ארבעה ימים באילת. במגרש הגולף ניתן לשמוע בליל של שפות אירופיות. הבן הבכור מנסה את כוחו בגלישת גלים מלאכותיים בגובה של 1.5 מטר. הבת האמצעית נאבקת עם משטחו המחוספס של צוק אימתני במרכז לספורט אתגרי. הקטנים שטים עם סבא וסבתא באבובי גומי בנפתולי נהר טרופי המוקף יערות גשם. קובעים להיפגש במטווח או במסלול המרוצים, לראות את אבא לוחץ על דוושת הגז של דראגסטר עם 400 כוח סוס. כשהילדים נרדמים, יוצאים לארוחת גורמה באחת המסעדות וממשיכים לריקודים תחת קרני הלייזר.
למיזם התיירותי השאפתני קוראים 'אקוורייה' (Aquaria), הגרסה הישראלית של קונספט 'עיר בידור'. זה מסוג הפרויקטים שמושך מבקרים בדיסניוורלד שבאורלנדו, פלורידה, וגם בדובאי שבמפרץ הפרסי. ההשקעה המוערכת היא 300 מיליון דולר, עד לפתיחה ב-2012. לטענת היזמים, זה הפרויקט שיציל את אילת בתחרות מול עקבה וסיני, ויזרים מדי שנה כמיליארד דולר לקופת המדינה.
החברה רשומה בישראל, אבל הפיקוד שלה מנוהל מחברת האחזקות אנטרטיינמנט סיטי LLC שבפלורידה. בין בעלי המניות נמצאים אמריקס פרטנרס LLC של האחים ג'ו וראלף ברנשטיין, מפתחי נדל"ן מניו-יורק; שותפות משפחת סילברשטיין של סטנלי סילברשטיין המפעיל רשת חנויות צעצועים; היי ווד הולדינגס, מפתחי בתי מלון מאריזונה; ואיש העסקים רן פקר. היזמים יביאו 100 מיליון דולר ויגייסו הלוואות בנקאיות. מרכז ההשקעות בתמ"ת צפוי להעביר מענק של 30.3 מיליון דולר.
כעת יושבים היזמים ומחכים לאישורים הסופיים ממשרד התיירות וממינהל מקרקעי ישראל. ההערכה האופטימית מדברת על חודשיים עד שלושה חודשים. היזמים, שמגדירים עצמם כציונים נלהבים, מסרבים להרים ידיים. בחמש וחצי השנים האחרונות השקיעו יותר מ-12 מיליון דולר בתוכניות הפיתוח, והחזקת המערך הלוגיסטי עד להגעת האישורים עולה 150 אלף דולר בחודש. פקר, השותף הישראלי, אומר שגם סבלנותם של האמריקנים עלולה לפקוע בשלב כלשהו.
נבואות זעם
פקר, טייס מיתולוגי בחיל האוויר, חוזה עתיד שחור לעיר אם הפרויקט לא יתרומם: "אילת תמות, תקרוס, תגווע, תימחק סופית, תחדל להתקיים. לדעת המומחים, ואני לא ביניהם, אקוורייה היא הסיכוי היחיד להצלת המצב. אורך הביקור היום הוא 2.8 ימים. איתנו זה יהיה 4.3. אנחנו מדברים על מרכז בינ"ל, לא מקומי".
אנשי המקצוע מסכימים שמצבה של אילת קשה, אפילו אנוש. הקטסטרופה מוצגת במחקר על התיירות לעיר שערכו אנשיו של מייקל מיצ'ל, שנחשב ל"גורו" של ערי הבידור ופועל ב-59 מדינות. יזמי אקוורייה שכרו את מיצ'ל לבצע עבורם את מחקרי אפשרויות הביצוע של הפרויקט. מיצ'ל פוסק שישראל ואילת מפסידות בקרב על התייר הישראלי. ב-2006 נרשמו 4 מיליון יציאות של ישראלים לחו"ל, ובהן לאתרי נופש בים-התיכון, עקבה וחופי סיני, במסגרת חבילות תיור הזולות באופן משמעותי מנופש באילת. "הצעד הראשון בשינוי מחייב חשיבה של אתר נופש בינלאומי".
