בספרם "בוסים גרועים: מי הם ואיך להתמודד איתם", מציגים ד"ר מרדי גרות' וד"ר פיטר וויילי רשימה ארוכה של בוסים גרועים: הבוס השתלטן, הרברבן, הקמצן, הבוס הלא הגייני, הדרמטי, הפרנואידי, הכפייתי, היהיר, גנב הקרדיטים, הנוקשה וההפכפך.
סטיב ג'ובס, כפי שדמותו משתקפת בביוגרפיה החדשה של וולטר אייזקסון, שיצאה השבוע לאור, התאים בתפקידיו השונים באפל כמעט לכל אחת מההגדרות. "סטיב היה נכנס לחדר, מסתכל לרגע על מה שעשיתי ומיד אומר שזה מסריח, בלי שיהיה לו מושג על מה אני עובד או למה עשיתי את זה", מצטט אייזקסון באחד מפרקי הספר את ראנדי וויגינטון, אחד מהעובדים הראשונים באפל.
התעמרותו בעובדים לא הייתה הדאגה היחידה של העובדים באפל. "כנגד כל העובדות, ג'ובס היה בטוח שהדיאטה הצמחונית שעליה הקפיד מסירה ממנו את הצורך להתקלח באופן קבוע או להשתמש בדיאודורנט", כותב אייזקסון כשהוא מתאר את שנותיו הראשונות של ג'ובס כמנהל. "הוא התעקש שמספיקה לו מקלחת אחת בשבוע". למעשה, אחד התיאורים השכיחים ביותר בספרו של אייזקסון בנוגע לג'ובס בשנותיו הראשונות כיזם וכמנהל הוא שג'ובס היה "מסריח ומוזנח". הוא היה נכנס לפגישות עסקיות יחף, לא מקולח ולא מסופר. ברגעי לחץ היה טובל את רגליו באסלה, מנהג ממנו סלדו מרבית העובדים בחברה. בנוסף, הוא היה עסוק באובססיביות פנאטית בלקיחת קרדיטים ותפיסת המקום המרכזי על הבמה.
כשהגיע הרגע לחלק מספרים לעובדים (המעידים על סדר ההצטרפות לחברה), החליט אחד המנהלים בחברה, מייקל סקוט, שהובא בראשית שנות השמונים על-ידי דירקטוריון החברה כדי למתן את התנהגותו של ג'ובס, להעניק לג'ובס את מספר העובד 2. סטיב ווזניאק, שנודע כמוח ההנדסי שמאחורי מוצריה הראשונים של אפל ומי שתיכנן את לוחות האם המקוריים של מחשבי אפל בכוחות עצמו, קיבל את המספר 1. ג'ובס רתח. משהבין שלא יוכל לקבל את המספר 1 ביקש להוסיף מספר נוסף לרשימה - עובד מספר 0, בקשה שלא התקבלה על-ידי מנהלי החברה וג'ובס נותר עם המספר 2.
על-אף ההערכה האדירה שאייזקסון מביע כלפי ג'ובס, לכל אורכה משובצת הביוגרפיה הניהולית של ג'ובס באנקדוטות שכאלו. באופן תדיר מתואר ג'ובס כמי שהיה פורץ בבכי כשהנהלת החברה ביקשה לקבל החלטות שנגדו את דעותיו. באחת ממסיבות ליל כל הקדושים, שערכה החברה הצעירה, הדהים ג'ובס את עובדי אפל כשהגיע מחופש לישו בפרץ לא אופייני של מודעות ששילב הומור עצמי ורצינות תהומית. כ-30 שנה מאוחר יותר יהפוך שער של האקונומיסט שמציג את ג'ובס כישו המברך את מאמיניו, לאחת האייקונות המוכרותשל האיש.
סודות מחדרי הישיבות
אייזקסון, ששימש בעבר עורך ראשי של "Time Magazine" ומנכ"ל רשת החדשות CNN, התבקש על-ידי ג'ובס לכתוב את הביוגרפיה הרשמית שלו כבר ב-2004. באותה התקופה, מסביר אייזקסון, לא הבין את פשר הבקשה. ג'ובס היה רק בן 50 ובאמצעה של קריירה מפוארת. מאוחר יותר נודע לו כי הבקשה הגיעה רק לאחר שנודע לג'ובס לראשונה שחלה בסרטן.
