טורקיה: מדיניות לעתיד

אפתח בציטטה מפי נשיא טורקיה לשעבר, סולימן דמירל:

"Twenty-nine percent of the women in my country are still unable to read and write by the time they are 15 years of age... In my country, 43 children out of every 10,000 die during birth...
There are 21 cases of polio in my country. This number is zero in many countries... I am so ashamed that I don’t know what to do. Let’s get together and try to find a solution for these problems. This has nothing to do with money or wealth. Let’s concentrate on every household in all of Turkey.
We constructed highways from one end of Turkey to the other and provided electric power to every corner in the country. We have erected schools, universities and hospitals. But I am still concerned about what kind of a life a particular city, country or village leads". (Turkish Daily News, 16 March 1999)

אלו מילים אכזריות מאוד. תארו לכם מנהיג של כל מדינה אחרת אומר את הדברים האלה בצורה פומבית. הדברים האלה מעידים על כיוון מסוים, על מטרה. לכאורה נאמר כאן: אנחנו הטורקים, אחרי שגבולותינו שקטו, מתרכזים במה שקורה בתוך המדינה ושואפים להעלות את רמתו של כל אדם בטורקיה.

הטורקים גם טוענים שהם עושים כל מאמץ כדי שהדמוקרטיה שלהם תהיה חזקה, אך לעומתם האחרים - הצ'צ'נים, הרוסים, הפלשתינים וגם הישראלים - נשרכים מאחור. בהמשך לכך, חוקרים טורקים מסבירים את הפער בדמוקרטיה שקיים כיום, כביכול, בין ישראל לבין טורקיה, בשינוי מבני ביניהן. לטענתם, טורקיה כולה טובלת כבר בדמוקרטיה, פותרת בעיות בצורה דמוקרטית, וישראל - עדיין נשרכת מאחור ופותרת בעיות בצורה כוחנית. כביכול, אנו הטורקים, כבר נמצאים הרחק מהשלב בו אתם הישראלים עדיין מתבוססים.

מבחינה כלכלית - טורקיה הורידה דרמטית את האינפלציה. בשנת 2000 דובר על מאה אחוז אינפלציה. בעקבות מאמץ אדיר שעשו הטורקים, כיום האינפלציה בטורקיה היא חד-ספרתית, ולעתים נושקת לעשרת האחוזים. משנת 2000 הגידול בתל"ג הטורקי הוא כשבעה אחוזים לשנה. יש היום הגירה חיובית לטורקיה - היום יש יותר מהגרים שבאים לטורקיה לחפש עבודה, מאשר טורקים שמחפשים עבודה מחוץ למדינתם.

גם השקעות זרות זורמות לטורקיה, פי ארבע בשבע השנים האחרונות. זו עלייה דרמטית בהשוואה למה שהיה בכל העשור הקודם. התל"ג לנפש הוכפל. נכון, זה קפץ "רק" מ-3,000 דולר ל-6,000 דולר, אבל אין לשכוח שמדובר במדינה בת למעלה משבעים מיליון איש, וההכפלה הזו נוגעת לכל אזרח ואזרח.

אולי אנחנו מדברים פה על יפן של המאה ה-21? או על יפן של המזרח התיכון? ייתכן ויש על מה לבסס הנחה זו. יש פה שני כיוונים "יפניים" ברורים: כלכלי ומדיני. האחד: איננו רוצים יותר להילחם, איננו רוצים להיות כוחניים, אנחנו מתרכזים בתחום הכלכלי. אבל תראו גם איך טורקיה יצאה מהמלחמה הקרה. טורקיה יצאה בהישג נדיר, שמזכיר את ה- splendid isolation של בריטניה הגדולה במאה ה-19. למיטב ידיעתי, אין עוד אף מדינה שכל הקונפליקטים שלה נעלמו במחי יד. הקומוניזם קרס, ברית המועצות קרסה, עירק מוחלשת כתוצאה ממלחמת המפרץ הראשונה באירן (1988-1980). אירן אף היא מלקקת פצעים לאחר שמונה שנות מלחמה נגד עירק, ה-PKK הובס, וסוריה נמצאת בצבת בין ישראל ובין טורקיה. לכאורה לא יכול להיות מצב טוב יותר: בבת אחת כל הקונפליקטים של טורקיה עברו מן העולם. נותר רק קונפליקט אחד, הקונפליקט עם העולם ההלני, עם יוון וקפריסין. היוונים היו הראשונים להבין את השינוי הדרמטי הזה. האסטרטגיה המסורתית של היוונים הייתה, שמכיוון שטורקיה מעורבת במספר סכסוכים בו זמנית, מצבם של היוונים מול טורקיה טוב. אבל כאשר כל שאר הסכסוכים שטורקיה מעורבת בהם עברו מן העולם, התעוררה ביוון חרדה אמיתית: נותרנו לבד מול טורקיה. באתונה נפלה אז החלטה אסטרטגית: במקום להמשיך ולנסות לבודד ולנכר (Alienate) את טורקיה, הם החלו בניסיון לקיים דו-שיח עם הטורקים. היוונים חיכו להזדמנות שהגיעה עם רעידות האדמה ב-1999, ודו-השיח שהחל אז נמשך עד היום.


