ועדת חוקה, חוק ומשפט אישרה (יום ב', 3.10.11) לקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק בתי המשפט, שיסמיך את מנהל בתי המשפט לנייד תיקים בין בתי המשפט.
התיקון הוגש במקור לאישור הכנסת עוד בשנה שעברה, במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2012-2011. ועדת הכנסת החליטה לפצל סעיף זה ולדון בו בנפרד מהחוק, בוועדת החוקה. הממשלה הציעה להוסיף סעיף לחוק בתי המשפט ולאפשר לנשיא בית המשפט העליון, באישור שר המשפטים, להסמיך את מנהל בתי המשפט לנייד תיקים שטרם החל בהם הדיון, לבתי משפט אחר באותה דרגה באזור שיפוט אחר, בטווח של עד 60 ק"מ. כל זאת, על-מנת לאזן את העומסים בבתי המשפט ברחבי הארץ.
על-פי התיקון, לא ניתן יהיה לנייד תיקים פליליים. בעל דין יוכל להשיג על החלטת המנהל ולאחר מכן לערער על ההחלטה לנשיא בית המשפט העליון. כדי למנוע הכבדה על בעל דין שמעוניין לערער על העברת תיקו, הוועדה דרשה ממשרד המשפטים להביא בפניה תקנות שייקבע בהן כי ההשגה על החלטת המנהל, תהיה פטורה מאגרה או תחויב באגרה סמלית בלבד. בהזדמנות זו, הוועדה החליטה לתקן כמה סעיפים נוספים, ולהסדיר את סמכויות נשיאי בית המשפט השלום ונשיא בית המשפט העליון לניוד תיקים, ולהגביל את שיקול הדעת לניוד כמות של תיקים רק מטעמי איזון עומסים בבתי המשפט.
מנהל בתי המשפט,
משה גל, אמר שלדעתו היה ראוי לקבוע מחוז אחד בכל הארץ ובו ארבעה בתי משפט בלבד, נוכח גודלה של מדינת ישראל. "אני מודע לטענות על הפגיעה בזכות הנגישות לערכאות. אולם במצב הנוכחי קשה לנהל את בתי המשפט. נעשה ניסיון לשנות את המחוזות, אולם השינוי יצר בעיות בערכאות אחרות. קיבלתי פנייה מעורך דין שהגיש שתי תביעות זהות בשני בתי משפט ונקבעו לו דיונים בהפרש של שנה בין תיק לתיק".
נציג לשכת עורכי הדין, עו"ד
ברוך כצמן, התנגד להצעה בטענה שההעברה תפגע באזרח הקטן. כצמן הציע להגביל את הניוד למרחק מירבי של 15 ק"מ. נציגת האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דבי גילו-חיו, התנגדה אף היא, בטענה שהוצאות בעלי הדין יגדלו ויהוו חסם לאזרח הקטן. היא הציעה להעניק הנחה באגרה לתובע שיסכים להעביר את תביעתו לבית משפט אחר. לדבריה, הפתרונות המוצעים בשנים האחרונות להורדת העומס, פוגעים בצדק החברתי.
יו"ר הוועדה, ח"כ
דוד רותם התנגד להעניק הנחה באגרה, בטענה שבתי המשפט הקרובים יהיו פתוחים לעשירים בלבד. רותם תמך בהצעת החוק, אולם לדבריו ההצעה לא תביא מזור לתחלואי העומס בבתי המשפט ולא תיושם הלכה למעשה. רותם סבור, שרק הקמת בית משפט נוסף תוריד את העומס בבתי המשפט.
יצויין, כי בפועל כבר לא מקפידים בתי המשפט על הסמכות המקומית, אלא אם כן אחד הצדדים עומד על כך. השופטים נוטים לקבוע, כי בשל גודלה של ישראל והתחבורה הזמינה בין רוב חלקיה, אין בדרך כלל משמעות לסמכות המקומית - במיוחד בנושאים בהם ניתן לטעון שהאירועים מתפרסים על פני כל שטחה של המדינה או חלקים נכבדים ממנה (למשל: תביעות קניין רוחני).
