"השופט דן מור נפל קורבן לגורמים הבאים עמו חשבון בגין פסיקותיו"

"המקרה שבפנינו הוא מחד דוגמה בולטת למכתם העממי 'הסנדלר הולך יחף', כאשר שופט מכובד ותם-דרך מוצא עצמו במלתעותיה של חקירה פלילית, רק בשל עשיית פעולות ללא מודעות מלאה לסיווגן המשפטי המדויק, ומן הצד השני נופל קורבן לגורמים המנסים לנצל 'הזדמנות' לבוא עמו חשבון בגין פסיקותיו".

במילים אלה פותחים שופט המיסוי בדימוס, פרופ' דן ביין, ועו"ד יצחק בן-אשר את חוות-דעתם בנוגע להליכים הפליליים שנפתחו כנגד השופט דן מור בחשד להעלמת מס בסך 211 אלף שקל.

חוות-הדעת, שהגיעה לידי "גלובס", נערכה לבקשתו של השופט מור באוגוסט 2010, לאחר שנחקר בידי המשטרה בחשד שלא שילם מס כחוק בשל רווחיו מהשכרת נכס בשנים 2000-2007.

שלשום (ב') הותר לפרסום כי מור, שופט שלום בתל אביב, פרש מכהונתו וישלם כופר לקופת המדינה כדי לסגור את התיק נגדו. זאת, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מצא כי יש ראיות מספיקות להעמדתו לדין פלילי.

באופן תמוה, חוות-הדעת של פרופ' ביין ועו"ד בן-אשר, לפיה לא נפל כל פגם במעשיו של השופט מור, לא הועברה ליועמ"ש ולרשות המיסים במסגרת ההליכים נגד השופט. עו"ד פנחס רובין, המייצג את מור, סירב להתייחס לנושא, מהטעם שאינו מדבר על ענייני לקוחותיו.

בחוות-הדעת מותחים פרופ' ביין, לשעבר סגן נשיא המחוזי בחיפה ומהשופטים המובילים בישראל בתחום המס, ועו"ד בן-אשר, ביקורת חריפה על רשות המיסים, שלטענתם פעלה משיקולים זרים בעניינו של מור, כיוון שהוא הפך למעין "סדין אדום" במסדרונות הפרקליטות, רשות המיסים ומע"מ. זאת, לאחר שהוציא תחת ידו החלטות כנגד עמדת הרשויות ואף ביקר אותן בחריפות.

"יש בהתנהלות רשות המיסים משום שימוש חריג ובלתי מידתי בחומרתו בהליכים פליליים, עד כי קיים חשש ממשי כי ההחלטה לפתוח בהליכים שכאלה נגד מור נגועה בשיקולים זרים, ויש בה משום אכיפה בררנית לא שוויונית", כתבו ביין ובן-אשר. "קשה להתעלם מהמתח הרב ששורר בין השופט מור לפרקליטות ולרשות המיסים על-רקע דברי הביקורת שהטיח מור בדרכי התנהלותן ושיקול-דעתן, בכמה מפסקי הדין שכתב.

"מצב דברים זה גלוי וידוע. כן ידוע לכל כי רשות המיסים אינה מקבלת את החלטותיו של מור ונוהגת לערער עליהן באופן קבוע. והעיקר: מצב דברים זה הביא, ככל הנראה, להעברתו של השופט מור מהתחום הפלילי, בו שפט שנים, לתחום האזרחי".

מסגרת משפחתית

חקירת הפרשה נפתחה בעקבות ביקורת אקראית שערכה רשות המיסים בתיק השומה של בנו של השופט מור, ובמסגרתה התעורר חשד כי הכנסות מהשכרת נכס המצוי בבעלותו של השופט מור - בניין ברחוב אלנבי בתל אביב - דווחו בשנים 2000 עד 2007 כהכנסות של בנו, אף שהיו בפועל הכנסותיו של השופט מור ואף הועברו לכיסו - ובשל כך קטן נטל המס על ההכנסות בכ-200 אלף שקל.

מחוות-הדעת המשפטית עולה כי לב המחלוקת בין רשות המיסים לשופט מור נגעה לשאלה אם באמצעות מערכת של פעולות משפטיות עלה בידי מור להסב את הכנסותיו לבנו לצרכי מס או שההעברה הייתה מלאכותית בלבד.