טורקיה לא רוצה להסתבך במזרח התיכון

אשר לטורקיה והמזרח התיכון - קיימת פה אנומליה מדהימה. השחקן החזק ביותר במזרח התיכון הוא טורקיה, אך השחקן הזה לא רוצה לשחק במזרח התיכון. איננו רוצים, אומרים הטורקים, לעשות יותר מאשר לשלוח הודעות לנשיא סוריה וראש הממשלה אולמרט, להעביר מסרים, לארח שיחות שלום וכו'. הטורקים אומרים את זה בצורה בוטה וברורה מאוד: כאשר המטרה שלנו היא להיות חברים באירופה, כאשר המטרה היא להיכנס לאיחוד האירופאי, זו תהיה טיפשות ממדרגה ראשונה ללכת ולהסתבך במזרח התיכון, או לחלופין ללכת להסתבך ברפובליקות המרכז אסיאתיות. הטורקים, שעושים הכל כדי להיכנס לאיחוד האירופאי וכל עיסוקיהם מרוכזים בכך, אין להם עניין להיות שוטר אזורי במזרח התיכון. אין להם עניין לעשות פעולה שתסבך אותם באזור. התוצאה היא שהשחקן החזק ביותר במזרח התיכון בכלל לא משחק.

יש גם שאיפה טורקית לראות בשימור הסטאטוס קוו במזרח התיכון. יש מספיק מדינות ערביות, איננו רוצים ביותר מכך. לא רצינו בבליעת כוויית על-ידי עירק ב-1990 ויצירת "מגה עירק", ואיננו רוצים לראות את עירק מתפרקת ונחלקת לשלוש מדינות. לא רצינו בעבר "סופר-עירק" ואיננו רוצים עתה לראות בהיווצרותה של "סופר אירן" או "מגה אירן" שתכלול גם את חלקיה השיעיים של עירק. הטורקים, כאמור, מאוד לא אהבו כשסדאם חוסיין בלע את כווית ב-1991. הם האיצו אז באמריקנים לגרש אותו משם. מאותה סיבה הם הפצירו באמריקנים שלא לפלוש לעירק ב-2003. הטורקים פחדו שמהמדינה האחת הזאת פתאום תיוולדנה שתיים או שלוש מדינות, בהם "מגה אירן", מדינה כורדית ומדינה סונית.