ב-2009 קיבל עליו אייזקסון את המשימה, לא לפני שקיבל שיחת טלפון מלורן פאוול, אשתו של ג'ובס. "אם אי פעם רצית לכתוב את הביוגרפיה, זה הזמן", ציינה פאוול. ספרו הנוכחי של אייזקסון, שכתב בעבר ביוגרפיות של בנג'מין פרנקלין ואלברט איינשטיין, הוא פרי תוצאה של יותר מ-40 ראיונות אישיים עם ג'ובס, ואינספור ראיונות עם בני משפחה, מכרים, עובדי אפל ובכירים בעולם הטכנולוגיה.
אף שהיא משתרעת על פני 630 עמודים הצליחה הביוגרפיה, מהרגע שיצאה לאור, להשתלב ברשימת רבי המכר בעולם. לפי הערכות, תיהפך הביוגרפיה של ג'ובס לכותר הנמכר ביותר בחנות הספרים של
אמזון ל-2011.
ג'ובס עצמו ידע כי הביוגרפיה לא תסתיר פרטים שאינם מחמיאים. הוא נתן לאייזקסון הבטחה שלא יתערב בתוכן הספר. עם זאת, כשראה את כריכת הספר התערב מיד. העיצוב, כך טען, מזעזע. עיצוב הכריכה הסופי, המזכיר מאוד את קווי העיצוב הנקיים של מוצרי אפל, הוא תוצר של התערבותו האישית של ג'ובס.
למרות שג'ובס היה אחד מאנשי העסקים המסוקרים ביותר בתקשורת העולמית, הביוגרפיה שלו זרועה בפרטים שלא היו מוכרים עד כה אודות אופן ניהולה של אפל, על מוצריה העתידיים ויחסו של ג'ובס לבכירי עולם הטכנולוגיה. כך, למשל, חושף הספר כי ג'ובס התכוון לשתף פעולה עם אינטל בפיתוח האייפד. רק מחאות חריפות מצד המהנדסים הבכירים של המוצר, שכנעו אותו לבסוף להשתמש בשבב המבוסס על פיתוחיה של ARM הבריטית שאיפשר להאריך את חיי הסוללה של האייפד ולדחות את כניסתה של אינטל לעולם הטאבלטים בכמה שנים.
ג'ובס חשף בפני אייזקסון באופן בוטה ונחרץ את דעותיו על בכירי עולם הטכנולוגיה ועל עמיתים לעבודה. כך, למשל, ציין ג'ובס כי התכוון להיכנס ל"מלחמה גרעינית" נגד אנדרואיד, מערכת ההפעלה הסלולרית של גוגל, שבה ראה מוצר גנוב. בהתייחסות אחרת ציין ג'ובס כי הוא מלא הערכה למארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, על כך ששאיפתו הייתה תמיד לבנות חברה גדולה.
מנהל רדוף שדים
עיקר כוחה של הביוגרפיה, עם זאת, אינו בתיאור המורכבויות של העולם העסקי הטכנולוגי. אייזקסון מציג ביוגרפיה קולחת ומשכנעת שמשרטטת בקווים בולטים ונקיים את התפתחותו האישית-פסיכולוגית של ג'ובס - מנהל רדוף שדים שהצליח להפוך מנהלים טכנולוגיים לכוכבי רוק ולהפוך על ראשו את עולם הטכנולוגיה, כשהוא משנה בדרך תעשיות שלמות. בדומה למוצריה של אפל, הביוגרפיה כתובה בשפה פשוטה ונקייה, המסקנות המתבקשות כמו עולות מעצמן וקווי ההקבלה בין האירועים השונים בחייו של ג'ובס מוגשים באופן שאינו מאפשר להחמיצם.
ג'ובס, בן לאב סורי ואם אמריקנית, נמסר לאחר לידתו ב-1955 לאימוץ. הוריו המאמצים, בני הזוג ג'ובס, השתייכו למעמד הבינוני-נמוך. בניגוד להוראתם המפורשת של הוריו הביולוגיים, שניהם אקדמאים, הוריו המאמצים של ג'ובס מעולם לא סיימו תואר. אביו המאמץ עבד בתקופות שונות כמוכר רכבים, כמעקל בחברת ביטוח וכטכנאי. כדי להשלים הכנסה היה רוכש רכבים משומשים, משפץ אותם במוסך הביתי ומוכר אותם ברווח. ג'ובס, שהתייחס להוריו המאמצים כהוריו האמיתיים לכל דבר, מייחס לאביו את היחס שרכש לעבודה טכנית שמבוצעת היטב ולתשומת לב לפרטים - "גם אלה שאינם גלויים לעין המשתמש".
