אמינות בצלם לשיפוט הציבור

עו"ד אבי ברג, מנהל אגף המחקר של בצלם, מציין במכתבו בין היתר כי מהעדויות שבידי בצלם מצטיירת תמונה קשה...(ומהן) עולה חשד כבד, כי הריסת הבית לא בוצעה בשל צרכים מבצעיים, כי אם כצעד ענישה נגד אשתו של מוחמד שחאדה ושבעת ילדיו, אשר התגוררו בבית (ולא מסרו לכוחות הביטחון מידע על מקום הימצאו של שחאדה), ובעקיפין גם נגד שחאדה עצמו, שכמעט שלא נכח בבית מזה שנים. עולה גם כי לא ניתנה למשפחה כל הזדמנות להציל ולו מקצת מרכושה בטרם נהרס הבית".

טענות ארגון בצלם חמורות. קיים "חשד כבד" שהריסת הבית הייתה בגדר פעולת "ענישה" ולא בשל "צרכים מבצעיים", קובע ארגון בצלם וטוען, כי יש בידיו "עדויות קשות" בנושא זה. ואולם, יש לקחת את טענות ארגון בצלם בעירבון מוגבל מאוד ולבדוק אותן היטב מיסודן. לא אחת מצאתי (וכפי שפרסמתי בסידרת מאמרים באתר Nfc), כי מהימנות הודעות ארגון בצלם מפוקפקת. ונכונים הדברים גם במקרה דנן.

ארגון בצלם מתעלם מעדויות נוספות היכולות לשפוך אור על האירועים שהובילו להריסת ביתו של שחאדה - עדויות "המקלקלות" את התיזה שהוא מציג בדבר "פעולת נקמה" חסרת צורך מבצעי.

העיתון הפלשתיני "אל-חיאה אל-ג'דידה" (7.3.08) דיווח על האירוע כדלהלן:

"כוחות הכיבוש פלשו אמש בלילה מתוגברים בכלים כבדים ובדחפורים לעיר בית לחם וכיתרו את ביתו של המבוקש מוחמד שחאדה מהג'יהאד האיסלאמי. הדחפורים הרסו חלקים גדולים של הבית המורכב משתי קומות לאחר שירו לעברו טיל שגרם להתלקחות אש בתוכו. כתב סוכנות הידיעות "מען" ציין, כי חיילי הכיבוש הוציאו את דרי הבית והשכונה בו הוא מתגורר אל הרחוב ודרשו מהם להסיר את בגדיהם, בעת בה הם השמיעו קריאות באמצעות מגאפון למוחמד שחאדה לצאת מהבית, וזאת מבלי שהיה ידוע (בוודאות) אם שהה בבית בעת שכותר".

לפי דיווח זה, עולה כי על-פי תמונת המודיעין שהייתה בידי צה"ל מוחמד שחאדה שהה בבית בעת הפעולה והריסת הבית נועדה לחסלו לאחר שהוא לא נענה לקריאות להסגיר את עצמו, הווה אומר - הריסת הבית הייתה צורך מבצעי ולא פעולת ענישה כפי שטוען בצלם.

אתר האינטרנט הרשמי של הג'יהאד האיסלאמי www.qudsway.com בדיווח שפרסם ב-15 במרץ 2008 מחזק עוד יותר מסקנה זו, וכך נכתב בו:

"(שחאדה) לא כלל בסדר היום שלו ביקור בביתו, ואולם הגעגועים גברו עליו בשל רצונו לראות את אביו הקשיש והנכה. זו הייתה הטעות הביטחונית הגדולה ביותר שעשה מזה שנים... המעגל החל להיסגר על שחאדה. מנגנוני הביטחון הישראלים סברו שהם הצליחו ללכוד אותו כאשר כיתרו את ביתו ב-6 במרץ (2008). אל הבית נורו פצצות ולאחר מכן הוא נהרס על ראש בעליו (מוחמד שחאדה - י.ד.ה), ואולם שחאדה הצליח להטעות את המודיעין הישראלי, וזו הייתה ההטעיה האחרונה".

