחים סוג ב'.
מותר לבוז להם. מותר לגזול את ניצחונם בקלפי. מותר אפילו להסית נגדם ולהאשים אותם בהסתה. כדי לעקור אלפים מהם מביתם, מותר לרמוס את הדמוקרטיה ולהאשים אותם שאינם דמוקרטים. הפתק שלהם, איננו שווה לפתק שלנו. לא יתכן שהמנהיג שייבחר בקולותיהם, יהיה גם המנהיג שלנו. אנחנו אדוני הארץ!- ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, שיישתה את היין של עזה... איכסה!
|
| תאריך:
|
08/02/2008
|
|
|
עודכן:
|
08/02/2008
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נחום שחף
|
8/02/08 11:09
|
|
|
|
|
|
ע.ג1
|
8/02/08 12:17
|
|
|
|
2
|
|
שרה.א
|
8/02/08 11:32
|
|
|
|
3
|
|
א.נצר
|
8/02/08 11:46
|
|
|
|
4
|
|
כרמלה כהן
|
8/02/08 11:59
|
|
|
|
5
|
|
יופיטר
|
8/02/08 12:38
|
|
|
|
6
|
|
ליכודניק שברח
|
8/02/08 12:45
|
|
|
|
|
|
ממש שקוף
|
8/02/08 16:01
|
|
|
|
7
|
|
כוכבי
|
8/02/08 13:08
|
|
|
|
8
|
|
Elkrief
|
8/02/08 16:06
|
|
|
|
9
|
|
עד שהפך לאתרוג
|
8/02/08 16:28
|
|
|
|
10
|
|
עד שהפך לאתרוג
|
8/02/08 16:39
|
|
|
|
11
|
|
תעודת עניות
|
8/02/08 18:12
|
|
|
|
12
|
|
אורור כנען
|
8/02/08 18:36
|
|
|
|
|
|
אולמרט ושות'
|
8/02/08 19:50
|
|
|
|
|
|
כחול,,,כתום
|
9/02/08 08:52
|
|
|
|
13
|
|
טהורת המידות
|
8/02/08 18:48
|
|
|
|
14
|
|
המגושע הגדול?!
|
9/02/08 10:12
|
|
מהפכת האינטרנט והמידע שינתה לדורות את דפוסי התקשורת המודרנית. האינטרנט הפך לכלי מרכזי להתעדכנות בהתפתחויות, לאיסוף מידע, לגיבוש דעה, להפצת מידע, לניהול דיונים, ליצירת קשרים חברתיים ולצפייה בתכני אודיו ווידיאו. כל אמצעי התקשורת ה"ישנים" - העיתונות, הרדיו והטלוויזיה - נכנעו למהפכה החדשה, וכולם עושים בה שימוש על-מנת להגיע לקהלי היעד ולספק להם את התוצרים המבוקשים. כך גם בעולם הכלכלי וברשתות החברתיות. הכלל הוא - אני באינטרנט משמע אני קיים.
|
|
|
|
|
די מקובל בשיח האנושי לתאר תכונות אנושיות בעזרת דימוי למתכות שונות. יש לב אבן ויש לב זהב. יש איש הפלדה ויש נחוש כנחושת ואלה רק דוגמאות. כמובן, דימויים אלו אינם המצאה של העברית החדשה. הנה למשל העיקשות היהודית המפורסמת (ישעיהו מ"ח): [ד] מִדַּעְתִּי, כִּי קָשֶׁה אָתָּה; וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה. ובמיכה (ד') בכיוון חיובי, עוצמתם של יהודים ביחס לאויביהם: [יג] קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת-צִיּוֹן, כִּי-קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת, עַמִּים רַבִּים; וְהַחֲרַמְתִּי לַה' בִּצְעָם, וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.
|
|
|
|
|
כרעם ביום בהיר החלו להגיע גלי הדף הפיצוץ לחלונות המרכז הרב נכותי-דימונה, אותו אני מנהל. הבנתי מיד שקרה דבר ויצאתי לכיוון המרכז המסחרי הרחוק מאתנו כ-100 מטרים. הגברתי את צעדיי וראיתי את התקהלות הדימונאים בזירת האירוע. הגעתי לזירה וחשכו עיניי מהמראות הקשים לתיאור, כאב עז מפלח את ליבך, אתה עומד אל מול הזוועה, הראש ממאן לקלוט, לתרגם, להבין, אתה כאזרח עומד ובוהה בפיגוע טרור פונדמנטליסטי חזירי במרכז החיים של עיר שלווה, העיר דימונה שהתפתחה ומשגשגת בלב המדבר.
|
|
|
|
|
בניגוד לגישה הרווחת הרואה במאבקו של שר המשפטים דניאל פרידמן בסמכויות בית המשפט העליון ונשיאתו "הפיכת נגד", הבאה לסכל את הישגי "המהפכה החוקתית" שהנהיג הנשיא לשעבר ברק, מציע המאמר לראות בכך מהלכים משלימים של התאמת מערכת המשפט לשלבים שונים של משטר ההפרטה הישראלי. הטענה העיקרית של המאמר היא כי "המהפכה החוקתית" התאימה את מערכת המשפט להנחותיו של "השלב המגזרי" של משטר ההפרטה בשנות השמונים והתשעים, ואילו "הפיכת הנגד" מתאימה אותו ל"שלב האוליגרכי", זה של "שלטון ההון" המתחולל מאז ראשית המאה ה-21.
|
|
|
|
|
אם יתגשם חלומם של רבים - אולמרט יתפטר ויוקדמו הבחירות - מה נרוויח אנחנו ציבור הבוחרים מכך?
|
|
|
|
|