טורקיה והאיחוד האירופאי, רואים עין בעין הרבה דברים שקורים במזרח התיכון. הם לא רצו את המלחמה בעירק ואת פלישת ארצות הברית לשם ב-2003. הטורקים רואים את הסכסוך הפלשתיני כמו שהאיחוד האירופאי רואה אותו ולא כמו האמריקנים. אבל הם גם לא חושבים, שמעצמה מערבית צריכה להישאר במזרח התיכון. זה שינוי מדהים באסטרטגיה הטורקית. למן תום מלחמת העולם השנייה, תמיד שאפה מדיניות החוץ הטורקית לראות מעצמה מערבית באזור. הם רצו לראות פה את בריטניה. הם הצביעו נגד תוכנית החלוקה בארץ ישראל כיוון שהתוכנית מנובמבר 1947 דיברה על ייסוד שתי מדינות בפלשתין, אך גם על יציאת בריטניה מארץ ישראל. בהמשך, הם עשו כל מאמץ שארצות הברית תחליף את בריטניה ותישאר באזור. הם לא רצו שהצרפתים יעזבו את אלג'יריה, והתנגדו לנאצר שגרש את הבריטים ממצרים. היום אפשר לשמוע זמירות אחרות בטורקיה: זה לא מחויב המציאות שמעצמה מערבית תישאר באזור. את "השיר" הזה שרים גם האירופאים.
בנוסף לכך, בדומה לאיחוד האירופי, לטורקים יש יחס טוב כלפי סוריה וכלפי אירן, או לפחות הם מתנהגים כלפי אירן כמו שהאיחוד האירופאי מתנהג, בוודאי לא כמו המדיניות האמריקנית כלפי אירן. בקצרה: כמו רוב מדינות אירופה, טורקיה דוגלת בשיחות עם אירן, לא בהטלת סנקציות עליה. ויש הסבר להתנהגות הזאת של הטורקים, שנוטה כלפי אירופה ולא כלפי ארצות הברית: אחת ההתנגדויות האירופאיות לכניסתה של טורקיה לאיחוד האירופאי הייתה, שאם נכניס את טורקיה - בת ברית של ארצות הברית - הכנסנו במסווה גם את ארצות הברית. טורקיה באיחוד זה סוס טרויאני, אשר בבטנו נמצאת ארצות הברית, אמרו האירופאים. היום זה לא תקף יותר. נכון, כשאתה מכניס את טורקיה אתה מכניס צרות אחרות, אבל לא את ארצות הברית.

כיום הממשלה הטורקית בעד הצטרפות לאיחוד האירופאי, אך דעת הקהל בטורקיה עוינת מאוד את הרעיון. מעבר לכל, הטורקים שואלים את עצמם לאיזה תרבות בדיוק הם מצטרפים. זוהי תרבות המפקירה את הזקנים, בה אנשים מתים לבד, יש בה הרבה התאבדויות, נערות מקיימות יחסי מין בגיל עשר, נכנסות להריון בגיל שתיים עשרה, בנים משתכרים בגיל עשר, משתמשים בסמים בגיל שתיים עשרה, המשפחה כבר אינה ערך. זוהי חברה שיש בה יותר משפחות חד-הוריות ממשפחות דו-הוריות. אין כבוד להורים, אין כבוד לגברים. אין כבוד לזקנים. האם לחברה ולתרבות הזאת ראוי להיכנס?


העם הטורקי עצמו, אינו מעוניין להצטרף לאיחוד האירופי

בדעת הקהל בטורקיה יש היום למעלה משישים-שבעים אחוזים שמתנגדים לכניסה לאיחוד. זהו שינוי דרמטי לעומת שמונים-תשעים אחוזים שהיו בעד הכניסה לאיחוד בתחילת שנות האלפיים.

גם באיסלאם בטורקיה יש שינויים דרמטיים. יש שינוי דרמטי בסדר היום של האיסלאם הפוליטי, קרי, של המפלגות האיסלאמיות בטורקיה. לראשונה המפלגה הגדולה כיום בטורקיה, ה-AKP, מדברת על הצטרפות לאיחוד האירופאי. עד לא מזמן המפלגות האיסלאמיות היו נגד הצטרפות לאיחוד. הן ראו בכך את האסון שבהחלפת תרבות האיסלאם בתרבות האירופאית המערבית. זה מה שיקרה אם נצטרף לאיחוד המערבי הזה, הן הזהירו. ובכן, היום, המפלגה השלטת בטורקיה בעד כניסה לאיחוד האירופאי. אך כיום נשאלת בטורקיה שאלה דרמטית: אולי בעצם השלטון בטורקיה, זה של ה-AKP, אינו מתכוון ברצינות? אולי כל הרעיון של כניסה לאיחוד האירופאי הוא על-מנת להגביר את האיסלאם בטורקיה? הרי "כולם יודעים" שהאיחוד לא יכניס את טורקיה. ברגע שהאיחוד לא יקבל את טורקיה, תהיה למוסלמים הצדקה להמשיך ולהעמיק ולהגביר את השפעתם, ולהצביע על החלופה המוסלמית, ואחת ולתמיד להוריד מסדר היום את האופציה המערבית-אירופאית.