שאלה זו, טוענים מחברי חוות-הדעת, צריכה להתברר במסגרת הליך אזרחי כנגד השופט מור ולא במסגרת הליכים פליליים.

מחוות-הדעת עולה כי מאז קום המדינה ועד היום זוהי הפעם השנייה בלבד בה מנסה המדינה להעמיד נישום לדין פלילי בגין תכנון מס, הכולל הסבת זכויות, הכנסות, לאדם אחר. המקרה הראשון, המוכר כפרשת פרומדיקו, עניינו תכנוני מס בינלאומיים מורכבים ובהיקפים כספיים מאוד משמעותיים - בעוד שעניינו של דן מור "עוסק בסכום של 96 אלף שקל בלבד, או 1,000 שקל לחודש, ושכולו התנהל במסגרת משפחתית", כותבים המחברים.

תחושת בטן

בחוות-הדעת מתוארות העובדות שבבסיס הפרשה מנקודת מבטו של מור: בשנת 2000, עם פטירת אמו שהורישה לו ולאחותו את הבניין, החליט מור (בהסכמת האחות) להעביר את כל ההכנסות מן הנכס לבנו, אורי (30), שלטענת השופט עדיין נתמך על-ידו.

לפי גירסת מור, תחילה שקל להעביר את הבעלות בנכס לבנו, אך חזר בו מכך, משום שסבר כי זה סותר את רצון אמו. משיקולי נוחות, ובהם העובדה שבנו נוסע תכופות לחו"ל, החליטו מור ובנו כי דמי השכירות שיתקבלו מהנכס יופקדו בחשבונו של השופט, וזה יעמיד לבנו כל סכום שיבקש.

כך, נטען בחוות-הדעת, התנהלו הדברים לאורך שנים, ומור שילם עבור בנו את לימודיו, חתונתו, טיוליו בחו"ל, כיסה מעת לעת את יתרות החובה שלו לבנקים, רכש עבורו בית בסכום של 60 אלף דולר ועוד. בהתאם לכך, דיווח הבן על הכנסותיו משכירות למס הכנסה, והשופט דיווח למע"מ כי ההכנסות מהנכס הועברו לבן החל משנת 2000 ואילך.

בחוות-הדעת נטען כי השופט מור לא הכיר את רזי-רזיו של המשפט האזרחי, ולכן סבר כי הסדר זה חוקי. "המסגרת המשפחתית הלא פורמלית במשפחת מור, תחושת טוב-הלב והרצון לעזור לבן נזקק הרפו את מוסרותיהם של המעורבים, ואלה פעלו בהסתמך על תחושת הבטן, על-פי מה שנראה 'הגיוני' בתום-לב ומבלי להתעמק בהוראות החוק.

"יודגש כי הן בעבודתו במשך כחמש שנים בפרקליטות ובמשך שמונה שנים כשופט, התמחה מור בעיקר בתחום הפלילי וגם הדיונים שהתקיימו בפניו בעבירות מס התמקדו בהיבט הפלילי, ולכן לא היה ער לכל דקדוקי הדין האזרחי ודיני המס".

ההסכם עם פקיד השומה

אלא שברשות המיסים ובפרקליטות לא השתכנעו כי הסבת הזכויות מהאב לבן אמיתית ו"תמת-לב" כנטען. במהלך 2008, לאחר ביקורת אקראית שנעשתה בתיקו של הבן, ביקשו הרשויות לברר את פשר ההסדר בין האב לבן באשר לשנים 2004-2008.

במהלך הדיונים על התיק במישור האזרחי הגיעו מור וסגנית פקיד השומה, איריס עומר, להסכם לפיו תוכר ההסבה בגין ההכנסות בנוגע למחצית מהתקופה (שנתיים); ותידחה - ביחס למחציתה האחרת. אלא שטרם החתימה על ההסכם הודיעה עומר למור כי ההסכם לא אושר על-ידי היועץ המשפטי של רשות המיסים ועליו לשלם את מלוא המס בעצמו עבור כל תקופת השכירות.