מיצ'ל קובע כי יש צורך בשדרוג התשתית התיירותית בעיר, שיכלול תוספת של 1,500 חדרי מלון, יצירת אטרקציות לתיירים, הזזת מיקומו של שדה התעופה, בניית מגרשי גולף, מועדוני ספורט, פארק מים, קזינו, אפשרויות לקניות והרחבת האופציות הקולינריות.
היזמים מצאו סיבה נוספת למצבה של העיר. לטענתם, התייר הישראלי הפך מתוחכם ורעבתני, והוא אינו מוצא שובע בחיפושיו אחר ריגושים וסיפוקים. ג'ו ברנשטיין, נשיא אקוורייה, מסביר כי "אילת אינה תחרותית, ואינה מממשת את הפוטנציאל המלא שלה. השמש והים כבר לא מספיקים ללא פעילויות בידור, ואינם יכולים להתחרות עם שארם א-שייך במחיר ובבתי מלון חדשים. העיר מיושנת ומפגרת אחר יעדי נופש גלובליים. אנחנו נציע מוצר ששארם, טאבה ועקבה לא יכולות להציע". ברנשטיין מוסיף כי ביקורים באתרים תנ"כיים בישראל אינם יכולים למשוך מספיק תיירות: "המוצר הזה לא יספק צמיחה דרמטית. אנחנו יכולים לעשות זאת בישראל כמו שדיסני עשתה בפלורידה".
הרוח של דיסני וורלד
גלגל ההצלה שיצרף את אילת לרשימת אתרי הנופש המובילים בעולם אמור להתפרש על 1,300 דונם לאורך הגבול עם ירדן. עיר הבידור תיתחם ברצועה שמתחילה סמוך למלון 'הרודס' ומסתיימת במסוף הגבול על שם רבין. בתחילה חרשו היזמים את הארץ בחיפוש אחר המיקום האידיאלי, ועברו בין חיפה, הרצליה, תל אביב ואשדוד. כל ראשי הערים נענו בהתלהבות לרעיון, ובסוף נבחרה אילת. פקר נזכר: "הם באו לאילת ואמרו: זה החלום. הים של אילת, השמש, מזג האוויר, ההימצאות על מפגש הגבולות ירדן-מצרים-סעודיה. פוטנציאל בלתי-רגיל".
ברנשטיין מציין כי הפרויקט מבוסס על דיסני וורלד שבפלורידה, וכולל אלמנטים שניתן למצוא בדיסני וורלד, אם-ג'י-אם, אפקוט ויוניברסל סטודיוס. לדבריו, במקום יקומו "פארק אטרקציות, פארק מים, מרכז ירידים, אולם תערוכות, אמפיתיאטראות, אולמות קונצרטים והצגות, ביתני תרבות ומורשת, מוזיאונים, מסעדות, חנויות, מועדוני לילה, מועדון ספורט ומגרש גולף של 300 דונם". למרות ההשראה האמריקנית, היזמים מדגישים שהאטרקציות יותאמו במיוחד למימדים ולטעם הישראלי. פקר ביקר פעמים רבות בארה"ב, יועץ הבידור שרטט תוכנית שתקלע למאפיינים הישראלים ויועץ המזון משלב תפריט אמריקני עם הרגלי המזון הישראלים.
תוכנית המתאר של האטרקציות, שהועברה ל-BusinessWeek ישראל, מפרטת את חלומם של היזמים: עיצוב בהשראת תרבויות קדומות במזה"ת, מזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. בעיר הבדיונית שתיבנה ימצאו המבקרים חוף ים עם גלים מלאכותיים, הרי געש מתפרצים, רכבת שדים במנהרה חשוכה, רפטינג בנהר סוער, קולנוע בארבעה מימדים, גן-חיות וירטואלי, להקות בינ"ל וביתני היסטוריה. רחוב שלם בפארק יכלול מסעדות, מזון מהיר, חנויות יוקרה, בארים ומועדוני לילה.