על-פי גרסת הג'יהאד האיסלאמי היה לצה"ל יסוד סביר להעריך, כי מוחמד שחאדה שהה בבית באותה עת וכי הוא ניצל מחיסול בזכות ערמומיותו והטעיית גורמי הביטחון הישראלים.

מדוע אם כן, ארגון בצלם מתעלם מהדיווחים שהובאו לעיל? האם שוב מדובר ברשלנות או שמא בכוונת מכוון על-מנת להעצים את הרושם בעיני הציבור, שאינו מצוי בפרטים, כי מדובר בפעולת נקם אכזרית של צה"ל נגד משפחה תמימה? העובדות מונחות בפני הציבור והוא ישפוט את ארגון בצלם על פיהן.

במכתבו ליועץ המשפטי ולפצ"ר ובהתייחסו לפעולת הימ"מ בבית לחם (12.3.08) טוען עו"ד אבי ברג, מנהל אגף המחקר של בצלם, בין היתר את הטענות הבאות:

ארגון בצלם: הארבעה נורו בירי מאחור

"מעדויות שגבה בצלם ממספר עדי ראיה לאירוע עולה כי שלושת החשודים אשר נורו ברכב, נורו מאחור בירי אוטומאטי מאסיבי, באופן שלא אפשר להם להתנגד בדרך כלשהי... שלושה מהם ישבו במקומותיהם במכונית, עם גבם לעבר המקום בו ניצבו החיילים וממנו נורו".

תמונות מוכיחות: הירי בוצע מאחור, מלפנים ומהצד

תמוהה עד מאוד העובדה שארגון בצלם מציין, כי הירי בוצע רק מאחור, שכן סרטוני הוידיאו המתעדים את זירת האירוע דקות לאחר הפעולה מוכיחים בוודאות, כי הירי בוצע לפחות משלוש זוויות שונות מלפנים, מצד ימין של הרכב ומאחור. מקבצי היריות נראים בברור בחלון הקדמי מול כיסא הנהג, בדלת ובחלון הימני האחורי ומאחור, שם התנפצה השמשה לחלוטין. יתר על כן, תמונה המוכיחה את הירי המסיבי מהצד מופיעה בעמוד הבית של ארגון בצלם. גם ארגון זכויות האדם הפלשתיני PCHR מאשר בדוח שפרסם ב-13 במרץ 2008, כי "המסתערבים... פתחו באש מסיבית מכל הכיוונים".

האם אנשי ארגון בצלם לא הבחינו במקבצי הירי בסרטוני הוידיאו ובתמונה שהם עצמם פרסמו או שמא ארגון בצלם בכוונת מכוון נמנע מלציין שהירי בוצע בזוויות שונות כדי לחזק את האשמותיו כלפי כוח הימ"מ בדבר הירי מאחור? העובדות מונחות בפני הציבור והוא ישפוט את ארגון בצלם על פיהן.

האומנם בוצע וידוא הריגה כפי שטוען בצלם?

במכתב של ארגון בצלם צוין, כי "חלק מהעדויות שבידי בצלם מצביעות על כך שבתום הירי המאסיבי לעבר שלושת החשודים שישבו באותה עת ברכב, ניגש לרכב אדם מקרב כוחות הביטחון וירה מטווח קרוב ביותר, תוך החדרת כלי נשק אל תוך המכונית, ירייה בודדת לעבר כל אחד מהחשודים. שניים מהם נורו בראשם באופן שגרם לניפוץ גולגולתם, דבר הניכר היטב בצילומים שבידינו".