ואולם ראש הממשלה הטורקי, ארדואן, הוכיח ביותר מאלף ואחד מופתים, שכוונתו להיכנס לאיחוד האירופי, אם רק יאפשרו זאת האירופאים. השאלה היא מה יקרה לטורקיה אם תצטרף לאיחוד האירופאי. האם הטורקים יאבדו את תרבותם? האם יאבדו את האיסלאם? האם יחולו על טורקיה חוקים אחרים, זרים? נזכיר, שטורקיה צריכה לשנות כמה עשרות אלפי חוקים ותקנות, יש הנוקבים במספר המדהים של 42,000 (!) חוקים כדי להתאים עצמה לכל הסטנדרטים של האיחוד האירופאי. מדובר בחוקים ותקנות בנושאים של החל בטיפול בבעלי חיים, איכות הסביבה ועד זכויות אדם. חלק מהחוקים טורקיה כבר שינתה, חלק בתהליך של שינוי. בחלק הארי עדיין לא נגעו.

יש שטוענים שהאיסלאם בטורקיה מתגבר. אך הדבר טעון בדיקה. למעשה, טורקיה חוותה את אחת מחוויות ההגירה הגדולות במאה העשרים: אנשים עברו בהמוניהם מהכפר לעיר. אנשים שבכפר היו אדוקים בדתם, שמרנים, מזוקנים, מכוסי ראש, עברו לעיר. מספרם לא השתנה, אבל רואים אותם יותר. לו היינו מבקרים בכפר היינו רואים אנשים דתיים. מי שעובר היום בעיר רואה אנשים מתפללים, רואה גברים מזוקנים ונשים מכוסות. השאלה היא אם יש גידול במספרם של המוסלמים בטורקיה, או שאלה המהגרים, לשעבר הכפריים, שעברו מהכפר לעיר, ויש אפילו תקווה (אם מישהו רוצה לראות זאת כתקווה), שבעיר המהגרים הללו יהפכו לפחות אדוקים בדתם. התקווה הזאת מושמעת לנוכח סטטיסטיקות באשר לעירוני הטורקי: הוא מתפלל פחות, הוא צורך אלכוהול, הוא צם פחות ברמדאן, הוא לא נוטה לגדל זקן, נשותיו אינן מכוסות ראש וכו'.

לישראל וטורקיה מערכת יחסים מיוחדת שלא תתפרק בקלות
המפלגות האיסלאמיות ייחסו את כל חולייה של טורקיה, פנימיים וחיצוניים, ליהדות העולמית, לקהילה היהודית בטורקיה, לציונות ולישראל. ישראל אשמה בדחיפת טורקיה לאיחוד האירופאי: היהודים והישראלים דוחפים את טורקיה בכוונה לאיחוד האירופאי, כדי שיאבדו מתרבותם. אבל מעבר לכל זה, אירעו דברים בין ישראל לבין טורקיה, שאין להתעלם מהם. סוריה שהייתה בעימות משותף עם טורקיה ועם ישראל, היוותה את הדבק בין טורקיה ובין ישראל. היום יש ירח-דבש בין סוריה ובין טורקיה.

אבל עדיין יש מערכת יחסים מיוחדת בין טורקיה ובין ישראל. לישראל היו כבר מערכות יחסים מיוחדות עם צרפת, עם אירן, עם דרום אפריקה ועם אתיופיה - כולן קרסו, כולן נפלו, כולן התנפצו בקול תרועה רמה, כשהסיבה המרכזית היא קרע ביחסים - אם קרע ממשלתי, ביטחוני, או מודיעיני. היחסים לא היו של סוחרים, של אנשי עסקים, של תעשיינים ושל פרופסורים. אלה לא היו יחסים של קשרי סטודנטים, אלה לא היו יחסים של תיירות. אלה היו יחסים בין ממשלות וממסדים ביטחוניים.