פקיד בעיריית אילת טוען, שלא לציטוט, כי למתקנים ברוח דיסנילנד אין הצדקה כלכלית. לדבריו, "אילת היא עיר נופש למבוגרים ולא לילדים. אירופי שירצה לבוא לעיר בידור כזאת ייסע ליורודיסני בפריז, או לפארקים שקיימים בהולנד ובלגיה, לא לאילת. אם זה מכוון לישראלים, להם יש את הלונה פארק בתל אביב שגם מפסיד כסף.
"אילת היא עיר של 50 אלף תושבים בחתך סוציו-אקונומי מאוד נמוך. יש לנו 12 אלף חדרי מלון שהקיבולת שלהם כ-2 מיליון תיירים בשנה. 80% מהם מבוגרים, והנוער מגיע לחודשיים בקיץ. אין זכות כלכלית לפארק שעשועים בגודל שהוא רוצה. אני מעריך שהם גם לא יבנו אותו בסופו של דבר. גם אין להם את הכסף להשקיע. הם עדיין מחפשים אותו".
היזמים, מצידם, הודפים את הביקורת: 70% מהקליינטים יהיו ישראלים והיתר תיירים. יוצעו חבילות של 10 ימים שיכללו ארבעה ימים באילת, אוטובוס לפטרה, גיחה במטוס לפירמידות ושהייה של לילה בירושלים. התיירות לאילת תגדל ב-550,000 איש בשנה, 8,000 מקומות עבודה יתווספו, למעלה ממיליארד דולר יזרמו למשק הישראלי וכלכלת אילת תזכה לזריקת מרץ אדירה. "יותר אנשים, יותר קניות, יותר נהגים, ספרים, מכולת, מלון, יותר מהכל", אומר פקר.
שישה שרים בשש שנים
פקר פתח בתהליך האישורים לפרויקט ב-2002, כשלצדו צוות יועצים אמריקנים וישראלים. כעבור שנה כבר היו בידיו 28 אישורים. מאז, הוא אומר, "אנחנו מדשדשים מול הביורוקרטיה הישראלית".
סיבה מרכזית לעיכוב היא תביעות שהגיש קיבוץ אילות נגד הפרויקט, שחלק ממנו מיועד לשבת על אדמות חקלאיות שהקיבוץ חוכר ממינהל מקרקעי ישראל. "הקיבוץ מנסה בכל דרך אפשרית לחסום את הפיתוח עבור יותר ויותר כסף", מאשים ברנשטיין, "בכל פעם הם מעלים את המחיר שלהם ליישוב התביעות נגד המינהל ונגדנו. בסופו של דבר נאלצנו לומר 'עד כאן!'". ברנשטיין מוסיף שהתנגדויות הקיבוץ נדחו ב-14 משרדי ממשלה, ושהוצעו להם פיצוי ואדמות חלופיות עד שנאלצו "לתת להם התראה רשמית לפנות את האדמה, שכן הם פשוט יותר מדי תאבי בצע ומסרבים לציית לחוזה שלהם".
מה יחס הממשלה לפרויקט הגרנדיוזי? בתחילתה, בתקופת ממשלת שרון, נפגש ראש הממשלה עם היזמים והבטיח להם מענקים בסך 50 מיליון דולר אם יבואו לישראל. בהמשך הצטמק הסכום כתוצאה מהשפל בתיירות, וכעת הוא עומד על 30.3 מיליון דולר שיתקבלו כמענק מיוחד ממשרד האוצר. היזמים פגשו פעם אחת עם ראש הממשלה אולמרט, ולדברי ברנשטיין "הוא היה מאוד קשה איתנו, והוסיף מספר הגבלות. אמר לנו שאין בתי מלון, קזינו או נדל"ן למגורים ללא אישור הממשלה ומכרז".
