בית משפט השלום בתל אביב קיים דיון (יום ה', 31.7.03) בבקשת הפרקליטות לחייב את גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה, למסור ליחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה, מסמכים המצויים בידו, הקשורים לפרשת סיריל קרן. בית המשפט החליט לדחות את מתן ההחלטה ליום ד' הבא (6.8.03).

במקביל לדיון בבית המשפט בתל אביב, התנהלה הדרמה דווקא במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה, שם נחקר גלעד שרון בפרשה אחרת - 'האי היווני' - בחשד לקבלת טובות הנאה בהיקף של מאות אלפי ש"ח מאיש העסקים דודי אפל. גלעד שרון נחקר במשך כארבע שעות, וגם בחקירה זו שמר על זכות השתיקה. על-פי החשד, ראש הממשלה שרון "גוייס" לסייע בקידום אותה עסקה, בעת שכיהן בתפקיד שר החוץ. שרון, על-פי החשד, אירח שרון פקידים בכירים מיוון, כדי לסייע לאפל לקדם את עסקת האי היווני.

הדיון בבית המשפט: חילוקי דעות עובדתיים בין הצדדים

במהלך הדיון בבית המשפט בפרשת הפרקליטות, ממנו נעדר גלעד שרון בשל החקירה, טען בא-כוחו, עו"ד מיכה פטמן, כי אין לחייב את גלעד שרון למסור מסמכים, כיוון שזו נגיסה בזכותו כחשוד - לשמור על זכות השתיקה. פטמן הציג הלכה משפטית פסוקה בנושא זה, שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, בה נקבע מפורשות, כי זכותו של חשוד לשמור על זכות השתיקה, יכולה לכלול גם הימנעות ממסירת מסמכים.

פטמן טען, כי ברגע שאדם חשוד בעבירה, אמר, הוא אינו חייב לדבר, ובמצב זה - חיובו לדבר הוא כרסום בזכותו לשתוק. פטמן ציין כדוגמא, כי אין לחייב את גלעד למסור מסמכים, בדיוק כפי שאין לחייב חשוד בסחר בסמים למסור את הסמים בהם סחר.

פטמן הדגיש כי מדובר בדוגמא בלבד, כדי להבהיר את הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק. ואולם, איזכור סחר בסמים בהקשר זה, עורר אי-נוחות בקרב משפטנים וגורמים נוספים שנוכחו באולם.

חיובו של גלעד שרון להציג מסמכים ניתן בצו שהוצא במעמד צד אחד, על-ידי סגן-נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט אשר גולדין. השופט הורה ביום 16.7.03 לשרון להגיש את המסמכים, עד ליום 22.7.03. שרון ביקש לקיים דיון נוסף בעניין - בקשה שהועברה לידי השופט התורן - אולם המועד לדיון זה טרם נקבע, בשל הפגרה בה נמצאים בתי המשפט.

לפיכך, ביקשה השבוע (ב') הפרקליטות, באמצעות עו"ד גל לברטוב, סגן בכיר א' וממונה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), לקבוע מועד דחוף לדיון, בטענה שדחיית מועד הדיון "עלולה לעכב, ואף להכשיל את חקירת המשטרה בעניין זה". הפרקליטות אף קבלה על-כך, ששרון לא ציין אילו מהמסמכים מצויים בידיו ואילו עלולים לדעתו להפלילו. בית המשפט נענה לבקשה וזו נידונה היום.

חיסיון מהפללה עצמית או ניסיון לשבש החקירה?

בדיון התברר, כי בין הצדדים קיימים חילוקי דעות עובדתיים, יותר מאשר משפטיים:

לטענת הפרקליטות, בחקירתו במשטרה אמר גלעד שרון כי החקירה מכוונת נגד אביו ואחיו, עמרי, ולפיכך אין בדעתו לשתף פעולה עם החוקרים. עוד טען, כי מטרת החקירה אינה להביא לגילוי האמת. "טענות אלה", טענה הפרקליטות, "אינן מתיישבות עם עמדתו הנטענת בבקשה לבטל את הצו שהוצא", שכן שרון לא טען כי הוא שומר על זכות השתיקה, מפני החשש שיפליל עצמו, אלא סירובו לשתף פעולה נובע, לדבריו, מרצונו שלא להפליל אחרים - אביו ואחיו.

גורמים בפרקליטות אמרו השבוע, כי מדובר בניסיון של שרון להרחיב את זכות השתיקה, באמצעות סירוב להגיש מסמכים, ולגישה זו עלולות להיות השלכות ציבוריות על נחקרים אחרים בעבירות פליליות.

פרקליטו של גלעד שרון, עו"ד מיכה פטמן, אמר כי "הפרקליטות טועה בהבנת הנקרא בהקשר הזה". עו"ד פטמן הוסיף כי הגם שבקשת המשטרה נגועה בחוסר תום-לב, הרי ששרון יכבד כל החלטה של בית המשפט.

יצויין, כי מהבחינה המשפטית טענת הפרקליטות תמוהה. שכן בית המשפט העליון כבר קבע כי זכות השתיקה של חשוד בחקירתו במשטרה, הקבועה בסע' 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), כוללת גם חיסיון מפני מסירת מסמכים שיש בהם כדי להפליל אדם (השופט שמגר בע"פ 661/81 חורי נ' מדינת ישראל; אושרה בע"פ 725/97 קלקודה נ' הרשות לפיתוח חקלאי).

ייתכן וטענת הפרקליטות כי גלעד שרון לא טען לחיסיון מפני הפללה עצמית, אלא העלה טענות אחרות בגינן הוא מסרב לשתף פעולה עם חוקריו, מיישבת את התמיהה האמורה, לפחות באופן פורמלי, אם כי שרון תמיד יוכל לטעון כי הוא חושש מפני הפללה עצמית, טענה שלא תשחק לרעתו בשלב היותו 'חשוד' בלבד.