לעומת זאת, מערכת היחסים בין ישראל לבין טורקיה היא שני שליש אזרחית ורק שליש ביטחונית. 350 אלף תיירים ישראלים נוסעים כל שנה לטורקיה, ומשאירים שם כחצי ביליון דולר. כל מוצר בישראל, אם הוא לא Made in China, הוא Made in Turkey. טלוויזיות, צמיגים, מכוניות, מזון, מכשירי מיקרוגל, פריטי לבוש, מה לא. מפעלי ההרכבה של המוצרים היותר יוקרתיים בעולם נמצאים בטורקיה. לפיכך, יש סיכוי שמערכת הקשרים בין ישראל ובין טורקיה לא תלך "בדרך כל הארץ", ולא תקרוס בתרועה רמה כפי שקרה, לצערנו, בעבר. זאת מכיוון שהיא מתבססת בעקרון על יחסים אזרחיים. לציבורים רחבים בשתי המדינות יש מה להפסיד מקריסת היחסים בין טורקיה ובין ישראל.

אני גם מקווה מאוד שלא נראה שוב את ה-Mistress Syndrome. דוד בן-גוריון בזמנו התלונן ביומניו, שטורקיה מתייחסת אלינו כמו אל פילגש. יש הרבה קשרים בינינו, הוא כתב, הרבה מגעים, אפילו מגעים רגישים ואינטימיים, אך כלפי חוץ אף אחד לא יודע מזה.

לאחרונה טורקיה כעוסה על ישראל בגלל שלושה דברים: א. מודיעין מוטעה, לכאורה, שסיפקה ישראל ואשר בגללו פרצה המלחמה בעירק ב-2003. ב. עזרת ישראל לכורדים, על אף שבתלי תלים של נימוקים והסברים ישראל אומרת לטורקים שאין ממש בהאשמה זו. הכורדים, בזמנו, נזקקו לנו כדי להגיע לוושינגטון. היום ארצות הברית נמצאת בעירק, הכורדים לא זקוקים לנו. זה לא משכנע הרבה אנשים בטורקיה. ברור לחלוטין לכל טורקי שאנחנו עוזרים לכורדים, ולא מועילים ההסברים. ג. בשעה שאנחנו אולי רוצים לראות בפירוד ובפירוק של העולם הערבי, ונרגיש יותר בטוח אם מדינה כמו עירק תתפרק לגורמים שלה, טורקיה, כפי שאמרתי, איננה רוצה לראות פירוק של מדינות האזור לעוד מדינות. בוודאי שלא תרצה לראות בתקומתה של מדינה כורדית בעירק.

הדמוקרטיה בטורקיה עברה שינוי מדהים. היום אפשר לראות יותר ויותר פרסומים שלא בשפה הטורקית, דבר שהיה אסור בעבר הלא רחוק. אפשר לראות ולשמוע פרסומים בשפה הכורדית. לא הכל ורוד ולא הכל מאה אחוז, אבל הדמוקרטיה הטורקית בפירוש עברה שינוי. הצבא בטורקיה רואה בכניסה לאיחוד האירופאי את גולת הכותרת של הקמאליזם. כיוון שכך, הצבא מוכן לסבול פיחות במעמדו. כשיש יותר דמוקרטיה בטורקיה, יש פחות סמכויות לצבא. הצבא טוען שאם טורקיה תכנס לאיחוד האירופאי, החילוניות לא תהיה בסכנה. משנכנסת לאיחוד האירופאי, החילוניות שלך מעוגנת. גם לא תהיה סכנה שחלק בטורקיה, חלק כורדי למשל, ירצה להינתק מהמדינה הטורקית, וכי מי ירצה לעזוב את האיחוד האירופאי?

דעת הקהל בטורקיה עוינת ביותר לארצות הברית. כ-64 אחוזים מהטורקים עוינים לארצות הברית ורואים בה את מקור הרוע. טורקיה מאוד לא אוהבת את כפיית הדמוקרטיה שהאמריקנים מנסים לעשות במזרח התיכון. טורקיה מאוד לא אוהבת את ההתערבות האמריקנית בעירק. זה מעלה מחדש את שאלת הכורדים. טורקיה גם טוענת, שעצם זה שהאמריקנים נכנסו לעירק מקפיץ את תוכנית הגרעין האירנית. טורקיה טוענת, תראו מה עשיתם: הרסתם את עירק ואתם מקבלים היום את אירן כמעצמה אזורית. לזה כיוונתם?