גילוי נוסף נרשם השבוע בסיפור המדהים של השתלטותו של נוחי דנקנר על קונצרן "אי.די.בי".
חברת הדירוג "מעלות" הודיעה על הפחתת הדירוג של חברת "נכסי אזורים" הנמצאת בשליטתו של דנקנר בשתי דרגות מ-A ל + BBB, משום שחשפה נתון שהוסתר עד כה: בתאריך 14.4.03 נתנה "נכסי אזורים" לבעלת השליטה בה: "גנדן" (נוחי דנקנר), הלוואה של 250 מיליון שקל בלא בטחונות. כסף זה שימש את "גנדן" לקניית "אי.די.בי" במאי 2003.
שנה קודם לכן, בינואר ובמאי 2002, גייסה "נכסי אזורים" כ-230 מיליון ש"ח באג"ח פרטי שהונפק למשקיעים מוסדיים - ביניהם קופות הגמל של "משען", "הראל ביטוח", "דיסקונט", "מנורה", "מגדל" ועוד.
ערב ההנפקה במאי 2002, התחייבה "נכסי אזורים" שלא להשתמש בכספי ההנפקה אלא רק למען פיתוח עסקי של נכסי אזורים בתחום הנדל"ן. אך הבטחה זו הופרה.
היכן המפקח על שוק ההון? מה היא עמדתו של משרד האוצר?
שתיקה. שום קול לא נשמע מכיוונו של משרד האוצר.
לא היה זה הכסף הציבורי היחיד ששימש בסופו של הליך מוזר את נוחי דנקנר, בהשתלטותו על "אי.די.בי". סכום דומה (כ-55 מיליון דולר) עשה דרכו ל"גנדן" מקרן הפנסיה הוותיקה - "מבטחים".
משרד האוצר בראשותו של בנימין נתניהו, והמפקח על שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד, אייל בן-שלוש התריעו מעל כל במה בדבר הסכנה בהשארת קרנות הפנסיה בידי ההסתדרות. בתאריך 12.5.03, ערב אישור העסקה בדירקטוריון "מבטחים", אמר בן-שלוש בכנס על שוק הביטוח הפנסיוני שנערך בתל אביב:
"הדירקטורים של קרנות הפנסיה הוותיקות הם בחלקם נציגים של ועדי עובדים חזקים - עובדה הגורמת לניגוד עניינים: מחד, הם דואגים לעובדים של המפעלים ששלחו אותם, ומאידך, יש להם חובת נאמנות לכלל עמיתי הקרן… השארת הניהול בידי ההסתדרות דומה להזרמת מים לדלי עם חור".
אך דיבורים לחוד ומציאות לחוד. למרות סכום העתק המעורב בעסקת מימון "מבטחים" ל"גנדן", לא מצא האוצר כי עליו להתערב. כבר ב-11.3.03 מסרו באוצר ליהודה שרוני מ"מעריב", כי "אין בכוונתם להתערב בשיקולי ההשקעה של 'מבטחים'".
למרות שברור כמובן, כי במקרה של קריסת הקרן יאלץ האוצר (הציבור) לממן את תשלום הפנסיות, למרות ההתנגדות העזה של דירקטורים ב"מבטחים" לעסקה והחששות שהועלו בידי רואי חשבון שבדקו את כדאיותה, שמרו באוצר ובפיקוח על הביטוח על שתיקה.
בימים בהם נדונה עסקת המימון בדירקטוריון "מבטחים", התנהל בפומבי מו"מ לוהט וייצרי בין האוצר להסתדרות שנסב רבות בעניין קרנות הפנסיה, אך האוצר ובן-שלוש מילאו פיהם מים בעניין העסקה.
כיצד יתכן הדבר? כיצד יתכן שהאוצר החרד כל כך לגורל קרנות הפנסיה ההסתדרותיות לא התערב או בדק עסקה, העלולה לסכן באופן משמעותי את כספי המבוטחים.
האם הייתה העסקה חלק מהמשא-ומתן שהתקיים בין האוצר לבין ההסתדרות?
האם יתכן שפרץ ונתניהו המתיקו סוד ביניהם?
עמיר פרץ הזקוק נואשות לאשראי נוסף מבנק הפועלים, שבראש ועדת האשראי שלו יושב נוחי דנקנר, מסייע באמצעות קרן "מבטחים" למקורבו של נתניהו, המופיע תדיר בלוח הפגישות של נתניהו עוד לפני שהתמנה לאוצר: נוחי דנקנר?
כיצד ניתן להסביר את העובדה, שפרץ המתין עד לאישור עסקת "אי.די.בי" ב"מבטחים", ורק אז, לאחר משא-ומתן מתיש וארוך בנושא קרנות הפנסיה, במהלכו הושבת המשק לתקופה ארוכה, עשה לפתע תפנית בעמדתו והודיע למחרת אישור העסקה, כי אין בכוונתו להתנגד למינוי מנהלים מורשים לקרנות?
כיצד ניתן להסביר את העובדה המפתיעה, כי יו"ר הדירקטוריון של קרן "מבטחים" ומקורבו של פרץ, שמואל אביטל, שעשה כל מאמץ לאישור עסקת המימון (כולל מינוי חפוז ובעייתי של שלושה דירקטורים ערב ההצבעה), החליט שלא להצטרף לעתירה של שלוש קרנות הפנסיה האחרות בשליטת ההסתדרות נגד שר האוצר והמפקח כל הביטוח, עקב מינוי מפקחים מיוחדים לקרנות?
אביטל ופרץ לא מפחדים ב"מבטחים" מנתניהו ובן-שלוש. והם כנראה יודעים מדוע.
כך מרשה לעצמו שמואל אביטל להתעלם מהבטחה שנתן לחברי דירקטוריון "מבטחים" שהתנגדו לעסקת המימון, בדבר קיום בדיקה עצמאית ובלתי תלויה בהליכים שהביאו לאישור העסקה.
חברי הדירקטוריון טוענים כי בניגוד למובטח, הקרן לא העבירה מידע לעורך הדין שנשכר על-ידי הדירקטורים. כמו כן, מתחמק אביטל מקיום דיון בנוגע להחלטתו שלא להתנגד למינוי המנהל המורשה של האוצר בקרן.;