במהלך הראיונות הרבים שערך עם אייזקסון לצורך כתיבת הביוגרפיה, זלזל ג'ובס במשמעות הוריו הבילוגים בחייו, כשהוא מתאר אותם כ"בנק זרע ותו לא". את אביו הביולוגי, אבדול-פתח ג'נדאלי, מנהל בקזינו בלאס וגאס, סירב ג'ובס לפגוש עד יום מותו. ואולם התרשמותו של אייזקסון מהראיונות עם חבריו הקרובים מעלה תמונה אחרת. עובדת היותו מאומץ והעובדה שלא הכיר את הוריו הביולוגים עד גיל מאוחר הפכה לאחד המניעים הנפשיים החזקים בחייו. היותו מאומץ, הסביר דניאל קוטקה, חברו הקרוב ביותר של ג'ובס בתקופת הקולג' ושותפו לדירה לאורך שנים, "פערה חור בנפשו שאותו הוא ניסה להטליא".
זהו ההסבר שאותו מציג קוטקה למסע החיפוש העצמי ארוך השנים של ג'ובס שנע בין סמים משני תודעה וטריפים של LSD, דרך סדנאות מדיטציה ואימוץ של פילוסופיה זן-בודהיסטית - ועד למסע עלייה לרגל להודו, דיאטות מפרכות וקשיים משמעותיים ביצירת קשר אינטימי. קושי זה, מסבירים חלק מהמרואיינים, גרם לג'ובס לעתים קרובות להתנהג באכזריות שלא לצורך לקרובים לו - בין שמדובר בבני משפחתו, בבנות זוג, בחברים או בעמיתים לעבודה.
כך, למשל, סירב ג'ובס לאפשר להוריו המאמצים להיכנס עמו לקולג' היוקרתי שאליו התקבל, אף שהוציאו את מיטב חסכונותיהם כדי לשלם את שכר הלימוד. "רציתי להיכנס לקולג' כנווד חסר בית", הוא מסביר בראיון עם אייזקסון. למעשה, גם קוטקה עצמו נקלע למעגל זה, כששנים מאוחר יותר סירב ג'ובס לחלק לו אופציות כשאפל הונפקה בבורסה, הנפקה שהפכה מאות מעובדי אפל למיליונרים, זאת על-אף שהיה אחד העובדים הראשונים בחברה ובין חבריו הקרובים ביותר.
היכולת הזו של ג'ובס לייצר לעצמו ולאחרים מציאות חלופית, על-אף שגרמה לא פעם לחיכוכים, יצרה סביבו הילה. "הוא ישות נשגבה ואכזרית", תיארה אותו כריסן ברנן, בת זוגו הקבועה הראשונה ומי שילדה את בתו הראשונה שבה לא הכיר שנים ארוכות.
תכונה זו גם הייתה הכוח המניע של החברה שבראשה עמד, חברה שהפכה בשנה האחרונה לחברה הטכנולוגית הגדולה בעולם. "לסטיב ג'ובס יש שדה עיוות מציאות", מציג אייזקסון את ההסבר שניתן לאנדי הירצפלד, מבכירי המהנדסים שעבדו על מחשב המק הראשון כשהפך לעובד בחטיבה עליה פיקח ג'ובס. "בנוכחותו, המציאות גמישה. הוא יכול לשכנע כל אחד לעשות כל דבר. ההשפעה של שדה עיוות המציאות פגה כשהוא לא נמצא - זה מקשה מאוד על עמידה בלוחות זמנים".
"שדה עיוות המציאות היה שילוב מבלבל בין סגנון רטורי כריזמטי, כוח רצון שלא ניתן לכיפוף ורעב להתאים כל עובדה למטרה שהוא סימן", מצטט אייזקסון את הירצפלד עצמו, "זה היה מסוכן מאוד להילכד בשדה עיוות המציאות של סטיב, אך זה מה שאיפשר לו בסופו של דבר לשנות את המציאות". ביל אטקינסון, עובד בכיר נוסף באפל, מציין שג'ובס עצמו האמין לשדה עיוות המציאות. "הוא יכול היה להשלות גם את עצמו. זה איפשר לו לגרום לאנשים להאמין בחזון שלו. הוא עצמו הפנים אותו לחלוטין".