על סמך קובע ארגון בצלם בביטחון כה רב, כי בוצעה פעולת וידוא הריגה, וכי הירי הנוסף גרם לפיצוץ גולגולותיהם של שניים מיושבי הרכב? ארגון בצלם מפרסם שלוש עדויות ובהן ההתייחסות הבאה לאירוע:

עדותו של איבראהים אבו ראשד: " הירי נמשך ארבע דקות בערך. אחרי שהירי נפסק, החיילים נכנסו למכונית האדומה והוציאו את כלי הנשק שהיו כנראה של האנשים במכונית הזו. אחר כך שמעתי שיורים על ההרוגים במכונית. כאילו שהחיילים רצו לוודא שהם לא רק הרגו את האנשים במכונית אלא גם עיוותו אותם".

הערה: מדובר בעדות שמיעה ("שמעתי") ולא בעדות ראייה ואין בה כל אזכור לירי לעבר הראש.

עדותו של מוחמד אבו עאהור: "ראיתי את החיילים מוציאים נשק ממושב הנהג של מכונית הדייהטסו. אחר כך ראיתי את האיש בלבוש אזרחי מחזיק נשק. הוא התקרב למכונית הדייהטסו וירה בראשים של האנשים שהיו בתוכה. הם לא זזו. הוא ירה בהם מאחור ופגע בראשים שלהם".

הערה: טענת העד על וידוא ההריגה באמצעות ירי בראש מטווח קצר ביותר ביושבי הרכב אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון ההחייאה שביצעו מספר תושבים פלשתינים באחמד בלבול ואשר נראה בברור בסרטון הוידיאו. אם הוא היה נורה בראשו לא טעם לניסיון ההחיאה.

עדותו של פאדי אל-בלבול: "הירי המאסיבי נמשך בערך שתי דקות ואז הייתה הפסקה של דקה. ראיתי את החיילים ואת האיש בלבוש האזרחי מתקרבים לדייהטסו. אחר כך שמעתי משם כמה יריות. לא יכולתי לראות מי ירה בגלל שהם ירו כשהם עמדו עם הגב אליי. לא יכולתי לראות מה קורה בתוך המכונית".

הערה: עדות שמיעה. העד לא ראה מה אירע במקום.

סיכום: יש לציין, כי בדיווחי התקשורת הפלשתינית ביום שלאחר פעולת הימ"מ לא צוין כלל "וידוא ההריגה". גם ארגון זכויות האדם הפלשתיני PCHR אינו מציין זאת בדוח שפרסם ב-13 במרץ 2008 ועל-פי ממצאי התחקיר שלו לאירוע "המסתערבים... פתחו באש מסיבית מכל הכיוונים... בכל נוסעי הרכב שהיה המטרה פגעו עשרות כדורים, חלקם כדורים מתפוצצים, בראש ובחזה והם מתו מיד".

העדות היחידה המזכירה ירי בראש הינה של מוחמד אבו עאהור, ואף היא בעייתית ביותר כפי שציינתי לעיל, ולאור העובדה שהיא עומדת בסתירה לעדות אחרת בסוגיה מהותית המטילה צל כבד על מהימנותה ובנושא זה אפרט בהמשך.

מכל מקום, קיימת אפשרות נוספת העשויה להסביר את קולות הירי הנוסף. לאחר מכת האש נפנה כוח הימ"מ ליטול את הנשק (תמ"ק ושני רוס"רים) שהיה מצוי בתוך הרכב לקראת פינוי מהיר של הזירה ונסיגה חזרה לשטח ישראל בטרם תחול התקהלות המונים העלולה לסכן אותו. על-מנת להתריע את ההמון הפלשתיני המשיך הכוח בירי לשטחים מתים או באוויר.

הדוח של ארגון זכויות האדם PCHR מחזק אפשרות זו, וכך נכתב בו: "רגעים לאחר ביצוע הפשע הזה, פרצו כוחות גדולים של צבא הכיבוש הישראלי... לאזור מכל הכיוונים. החיילים סגרו את האזור באופן הרמטי ופתחו באש באופן מסיבי וישיר לעבר מבואות הרחוב ובאוויר וזרקו עשרות רימוני הלם וגז לעבר החנויות הנמצאות במקום הפעולה ובסביבתו, וזאת על-מנת לאבטח את נסיגת הכוח".

