נמרוד נוביק קיבל מחברת מרחב שכר בעלות שנתית של 1.5 מיליון שקל ובונוסים בהיקף של 7 מיליון דולר. למרות זאת, ניסה נוביק - שהיה סגן נשיא בכיר בחברה - לסחוט את בעליה,
יוסי מימן, בין היתר באמצעות האזנות סתר. כך טוען מימן בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
נוביק הגיש לפני שלושה חודשים תביעה נגד מימן, בטענה שהוא זכאי לתשלום של 30 מיליון דולר בעקבות 21 שנות עבודתו בחברה. נוביק טוען, כי רוב הסכום מגיע לו בשל חלקו ביצירת הקשרים המדיניים בירושלים ובקהיר, שאפשרו את פרויקט הנחת צינור הגז ממצרים לישראל בידי חברת EMG.
בכתב ההגנה טוען מימן, כי שכרו של נוביק עמד על 80,000 שקל בחודש ובנוסף לכך קיבל שורה של הטבות קבועות. לדבריו, נוביק הופקד על תחומי יחסי הציבור, הלובינג וקשרי החוץ, שבהם יש לו יתרון יחסי, לאחר שנכשל הניסיון להכשירו להשתלב בפעילותה העסקית של מרחב. מימן דוחה את הטענה לפיה הובטחו לנוביק מענקים, באומרו שהדבר נוגד לחלוטין את מדיניות השכר של מרחב. לדבריו, תרומתו של נוביק לפרויקט הגז "בטלה בשישים בהשוואה לתרומה המדומה המתוארת בכתב התביעה", ונוביק לא יזם את הפרויקט ומעולם לא ניהל אותו.
מימן טוען: "במשך שנים עסק התובע בהקלטות סתר ללא ידיעת הנתבע ובניסיון למשוך את הנתבע (ואולי אף אחרים) בלשונו, ולגרום לו להוציא מפיו דבר מה אשר ממנו ינסה התובע להקיש כביכול על התחייבות כלשהי... בעזרת הקלטות אלה, שאינן אלא בגדר שברי ראיות אם לא למטה מכך, מבקש התובע ליצור תמונה שגויה ומעוותת שאין בינה לבין המציאות דבר". מימן מאשים, כי בעת שפרויקט צינור הגז נתון לפעולות חבלה ו"עננה חסרת תקדים מרחפת מעל פרויקט EMG", פנה אליו נוביק "ואיים כאחרון הסחטנים, כי אם לא ישולם לו מענק דמיוני, חסר תקדים וחסר כל ביסוס בגין פרויקט זה - הוא יגיש תביעה אישית נגד הנתבע שבמסגרתה ייחשפו פרטים הנוגעים לרמת חייו של הנתבע".
עוד אומר מימן, כי מאחר שמרחב נשלטת בידי אמפ"ל הנסחרת בארה"ב, הרי שכל מענק שכביכול הובטח לנוביק היה צריך להיות מדווח לבורסה בניו-יורק - ועובדה שלא היה דיווח שכזה. לבסוף הוא אומר, כי הפורום הנאות לבירור התביעה הוא בית הדין לעבודה.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
