בעקבות המלצה של שופטי בית המשפט העליון
אשר גרוניס,
עדנה ארבל ו
עוזי פוגלמן החליטה מכללת אפיק לסגת מערעור שהגישה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בו נקבע כי המכללה הכפישה ללא בסיס את אלדד ברקוביץ - מנהל הפרויקט המיועד לקורסים לנהיגה מונעת מטעם האוניברסיטה הפתוחה, שזכתה במכרז המיועד לכך, במקום מכללת אפיק. פסק הדין בנושא ניתן ב-7 בספטמבר.
בסיכומים לערעור שהגישה האוניברסיטה הפתוחה לבית המשפט, לפני שזה בוטל, היא ציינה כי "הערעור הוא דוגמה טיפוסית לנקיטה 'אוטומטית' בהליכים משפטיים... על-ידי גורם שהיה זכיין ושהפסיד במכרז, המסרב להיפרד מנושא זכיינותו".
בא-כוחה של האוניברסיטה, עו"ד שחר הופמן ממשרד רחל בן ארי - אדם פיש ושות', מזכיר את פסק הדין שניתן על-ידי השופטת נאוה בן-אור בערכאה הקודמת, אשר מתח על אפיק ביקורת חמורה, ובנוסף לדחיית עתירתה חייב אותה בהוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
האוניברסיטה הפתוחה טענה כי למכללת אפיק אין טענה כי הוצגו מסמכים מזויפים או בלתי אותנטיים בהצעתה. בניגוד לטענותיה של אפיק בעבר, מזכירה האוניברסיטה כי לא קיימת יותר מחלוקת כי התואר של מנהל הפרויקט שהוצג במכרז הוענק כדין על-ידי אוניברסיטה באנגליה וכי אין מחלוקת שהתואר אושר כדין כשקול לתואר ישראלי.
עוד נטען כי משלא עלה בידיה של אפיק להציג תשתית ראייתית לטענותיה במישור האקדמי, פנתה לבית המשפט במרכז ב"בקשה לקבלת פרטים נוספים". בין השאר, ביקשה לעיין בתוכנית העסקית שהציעו הזוכים במכרז, חרף העובדה שהוגדרה על-ידי האוניברסיטה הפתוחה ועל-ידי ועדת המכרזים כסוד מסחרי-מקצועי. "המערערת הסתירה מבית המשפט כי בהצעתה שלה הגדירה אף היא את התוכנית העסקית שלה כסוד מסחרי מקצועי", נאמר בתשובה לערעור.
עוד נטען כי אפיק הפרה החלטות שונות של בית המשפט שבאו בתגובה לבקשות שהיא עצמה הגישה, כגון הפקדת ערבות בתגובה לבקשה להקדמת לוח הזמנים לדיון בעתירה ובקשה אחרת למתן פרטים נוספים הנוגעים להתנהלות מנהל הפרויקט.
לבסוף, נאמר כי אפיק התיימרה להציג בערכאה הקודמת מיני בדיקות ותחקירים שנחזה כי ערכה, אולם לא תמכה אף טענה בתצהירים, לאורך כל ההליך.
"האוניברסיטה הפתוחה הפריכה כל צל-צילו של חשד שהמערערת דימתה להטיל עליה, ואולם המערערת לא נחה, ולא הפסיקה להכפיש את האוניברסיטה ואת מנהל הפרויקט מטעמה באין ספור כתבים ומסגרות", נאמר בתשובה לערעור.
עורך הדין-מסכם: "מדובר אפוא בהמשך חסר טעם של הליך הסרק, ובית המשפט מתבקש לדחות את הערעור מראשיתו".
כאמור, בית המשפט העליון רמז למערערת כי כדאי שתמשוך את ערעורה, וכך אכן עשתה.