מור אכן שילם את מלוא סכום החוב ב-2008, ואף סבר כי בכך בא העניין לסיומו, אך גילה לאחר זמן מה כי התיק עבר למישור הפלילי. ממצאי רשות המיסים הובאו בפני היועמ"ש וינשטיין, ולאחר בחינתם הוא הורה על פתיחת חקירה פלילית סמויה נגד השופט.

החקירה התנהלה על-ידי יחידה משטרתית, יאח"ה, ולא רשות המיסים, וזאת לדברי משרד המשפטים "לשם מניעת מראית-עין ולזות-שפתיים, נוכח פרסומים שונים בדבר מערכת יחסים עכורה בין מור ורשות המיסים על-רקע פסקי דין שניתנו על-ידו". ממצאיה הראשוניים של החקירה הסמויה הוליכו להחלטת היועץ לעבור לחקירה גלויה, שהחלה במאי 2010.

בחוות-דעת המומחים, שנערכה עת הפכה החקירה לגלויה, צוין כי לא היה מקום לפתוח בחקירה פלילית כנגד מור ובנו. "פעולותיהם של מור ושל בנו עולות כדי הסבה לגיטימית או עיתוק כדין של ההכנסה בין הצדדים", נכתב.

לחוות-הדעת אף צורף תצהיר חתום בידי עו"ד אבי גרוס, מי שייצג את מור בהליכים האזרחיים מול רשות המיסים, שלטענתו בשיחות שקיים עם היועץ המשפטי של פקיד שומה תל אביב 5 דאז, עו"ד שי אהרונוביץ, אישר לו האחרון כי אין בתיק זה כל פן פלילי. בדומה לחוות-הדעת, גם תצהיר זה לא הועבר על-ידי מור לגורמי החקירה.

"הסבה לגיטימית"

כדי לבסס את עמדתם, לפיה לא נפל פסול במעשיו של מור, מציגים מחברי חוות-הדעת שלוש מסקנות: ראשית, נקבע כי "משהסתלק מור מהזכות לקבלת דמי השכירות - עברה הזכות לילדיו, ומשהסתלקה גם בתו (לאחר שנתנה את הסכמתה כי אחיה יקבל את מלוא דמי השכירות), הרי שהבן קיבל את הזכות לקבלת דמי השכירות בירושה"; שנית, צוין כי "לצורכי מס ניתן להכיר בזכות לקבלת דמי ההכנסה כמקור עצמאי הנפרד מהזכות לחכירה או בעלות באותו הנכס"; ושלישית, קבעו הכותבים כי "אין מדובר בעסקה בדויה או הסבה שאינה מופעלת למעשה או הסבה הניתנת לביטול על-ידי המסב", וכי אין ספק שמור, הבן והבת, התכוונו באמת ובתמים להעביר את הזכות לקבל דמי שכירות לבן, אורי. מכיוון שרק עסקה בדויה עשויה להקים אחריות פלילית, סיכמו מחברי חוות-הדעת, אין למעשיו של מור כל משמעות פלילית - ופעולותיו צריכות היו להיבחן במישור החיוב במס בלבד.

"אם ניקח בחשבון שבהתאם לתחשיב שהכין רואה החשבון של מור כל חסכון המס שהושג משך 8 שנים עומד על בקושי על 96,000 שקל, ואם ניקח בחשבון שאפילו סגנית פקיד השומה הייתה נכונה בהליך האזרחי להגיע לפשרה ... ובשים לב לדבריו של עו"ד שי אהרונוביץ בפני בא-כוחו של דן מור כי אין בפרשה כל היבט פלילי - נשאלת השאלה מה הביא את רשויות המס לפתוח בהליכים פליליים כנגד שופט בישראל, בסיטואציה שלכל היותר ניתנת לפרשנויות שונות בהיבט האזרחי ובניגוד למדיניות שאומצה עד היום. ומדוע נחקר הבן אורי באזהרה, הרי לרשויות המס לא יכולה להיות כל טענה נגדו - האם לא ניכר גם כאן רצון לפגוע בשופט מור?", תוהים מחברי חוות-הדעת.

מרשות המיסים נמסר: "חוות-הדעת לא הובאה בפנינו, ולכן איננו יכולים להתייחס אליה. שמורה לשופט מור הזכות לגשת לבית המשפט ולהוכיח את חפותו".

