בית המשפט העליון ימסור (יום ה', 10.11.11) את הכרעתו בערעורו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, על הרשעתו בשורה של עבירות מין ועל העונש שנגזר עליו - שבע שנות מאסר. השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן יכריעו האם לראשונה בתולדות ישראל יורשע נשיא לשעבר בפלילים ויישלח לכלא. בית המשפט יפרסם רק תמצית של החלטתו, לנוכח החובה לשמור על חשאיות שמותיהן ופרטיהן המזהים של הקורבנות.

ביומיים האחרונים בדקו השופטים, לאור החשיפה ב-News1, האם לא היו חייבים להזמין הערכת מסוכנות של קצב בטרם יכריעו בעניינו. חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין קובע שיש חובה כזאת גם לפני ההכרעה בערעור, אך שתי הערכאות לא הזמינו הערכה כזו. אם הגיעו השופטים למסקנה שקיימת חובה כזו, הם עשויים לפצל את מסירת ההכרעה בערעור, ולהזמין הערכת מסוכנות לפני שיכריעו בערעור על חומרת העונש.

קצב הורשע אשתקד בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח כלפי א' ממשרד התיירות, בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא, במעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מבית הנשיא ובשיבוש מהלכי חקירה בעניינה של ל'. שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, יהודית שבח ומרים סוקולוב הרשיעו את קצב פה אחד, אך בנושא העונש סברה שבח בדעת מיעוט שיש להסתפק בארבע שנות מאסר.


שלושה טיעונים מרכזיים בערעור


סניגוריו של קצב, עוה"ד אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואבי לביא, התמקדו בערעור בשלושה טיעונים מרכזיים. האחד: תקיפת אמינותן של המתלוננות ובראשן א', וניסיון לקעקע את הראיות התומכות בגרסאותיהן. השני: טענה לפיה מן הראיות עולה שהתקיימו יחסים בהסכמה בין קצב לבין א', למרות שקצב עצמו ממשיך להכחיש זאת. השלישי: הגנה מן הצדק - טענה לפיה קצב לא יכול היה לזכות למשפט הוגן, בשל הטיפול התקשורתי בעניינו, וטענה לפיה המדינה דיברה בשני קולות כאשר הגנה בבג"ץ על עסקת הטיעון שהשמיטה את אישומי האונס ולאחר מכן האשימה בהם את קצב.

נציגי המדינה, בראשות עוה"ד רונית עמיאל וניסים מרום, טענה שאין מקום שערכאת הערעור תסטה מן הנוהג המקובל ותתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. לדברי המדינה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס כולו על הערכת מהימנותן של עדויות המתלוננות מחד ושל קצב מאידך, ועל-פי הפסיקה והנוהג - אין מקום להתערבות בהערכות אלו.

מדבריהם של השופטים בדיוני הערעור נראה, כי הם נוטים לקבל את עמדת המדינה. השופטים אמרו שוב ושוב לסניגוריהם, כי טענותיהם מתאימות לערכאה דיונית ולא לערכאת ערעור, והזכירו את הנוהג שלא להתערב בממצאים עובדתיים. השופטים היו קשובים יותר לטענות ההגנה מן הצדק ואף הקשו בנושא זה בשאלות שהופנו לנציגי המדינה.


ההכרעה לא תימסר בתחילת הדיון


ההערכה היא, גם בקרב הסניגורים, כי קלושים מאוד הסיכויים שבית המשפט יתערב בצורה ממשית בהרשעה. האופטימיים בקרב ההגנה מדברים על האפשרות של זיכוי מאחד ממעשי האונס. הסיכוי שבית המשפט העליון יפחית מעונשו של קצב גדול יותר, יחסית, לנוכח העובדה ששופטי המחוזי היו חלוקים בשאלה זו. ביהמ"ש העליון ממעט להתערב בענישה, אך התערבויות אלו שכיחות יותר, באופן יחסי, מאשר התערבויות בפסקי דין המבוססים על ממצאים עובדתיים.

יצויין, כי בערעורים אין חובה וגם אין נוהג למסור בתחילת הדיון החלטה על זיכוי מלא או חלקי. זאת, בניגוד לדיון בערכאה הדיונית, בו מחייב החוק להודיע על זיכויים מיד בתחילת ההקראה. לא נראה שבית המשפט העליון יסטה מנוהג זה דווקא בתיק קצב, הן בשל הרצון להקפיד בו על הנהלים ולהעביר מסר שמבחינה משפטית מדובר בתיק רגיל, והן כדי למנוע מהומה והתלהטות יצרים בתחילת הדיון. הקראת ההחלטה תתחיל מעט אחרי השעה 9 בבוקר, אך נראה שהשורה התחתונה תימסר רק כשעה מאוחר יותר.