"כל החיות שוות אך יש חיות שוות יותר", כתב ג'ורג' אורוול בספרו "חוות החיות". הוא אולי לא התכוון אבל קיימת הקבלה מרתקת בין מצב החיות המתואר בספר למצב הנשים והגברים במעמדם בפני החוק האזרחי בבתי משפט למשפחה בארץ.
עלילת הספר מתרחשת בחווה (בית משפט לענייני משפחה) בה קמים בעלי החיים המדוכאים (נשים) על בני האדם המנצלים (גברים) מגרשים אותם, מקימים משטר קולקטיבי שיויוני בסיסמא "כל החיות שוות" וממליכים עליהם את החזירים (ארגוני הנשים). עד מהרה מנצלים החזירים (ארגוני הנשים) את מעמדם על-מנת להיטיב את מצבם ולדכא את שאר החיות (ילדים, גברים וגם נשים) ולסיסמא השיויונית מתווסף הסיום "אך יש חיות שוות יותר".
ומכאן לווידוי קטן: יש בעולמנו אנשים טיפשים ויש טיפשים יותר. אני נמנה עם הטיפשים מכולם ועל כן לא היה ספק במוח הגברי האווילי שלי שוועדה לזכויות הילד נועדה לעסוק בזכויות הילד. אידיוט שכמוני!! האם איני יודע ש"מלחמה זה שלום ושקר זה אמת...", כמו שכתב אותו ג'ורג' אורוול בספרו "1984".
אילמלא הייתי טיפש כל כך הייתי מבין שמטרת ה"וועדה לזכויות הילד" היא לפעול למען זכויות "בעלי הילד" ולחיזוק מעמד אירגוני הנשים למיניהם ו"זכויות הילד" הינם רק האיצטלה בה מכסה הוועדה את ערוותה.
באמנת האג למשל, אמנה בינלאומית לזכויות הילד, שישראל חתומה עליה אך ורק על-מנת שתוכל לצפצף עליה או לחליפין להקים ועדות שידונו באיך לא ליישם אותה באמת, כתוב:לילד זכות לשני הורים. כך, קצר פשוט וברור.
כלומר אני בעל תואר ראשון בטכניון הבנתי ששניים: זה אומר: אחד ועוד אחת. אני שהייתי התלמיד המצטיין במתמטיקה עד כיתה ח הבנתי ששניים זה לא רק אחת ורק אחת. אני האידיוט המדופלם חשבתי שניים זה אחת ועוד אחד. אני אב לארבעה חשבתי ששניים זה אומר בפשטות : אמא וגם אבא.
אבל כבר הודיתי מראש שאני אהבל גדול ומוחי קטן כמו של ציפור ולכן מה הפלא שלא הבנתי שלוועדת הכנסת לזכויות הילד אין כנראה מספיק תקציב להעניק לילד זכות לשני הורים ולכן הם קיצצו לילדים את הזכות לאבא והפכו את הוועדה לסניף של פמיניזם קיצוני לשלילת זכויות אבות והרחקתם מילדיהם.
ב-3 פברואר דנה הוועדה הנכבדה בהצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, התשס"ו-2006 של ח"כ מיכאל מלכיאור. (פ/1281).
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר בין היתר "המצב הקיים בכל הקשור לפיקוח על מסגרות חינוכיות לתינוקות הינו אבסורדי ולוקה בחסר. בעוד אדם הרוצה לפתוח קיוסק או דוכן מכירות זקוק לרשיון מאת הרשות המקומית, הרי שבפועל, אדם הפותח "עסק" לטיפול בתינוקות, ילדים בגיל הפגיע והרגיש ביותר, אינו זקוק לרשיון כזה ואין עליו פיקוח מכל סוג שהוא"
כל העולם ואשתו הוזמנו לדיון: משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, משרד הבריאות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, המועצה הלאומית לשלום הילד, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך, אנשי אקדמיה, שתי"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד, המרכז לשלטון מקומי, הסתדרות הפסיכולוגים, ארגוני נשים, ארגון גני הילדים הפרטיים, ויצ"ו.
ומי לא הוזמן? לא הוזמן מי שיש לסלקו מחיי הילדים ויפה שעה אחת קודם!! אין אף נציג לארגוני אבות ולהורים ממין זכר. האמנם יד המקרה?
פניתי לוועדה כפי שפנו אבות רבים ובקשנו לזמן אותנו לדיון, אלוהים שבמרומים התחננו מדובר הרי בחינוך ילדינו - גם לנו יש מה לאמר!
למותר לציין שהוועדה דחתה בבוז את בקשתי בטענה שארגוני גברים אינם רלוונטים לדיון זה.
יסבירו לי הקוראים מדוע ארגוני אבות אינם רלוונטים לדיון בנושא הקשור בילדיהם? מדוע מחד טוענים ארגוני הנשים שהם מייחלים שאבות יתנו יד ויהיו שותפים יותר בגידול הילדים אך ברגע שארגוני אבות מבקשים להביע דעה בנידון הם מגורשים בכלימה מכל ועדה שדנה בגורל הילדים.
כי "אמת זה שקר" ו"הוועדה לזכויות הילד" היא "ועדה לדיכוי הגבר". כי "כל החיות שוות אך האבות שווים פחות".