גורם בכיר שהיה מעורב בתיק: "מור שיקר - הוא השתמש בכסף ולא העביר אותו לבנו"

ביממה האחרונה עסוק השופט דן מור בצמצום הנזק בעקבות פרסום פרשת המס הפלילית בה היה מעורב. בין השאר הוא ו"מקורביו" טוענים כי לא נפל פגם במעשיו - ומפנים את האצבע המאשימה כלפי הרשויות "שחיפשו אותו" בשל הביקורת כלפיהם בפסיקותיו. מור מפנה לחוות-הדעת של השופט בדימוס, פרופ' דן ביין, מומחה למסים, שקבע כי אין כל פן פלילי במעשיו.

אלא שברשות המיסים כלל לא מתרגשים מחוות-הדעת, שהציג ביין לראשונה רק אתמול (ג'), כהוכחה לחפותו. "למה הוא לא העביר את חוות-הדעת ליועץ המשפטי לממשלה, כשהוא שקל אם להעמידו לדין פלילי?", אומר גורם בכיר ברשות המיסים, שהיה מעורב בתיק בראשית ההליכים, ומעלה תהייה נוספת: "ואם הוא כל-כך תמים, למה הוא ביקש לסגור את התיק בכופר?".

לדברי אותו גורם בכיר, אסור ליפול שבי אחר הטיעונים המשפטיים של פרופ' ביין. כך, למשל, הטענה כי אין פסול בכך שמור עשה הסבה של ההכנסות משכירות הבניין שבבעלותו לבנו אורי, על-ידי העברת כספים אליו לצורך חתונתו, רכישת בית ולימודיו, מקוממת את אותו בכיר.

"זה כל-כך מעצבן. איך הם יכולים לטעון שזה לא פסול? מור אמר 'אני תומך בילד שלי'. אז אמרנו לו שכולם תומכים בילדים שלהם, אבל אף אחד לא אומר שההכנסה מוסבת לילד. הרי אתה משלם מס, מקבל את הנטו, ואת הנטו הזה אתה מבזבז על הילדים שלך. אתה לא אומר, חלק מההכנסה שלי עברה לילד, ומכיוון שאין לו הכנסה, אז ההכנסות האלה פטורות ממס. זה טיעון הזוי. הרבה אנשים עוזרים לילדים, אבל אף אחד לא מנסה להתחמק ממס בגלל זה".

מעבר לכך, אומר אותו בכיר, דן מור פשוט לא הצהיר אמת. "אם ההצהרה שלו לגבי הסבת דמי השכירות לבנו הייתה נכונה, והיינו רואים באמת שכל הכסף של השכירות הולך לבן - לא בצורה שהאבא מממן אותו מדי פעם, אלא שכל חודש הכסף נכנס לחשבון של הבן - אז זה היה הופך להיות תיק אזרחי, ואז הייתה שאלת חבות במס שניתן להתווכח עליה.

"התיק הפך לפלילי, לא בגלל השאלה המסויית ופלפולים משפטיים, אלא בגלל השאלה העובדתית. כשאתה מצהיר הצהרת כזב, כפי שהשופט מור הצהיר בפני רשויות המס, כאילו הסבת את ההכנסה שלך לבן שלך, אך מוכחת עובדה אחרת לגמרי בשטח - שהכסף מתקבל אצלך, לשימושך, לא עבר מעולם לבן שלך - זה מעביר את התיק למישור הפלילי".

עו"ד פנחס רובין, המייצג את מור, מסר: "אין דעתי עם אלה הגורסים, אם גורסים, כי השופט מור נתן הצהרת כזב בקשר ליחסי השכירות והבעלות בינו לבין בנו. ככל שידיעתי מגעת, מבדיקת החומר ושמיעת מרשי, ההצהרות המיסויות היו סבירות בנסיבות העניין, הגם שלא כולן תועדו.

"יחסים משפחתיים אינם ניחנים כרגיל בתיעוד פנימי, פורמלי, בתוככי המשפחה. אבל הוויכוח המשפטי והנסיבתי הזה הופך להיות מיותר לחלוטין, משמצאנו את ערוץ הכופר, שמייתר את הצורך בליבון נוקב של הנושא בהליכים משפטיים, שלא היו מוסיפים כבוד לאיש מהנוגעים בדבר. הצדדים השכילו אפוא למצוא את הפתרון הנאות למחלוקות".