מדוע ארגון בצלם לא העלה אפשרות זו כסבירה? האם מדובר בהתרשלות בבחינת העדויות שנגבו ובמיצוי המקורות הגלויים אודות האירוע או שמא מדובר בניסיון מכוון של ארגון בצלם לטפול אשמה של פשע וידוא הריגה בכוח הימ"מ? העובדות מונחות בפני הציבור והוא ישפוט את ארגון בצלם על פיהן.

בצלם: עמאד אל-כאמל נורה בראשו בעודו חי

במכתב ארגון בצלם נאמר, כי "לגבי הירי לעבר עמאד אל-כאמל, צוין בעדויות כי אחד מאנשי כוחות הביטחון קרא לו בשמו בעת שהיה מחוץ לרכב. מיד לאחר מכן הוא נורה ברגלו בכדור בודד, ולאחר שנפל על הארץ נורה מספר רב של פעמים בירי אוטומאטי".

"עמאד אל-כאמל, הנהג, היה מחוץ לרכב כשנורה. הוא נורה בעת הליכה, ולא במהלך ריצת בריחה. אם אכן כך היה, לכוחות הביטחון לא היתה הצדקה לירות על החשודים על-מנת להורגם".

"מעדויות אלה עוד עולה כי אותו איש לבוש בגדים אזרחיים פנה לאחר מכן גם לעברו של עמאד אל-כאמל, ששכב אותה עת על הכביש לאחר שנורה מקליעים רבים, וירה בראשו ירייה בודדת מטווח קצר ביותר, אשר גרמה לפיצוח גולגולתו. גם במקרה זה מעידות הנסיבות שלא נשקפה מהקורבן הפצוע".

סתירות פנימיות במסמך של בצלם

סילוף העובדות של ארגון בצלם מגיע לשיאו בסוגיה זו. טענתו של עו"ד אבי ברג, מנהל אגף המחקר של בצלם, לפיה לאחר הירי הנוסף בעימאד אל-כאמל בוצע בעודו בחיים ("לא נשקפה מהקורבן הפצוע") עומדת בסתירה לפסקה אחרת קודמת באותו מסמך. עו"ד ברג מציין, כי עמאד אל-כאמל נורה בשלב הראשון ברגלו ומיד לאחר מכן נורה שוב ב"מספר רב של פעמים בירי אוטומאטי". נפלאות היא בעיני. כיצד סבור העו"ד המכובד, כי עמאד שספג ירי אוטומטי מסיבי נותר עדיין חי ופצוע במשך מספר דקות?

ולא רק זו. טענת ארגון בצלם בעניין זה עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו של מוחמד אבו עאהור עליה מסתמך ארגון בצלם. מבולבלים? הרי היא עדותו לפניכם: " אחרי זה, האיש בלבוש אזרחי ירה ירייה אחת בראש של עמאד, שהמוח שלו היה כבר מפוזר על הקרקע". הווה אומר - הירי בוצע לעבר גופה ולא לעבר פצוע כפי ארגון בצלם. פאדי אל-בלבול מאשר בעדותו כי עמאד לא הראה כל סימני חיים. "ראיתי איש שלא הכרתי שוכב על הכביש במרחק של שלושה מטרים מהדייהטסו. לא ידעתי אם הוא פצוע או הרוג", סיפר פאדי בעדותו.

האם חוקרי ארגון בצלם שוב התרשלו ולא קראו בעיון את העדויות עליהם הן נסמכו קודם לשיגור המכתב ליועץ המשפטי ולפצ"ר או שבנוסף לכך הלהיטות של ארגון בצלם לטפול האשמות על צה"ל ומערכת הביטחון כל כך גדולה עד כדי אובדן כושר השיפוט של חוקרי בצלם בניתוח המידע ובנטייה לפרסום ממצאים בלתי מהימנים? העובדות מונחות בפני הציבור והוא ישפוט את ארגון בצלם על פיהן.

