בתערוכה שתחנך ב-29.12 בגרליה של הגרנד קניון, מקבוצת קניוני ישראל, יוצגו עבודותיהם של שישה אמנים (ארבעה אמנים בכירים ושני אמנים צעירים): פרופסור אבישי אייל, הפסלים צביקה קנטור וישראל רבינוביץ, אמנית המיצב והפיסול דבורה מורג, רון ישועה ויניב וייסה. האמנים יציגו עבודות חדשות שהוכנו במיוחד לתערוכה זו. אוצרת התערוכה: שירלי משולם.
על העבודות שיוצגו בתערוכה
1) אבישי אייל בסדרת עבודות חדשות בשם "מותגים" 2011, עוקב אחר השימוש בשפות הדו-לשוניות בקניון: העברית - שפת המקום, והאנגלית שמיובאת מ"שם" ל"כאן". לדבריו: "השפה היא סוג של גיאוגרפיה... וכשחושבים משהו באנגלית, זה תמיד נשמע רחוק יותר. לפעמים נדמה כאילו כלל איננו רוצים להיות כאן, עם החום, האבק ומלחמות השבטים הילדותיות. המותגים הם מפלטנו הדל מהגטו היהודי-ערבי שבו אנו כלואים".
2) ישראל רבינוביץ במיצב "כתובות אש", מצטט משירי אלתרמן ("שיר העמק", "שיר מולדת" ו"שיר הכביש") שהולחנו על-ידי דניאל סמבורסקי והוצגו בסרטה של מרגוט קלאוזנר "לחיים אחרים". הסרט הופץ ב-1935 באירופה במטרה לעודד את עלייתם של יהודים לישראל. שירי אלתרמן שליוו את הסרט תיארו את יופייה של המולדת כ"גיאוגרפיה" חדורת ציונות וערכים חברתיים. במהלך השנים הם פרצו מתחום המסך והיצירה האמנותית והיו לחלק מהקנון הלאומי, לסמלי הזהות היהודית/ישראלית המתחדשת על אדמתה. הצגתן של "כתובות האש" בגרנד קניון נותנת ביטוי להשתנותם של ערכים מוסריים וחברתיים שנתפסו כמרכזיים ב"מדורת השבט" הישראלית.
3) יניב וייסה בסדרת עבודות צילום בשם "גרנד קניון" 2011, עוקב אחר השתנות סביבת הקניון. בנסותו להקפיא את השינויים במצלמתו, הוא יוצר מעין מפה גיאוגרפית שתוואי סימוניה משתנה בהתאם לקצב ולתהליך בנייתן של "מנהרות הכרמל", הצמודות לקניון וחולשות על וואדי רושמייה, הסמוך לשכונת נווה שאנן, השכונה הגדולה ביותר בחיפה.
4) צביקה קנטור בעבודותיו Taxi Bird ו- Hotel 2010, מציע להתבונן בעבודת האמנות עצמה כבסוג של קולאז', המורכב מהכלאות בין מאפייני זהות, תרבות ושפה שונים ומגוונים, שאינם קשורים במקום ספציפי אחד. עבודותיו מתקשרות למקומות, לזמנים, לסמלים תרבותיים, לטכנולוגיה, לסיפורים אישיים או לאירועים היסטוריים, המשלבים מציאות והזיה. דבורה מורג במיצב החדש "תוואי שטחים" 2011, מגיבה לקניון מההיבט האישי. היא מתייחסת לפערים שנוצרים בין ה"מפה הגיאוגרפית" של הגרנד קניון לבין "המפה המנטאלית", האישית, שנחרתה בזיכרונה תוך כדי הליכה והתבוננות במרחבי הקניון. לדבריה: "כאשר אנחנו הולכים לאיבוד אנחנו משתמשים במפה, המפה היא מכשיר שעוזר לנו להחליט לאן ברצוננו ללכת ואיך להגיע לשם. המפה המנטאלית היא מפת דרכים לזיכרון, זו הדרך לארגן את זרימת המידע בין המוח למקורות החיצוניים". "מפות מנטאליות" הן התפיסות הסובייקטיביות של כל אחד מאיתנו אודות הסביבה שבה אנו חיים. הן מורכבות מפיסות מידע, זיכרונות, חוויות וערכים, ויש להן משמעות רק בעיני יוצריהן. מפות מנטאליות הן תבניות אבסטרקטיות המאפשרת לנו לפעול לפיהן.
5) עבודתה של דבורה מורג חוקרת את עולמה ובה-בעת מגחכת עליו בהעמידה את עצמה כסוג של "סחורה" שניתן להביט בה דרך דלת הזכוכית של הגלריה, שהפכה לאלתר לחלון ראווה, לוויטרינה.
6) רון ישועה בעבודת וידיאו וצילומים בשם "סימני הדרך של אליס" 2011, מתייחס למושג "סימולקרה", שטבע הפילוסוף הצרפתי זאן בודריאר, ופירושו: צֶלֶם, כלומר מציאות ללא מקור כתחליף לעולם אשר אינו קיים, או לחלופין: מושג ללא מושא בעולם הממשי. בצילומי קולאז' שבעבודת הווידיאו שלו משולבים שפת סימנים גרפית, טקסטים שנלקחו מסיפור הילדים הנודע "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (1865) של לואיס קרול, וצילומים המתעדים מקטעים מהארכיטקטורה והמרחב הכולל של הגרנד קניון. אליס, המוכרת מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מגיעה לארץ הפלאות - הקניון. שם היא פוגשת את העולם הפוסט-מודרני ויוצרת "מפה מנטאלית" משלה.
