שתי עסקות גדולות לרכישת חברות קבלניות הושלמו בשבוע האחרון: ארדקי גאידמק רכש, באמצעות אוסיף בשליטתו, 90% מחברת אבי ארנסון. במקביל, רכשה אלי אלעזרא, באמצעות חברת אפרידר בשליטתו, 51% ממניות רמט. השואת שתי העסקות מלמדת חד-משמעית: מצבה של רמט גרוע בהרבה מזה של ארנסון.
גאידמק שילם 145 מיליון שקל בעד 90% מארנסון, כלומר העריך את שווי החברה (100% ) ב-160 מיליון שקל. אלעזרא קיבל 51% מרמט בחינם, כלומר להערכתו החברה נטו לא שוה כמעט כלום. מנין הבדל גדול ומהותי זה בין שתי החברות?
שתי החברות הן קבלניות, ועיקר עיסוקן בסלילת כבישים וגשרים, בנית מבני ציבור ופעילות בחו"ל. לארנסון היו ב-2006 הכנסות ב-570 מיליון שקל, ולרמט רק 216 מיליון שקל. אבל, בשורה התחתונה, שתיהן זהות: ארנסון הרויחה ב-2006 כ-10.3 מיליון שקל, ורמט הרויחה 10.9 מיליון שקל.
רמט בחרה, מתוך שיקולים שלה, שלא להציג נתונים מאזניים, אפילו חלקייים, לשנת 2006. ארנסון, לעומת זאת, דיווחה כי בינואר-יוני 2006 היה לה הפסד של 13 מיליון שקל. למרות זאת, היה גאידמק מוכן כאמור לשלם בעד החברה 145 מיליון שקל, כי הוא מעריך שיש לה פוטנציאל לרווחים גדולים בעתיד. איננו יודעים דבר על רווחיה או הפסדיה של רמט ב-2006. אבל אם הפסד של 13 מיליון שקל בחצי שנה שווה 145 מיליון שקל, כמה צריכה חברה להפסיד, כדי שלא תהיה שוה דבר?!
אלעזרא היה מעדיף, משיקולים שלו (שאפשר להבין אותם) שלא לפרסם דבר על רמט. אלא שכתב Nfc פנה לרשות לניירות ערך והתריע על כך שאלעזרא מדווח על עסקה גדולה ללא פרטים עליה. כתוצאה מהפניה - אישר היום (9.3.08) דובר הרשות - פנתה הרשות לאלעזרא והורתה לו לפרסם נתונים.
המספרים שפורסמו היום, ובמיוחד ההשואה עם עיסקת ארנסון, מפזרים במידה חלקית לפחות את הערפל סביב מצבה של רמט: ברור שיש לה בעיות מזומנים ונזילות, ברור שבשבוע שעבר היתה זקוקה בדחיפות ל-10 מיליון שקל, ברור שאלעזרא מוכן לקבל אותה בחינם, תמורת מתן בטחונות והלואות בעלים. מתחיל להיות ברור מה מצבה. מה שלא ברור: איך זה קרה לחברה ותיקה, בת 66 שנים, עם עבר מפואר ושורת פרויקטים מכובדים?