ברנשטיין טוען שאינו מתוסכל מהביורוקרטיה. "יש פה ביורוקרטיה כמו בכל המדינות, אבל פה משרדי הממשלה נוטים לפעול בעצמאות ואינם מתואמים כדי לדחוף פרויקטים גדולים. מה שעוד שונה פה הוא התחלופה התמידית של שרים. מאז שהתהליך התחיל ב-2002 היו שישה שרי תיירות, ועכשיו ממתינים למינויו של השביעי. אבל אנחנו ציונים, מאמינים בעתיד המדינה, ולכן לא נפסיק לעבוד", הוא מכריז. פקר מציין כי כבר אינו אופטימי או פסימי. לאחרונה הוא ויתר על תפקיד המנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים, וכעת הוא יועץ לפרויקט. לדבריו, "לא יכולתי – מוסרית ומצפונית – להמשיך עם הוולבו והמשכורת מבלי להיות מסוגל לספק לאנשים האלה תאריך יעד. עכשיו הכדור אצל הממשלה".
תרנגולת שתטיל ביצי זהב
לא כולם מתלהבים מהאפשרות של "דיסנילנד" באילת. רפי הוכמן, ראש עיריית אילת לשעבר וכיום יזם חקלאות אורגנית, אומר ששלושה גורמים בתוכנית קריטיים לעיר: מגרש הגולף, מרכז הירידים והתערוכות ואולם הקונגרסים, בתנאי שלא יהיו קטנים מ-50 אלף מ"ר. "זה מה שהופך את הפרויקט לחשוב וחיובי מאוד", הוא אומר, "בלי אלה, אילת תיסוג. היא כבר נסוגה בשנים האחרונות, שנה אחר שנה, בתחרות מול ירדן ומצרים".
ריבוי הפאבים והמסעדות בתוכנית לא מלהיבים את הוכמן באותה מידה: "זה יפגע קשה מאוד בעסקים הקיימים באילת, ימוטט את כל הקטנים. הרי לא יבואו עוד אנשים. כשאני הייתי ראש העיר שאפתי לפזר את התיירים לאורך הטיילות, המדרכות, שיגיעו לאזור העיר ויסתובבו, ולא יישבו רק בבתי המלון".
מדבריו של הוכמן משתמע שמאחורי הצהרות היזמים מסתתרת אג'נדה: "הכל זה בשביל לקבל 1,300 דונם קרקע בלי מכרז. אם הם יקימו רק את הדברים האחרים שציינתי – אז דיינו", אומר הוכמן. "אבל לדעתי, מה שהוא רוצה זה תשתית לקזינו. בסופו של דבר יהיה כאן קזינו, ואז תהיה השאלה איפה הוא יעמוד. ואז הוא בא ואומר - 'נוציא את הקזינו טיפה מחוץ לבתי המלון, מחוץ לעיר, שכולם ייהנו ממני, וגם אני'", הוכמן צוחק, "את ה-300 מיליון דולר הם עדיין לא שמו באדמה".
גורם רשמי מחזק את דבריו של הוכמן: "לקבל 1,300 דונם בלוקיישן הטוב ביותר ובמחירים שהם מקבלים, זאת תרנגולת שמטילה ביצי זהב. לא עכשיו - בעוד 10 שנים יהיה קזינו, העיר תתפתח, והם נמצאים על גבול ישראל-ירדן. אם יהיה שלום יותר חם באזור, ברגע שהקרקע שלהם והם הקימו את הפרויקט, עכשיו הם באים ואומרים 'מזה אנחנו מורידים שני דונם לקזינו'. ומה, לא ייתנו להם? זה שטח שלהם".
הוכמן מדגיש שהוא אינו מתנגד לקזינו בצורה נחרצת, אך יש לנהוג בשיקול דעת. "בבקשה, אני גם אומר שטוב שיהיה קזינו מחוץ לעיר ולא בבתי המלון. אני רק חושב שאם כל הדבר הזה היה נבנה בכניסה לעיר זה היה משדרג אותה. המיקום הנוכחי מגדיל את האופציות שלהם לעתיד".
