בית המשפט העליון דחה עתירה שהגיש יו"ר מועצת המנהלים של מעריב, יעקב נמרודי, שביקש להורות ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי.
נמרודי טען בעתירה, כי מזרחי - בעת שכיהן כראש יאחב"ל, וניהל את החקירה נגד עפר נמרודי, פעל באופן בלתי חוקי כדי להפליל את עפר נמרודי. נמרודי (האב) הגיש כמה תלונות למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), ולאחר-מכן הגיש ערר, ואולם רובינשטיין דחה את הערר וסירב להעמיד את מזרחי לדין.
בעתירה טען נמרודי, כי מזרחי ביצע עבירות לכאורה על החוק, תוך ניצול מעמדו לרעה. מזרחי, כפי שכבר הוכח וחשפנו כאן, העלים מדיע מבית המשפט המחוזי בתל אביב במשפטו של עפר נמרודי - ולכך התייחסה השופטת ברכה אופיר-תום בהכרעת הדין; הבטיח אתנן לעדים מרכזיים במשפטו של נמרודי; מסר דיווחים כוזבים הן לפרקליטות והן לבית המשפט, מסר עדות כוזבת בעיצומו של המשפט, ועוד.
פסק הדין ניתן בהרכב השופטים: הנשיא אהרן ברק, טובה שטרסברג-כהן ואילה פרוקצ'יה. השופטת אילה פרוקצ'יה שכתבה את פסק הדין בשמו של ההרכב כולו, קבעה בפסק הדין, כי ההחלטה שלא להתערב נובעת ממדיניותו העקרונית של בית המשפט העליון, שאינו נוהג להתערב בהחלטות היועמ"ש - אלא בחריגי חריגים. יחד עם זאת, מתחה השופטת ביקורת על התנהלותו של מזרחי. בסופו של דבר נמנעה השופטת מהטלת הוצאות על נמרודי [ולא בגלל היותו דל ואביון, י.י.].
עו"ד דן אבי-יצחק מסר בתגובה, כי פסק הדין הינו תעודת עניות למערכת המשפט. לדבריו, העתירה כוללת הוכחות מוצקות לעבירות פליליות מצד מזרחי, ועל-כן פסק הדין מאכזב.
[הערה: בפני היועץ המשפטי לממשלה תלויה עתה ועומדת המלצת מח"ש להעמיד את מזרחי לדין, בגין עבירות על חוק האזנת סתר, בהן ביצוע האזנת סתר בלתי חוקיות לשורה של אישי ציבור, בהם: בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, רעייתו ובתו].
בפסק הדין ארוך ומנומק קובעת השופטת פרוקצ'יה מדוע אין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה. בסופו של פסק הדין נאמרו הדברים הבאים (ציטוט):
חקירה פלילית או משמעתית כנגד איש משטרה מחייבת, נוכח משמעותה והשלכותיה, תשתית נתונים התחלתית המצדיקה את עריכתה. שיקול הדעת לגבי קיומה של תשתית כזו נתון ביסודו ליועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית; התערבות בשיקול דעת זה הינה נדירה ושמורה למקרים חריגים בהם נראה כי היתה סטייה מהותית מקווי שיקול הדעת הסביר שראוי היה להפעיל.
החלטתם של פרקליטות המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה בענין התלונות נגד ניצב מזרחי היא החלטה שאין מקום להתערב בה. בחנתי בקפידה את פרטי כל אחת מהתלונות על רקע טיעוני העתירה ותשובת המדינה, ולא מצאתי, ולו באלו מהן, תשתית מספקת לחקירה פלילית או משמעתית נגד הנילון. בחנתי לא רק כל תלונה כשהיא עומדת לעצמה, אלא גם את התלונות כמכלול, ושאלתי את עצמי האם בראייה כוללת של תוכנן, ובהצטברותן, יש כדי להצדיק פתיחת חקירה. גם לכך לא ראיתי להשיב בחיוב. בחלק מן הענינים ששמשו יסוד לתלונות לא היתה סטייה מנורמה של התנהגות מקובלת; בענינים אחרים הופעל על-ידי ניצב מזרחי שיקול דעת אשר אפשר וניתן היה להפעילו בדרך שונה. הדברים נסבו על ענינים הנתונים לפרשנות שאין לגביהם נוהלים מפורשים פרטניים. שיקול דעתו הופעל בתום לב, ללא זדון, ושלא אגב שימוש לרעה בכח המשרה. הוא לא פגע בהגינות הליך החקירה והמשפט או בזכויותיו הדיוניות של הנאשם. החלטת היועץ המשפטי שלא לפתוח בחקירה התבססה בראש וראשונה על העדר תשתית עובדתית מספקת לקיום אחריות פלילית או משמעתית על ניצב מזרחי. בצד היבט זה נשקלו גם שיקולים שבאינטרס הציבור בקיום החקירה. נעשה איזון שקול וזהיר בין הנזק הרב הצפוי מחקירה כזו לציבור בכללו ולמערכת המשטרתית ככלל, כמו גם לניצב מזרחי כפרט, אל מול העדר תועלת ממשית הצפויה מחקירה אשר תוצאותיה המסתברות אינן מנבאות הקמת תשתית מפלילה או בסיס להפרת משמעת. אף שהיועץ המשפטי לא ראה מקום לפתוח בחקירה כנגד מזרחי, הוא פעל במישור המינהלי –מקצועי כדי להביא לגיבוש נוהלים מפורטים יותר בהליכי חקירות המשטרה בענייני הבטחות המשטרה לעדי מדינה, ובתחום העברת חומר חקירה משטרתי לרשות התביעה וההגנה. נוהלים מפורטים כאלה, האמורים להתגבש, ישמשו הנחייה חשובה לחוקרים בפעולתם, ויבהירו את קווי שיקול הדעת המנחים בענינים אלה.
סיכומו של דבר: לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי כפי שבא לידי ביטוי בהחלטתו בערר בענין תלונות העותר כנגד ניצב מזרחי.