עדויות הפלשתינים שפרסם ארגון בצלם סותרות זו את זו בסוגיות מהותיות, כפי שיוצג להלן:

עדותו של איבראהים אבו ראשד:

"יצאתי מהחנות שלי וניגשתי לחנות השכנה... בזמן שהסתכלתי לכיוון הרחוב ראיתי... איש יוצא מהמושב של הנהג של הדייהטסו. הוא ירד והלך חמישה מטרים בערך. הוא כנראה עמד לחצות את הכביש ואז שמעתי מכיוון החיילים קול שקורא: "עמאד!"... אחר כך שמעתי ירייה ועמאד נפגע ברגל ונפל על הקרקע... הדלתות של המיניבוס נפתחו ויצאו ממנו חיילים... ראיתי את החיילים מתקרבים מיד למכונית האדומה... החיילים ירו ירי מאסיבי לכיוון השמשה האחורית של המכונית".

סדר האירועים על-פי עדות זו: קריאה לעמאד, ירייה לעבר רגלו של עמאד ופתיחת אש מסיבית לעבר יושבי הרכב.

עדותו של מוחמד אבו עאהור:

נכנסנו לחנות הפלאפונים... שמעתי יריות מחוץ לחנות. יצאתי מיד החוצה כדי לראות מה קורה... ראיתי גבר הולך ברחוב, במרחק של כשלושה מטרים מהדייהטסו, ואז שמעתי מישהו קורא לו: "עמאד!". האיש שקרא לו עמד ברחוב ליד מיניבוס כתום עם לוחית זיהוי פלשתינית. ראיתי את עמאד מסתובב לכיוון שממנו האיש קרא לו ואחר-כך שמעתי ירייה. הכדור פגע ברגל שלו והוא נפל על הקרקע".

סדר האירועים על-פי עדות זו: ירי מסיבי לעבר יושבי הרכב, קריאה לעמאד, ירייה לעבר רגלו של עמאד.

האם חוקרי ארגון בצלם לא שמו לב לסתירה המהותית? מדוע לא נבדקה סוגיה זו לעומק טרם פורסמה באתר ארגון בצלם? האם יתכן שאחד העדים משקר? האם יש היגיון מבצעי לאחר פתיחת האש המסיבית לעבר יושבי הרכב לזיהויו של עמאד באמצעות קריאה? מכלל הנתונים וההיגיון סביר, כי עדותו של מוחמד אבו עאהור "חלשה" ולא ראוי להסתמך עליה בלא בדיקה יסודית נוספת.

האם שוב התרשלו חוקרי בצלם בעבודתם או שמא בראייתם כל המוסיף עדויות (גם ללא בדיקה יסודית) הטופלת האשמות בצה"ל ובמערכת הביטחון הרי זה משובח? העובדות מונחות בפני הציבור והוא ישפוט את ארגון בצלם על פיהן.

ב-3 באפריל שלחתי "שאילתה דחופה" למנכ"לית בצלם, ג'סירה מונטל, ולראש אגף ההסברה של ארגון בצלם, שרית מיכאלי, ולהלן לשונה:

"העדויות שפרסם ארגון בצלם סותרות זו את זו בסוגיות מהותיות וכן את חלק מהמסקנות שפרסם ארגון בצלם בהודעתו המקורית".

"האם ארגון בצלם בדק היטב את מהימנות העדים וערך השוואה בין עדויותיהם לבין הדיווחים בתקשורת הפלשתינית והעדויות המצולמות מזירת הרצח הזמינות במקורות גלויים טרם פרסום הודעתו הרשמית בנושא?"

ארגון בצלם בחר שלא להגיב על השאילתה וטעמיו עימו.