הפסקת המבצע "חורף חם" בעזה וחזרתו של צה"ל לתקוף במרכז הרצועה, בחאן יונס, היא עוד הוכחה שהאסימון לא נפלל מנהיגנו. כנראה שהחריץ העלה חלודה ולא ניתן לשכנע שללא הסרתה, היינו הקיבעון הפוקד אותנו, לא יהיה פתרון מהיר לסבל הבלתי נסבל של תושבי הדרום החוטפים קסאמים וטילי גראד. אין צורך להיות מבין גדול ברזי הצבא והמלחמה כדי לדעת היטב מה ישראל תעשה, כמעט בכל רגע נתון. את זאת גם הפלשתינים יודעים היטב ומנצלים את המצב עד תום.
מצער לראות איך לישראל אבדה התושייה, הממזריות המחשבתית, היוזמה והיכולת להפתיע. שוב חוזרים לא השליפות מן המותן ומסרבים להתעמת עם המציאות הקשה שנוצרה בדרום המדינה. במקום להכות את האויב היכן שכואב לו ולהביא אותו למצב שישנה מאורחותיו, חוזרים לתלם המחשבתי ואיננו מוכנים להביט למציאות בעיניים.
עם סיום המבצע "חורף חם", צוטט מי שרואה את עצמו כראש הממשלה של הפלשתינים, פיאד, כמי שדרש התערבות בינלאומית, אפילו שליחת כוחות צבא שיחצצו בין עזה לישראל. ישראל הייתה חייבת לקפוץ מייד על ה"מציאה", אך גם זו הוחמצה לעת עתה. פיאד מייצג בקושי את עצמו ולא את הפלשתינים. העובדה שבגדה עדיין חמאס לא השתלט אין זה אומר שבקרוב יקרה. ומה נעשה אז? אבו מאזן הוא גופה פוליטית שמזמן אבד עליה הכלח. המאמצים של ישראל להגיע עם ההנהגה של הגדה להסדרים הם גוזמה, במקרה הטוב, או איוולת במקרה הגרוע. מי ששולט ונותן את הטון הוא החמאס. מי שמבקש באמצעים צבאיים להפיל את שלטו החמאס הנבחר באמצעות כוח צבאי, צפויה לו אכזבה רבתי. הלחץ חייב לבוא מלמטה, מן האוכלוסיה שתיווכח במו-עיניה שחמאס הוביל אותה לאסון שאין כדוגמתו.
לא לפני שנים רבות היו מומחים אשר טענו שגירוש מחבלים או הריסת בתים של מחבלים יש להם אפקט הרבה יותר גדול מכל אמצעי אחר. מדוע לא ניתן לאמץ את המודל הזה, במהדורה חדשה ומעודכנת?
הלחץ הצבאי של ישראל חייב להתמקד בצפון הרצועה, בחאן יונס ובג'בליה שהם קני צרעות של מחבלים מזה שנים רבות. המקומות הללו חייבים להפוך לאיי-חורבות ובמקומם יש להקים רצועת ביטחון שבה יישבו כוחות צבא בינלאומיים אשר ישגיחו על הנעשה באזור. אם המודל הזה עובד טוב בלבנון, ברמת הגולן ובסיני, אין סיבה הגיונית שלא יעבוד גם בעזה. ישראל חייבת לקבל החלטה בכיוון זה ולבצע.
המשנה לראש הממשלה, מר רמון, אמר בצורה שאין ברורה ממנה שעל ישראל לירות אל מקורות האש הנמצאים בתוך היישובים המאוכלסים. זו בדיוק הדרך לגרום לתזוזה של אלפים ואף יותר מכך אל דרום הרצועה. שומה על ישראל להודיע לכל העולם שמהיום ואילך כל שכונה, כל רחוב, כל בית ממנו יורים קסאמים יהפוך למלכודת אש. האוכלוסיה המקומית חייבת לדעת שאם לא תקיא מתוכה את המחבלים או לחילופין לא תברח מאזורי הירי של הקאסמים, היא לוקחת אחריות גדולה על עצמה, עד כדי סכנת חיים. ההסברה הישראלית חייבת לעבוד שעות נוספות כדי לשכנע את העולם שבינה לבין הפלשתינים לא מתנהלת תחרות ל"מי יש יותר גדול", אלא היא תעשה כל מה שלאל ידה למען אזרחי הדרום.
מנהיגות אינה נבחנת אלא במצבים קשים וביכולתה לעמוד מול לחצים כבדים. גם על מנהיגי ישראל שומה אותה האחריות והמטלה. לכשתקרה הבריחה הגדולה של אוכלוסיה הפלשתינית דרומה מפני שחייה בסכנה, לבטח יחלו הלחצים הבינלאומיים הכבדים. זו יכולה להיות דווקא ההתחלה אם ישראל תתעקש לסיים את פעולותיה, אך ורק עם צפון הרצועה ינוקה מן המחבלים של חמאס. בהעדר פתרון אחר, יש להניח שהאו"ם ומדינות ערב יציעו הצבת כוחות בינלאומיים. זהו אינטרס ישראלי ממעלה ראשונה, וזו עשויה להיות מכה קשה לחמאס. בהנחה שהאוכלוסיה הפלשתינית אינה שונה מכל אוכלוסיה אחרת, יש סיכוי סביר שתגיע למסקנה שחמאס גרם לה אסון.
כל הדיבורים על משבר הומניטארי או הפעלת כוח מוגזמת ולא פרופורציונאלית, הם דיבורים בעלמא, או מס שפתיים שהעולם יהיה מוכן לשלם. אסור לישראל למצמץ. מכך תצמח תועלת נוספת: גם אירן וגם סוריה שהן הפטרוניות של חמאס וחיזבאללה, יבינו שישראל נחושה ולא תירתע מלנקוט בצעדים חריפים ביותר נגד כל מי שמסכן את אזרחיה או את עצם קיומה.
יתכן והרעיונות שלעיל נראים הזויים לחלוטין, אך המצב שבו מדינה מותקפת ב-50 טילים ביום, שילדים אינם יכולים ללכת בשקט לגנים ובתי ספר, שאנשים אינם מסוגלים לחיות את חייהם בשקט, כל זאת יותר הזוי מכל מהלך אחר.
