איך להצליח במחזמר בלי להתאמץ (כמעט)

איך להצליח בהפקת מחזמר בלי להתאמץ? הנוסחה פשוטה: לברור מיוזיקל ידוע, רצוי עטור פרסים בינלאומיים ולהעלות אותו על במת התיאטרון. פשוט עוד יותר לקחת מיוזיקל ששמו הוא "איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ". הקהל הישראלי, מסתבר, מציף את הבירה האנגלית ונוהר בהמוניו לחזות במחזות הזמר הנודעים, הרצים שם שנים על גבי שנים. גם ברודווי שופעת מחזות הזמר מתגדרת בקהל ציוני נלהב הממלא את האולמות, חרף המחירים הגבוהים הנוסקים ל -130 דולר ו-70 פאונד, בממוצע לכרטיס המאפשר צפייה הגיונית.

בארץ, המצב לא כל כך מזהיר. העלאת מחזמר כרוכה בהשקעה רצינית, הפקה ראוותנית, תזמורת, כוכבים, רקדנים וזמרים, החייבים לספק את התמורה לכרטיסים הגבוהים. גם מבצעי כרטיסי אשראי והצגות לארגונים גדולים, אינם בהכרח ערובה למחירים זולים ולמקומות טובים. דווקא בשנה הקרובה אנו מתבשרים על מגוון מחזות זמר ורק הקופה, בסיומו של יום, תבהיר אם הקהל שלנו הצביע ברגליים או בש"ח.

בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי הוא היחיד הפולט מדי שנה צרור של מחזות זמר, חלקם חוזרים ונשנים, בהפקת התלמידים שלו. מסתבר, כי יש לנו פוטנציאל אדיר ומדי עונה מרקיעים וצפים ברקיע הכוכבים החדשים והמוכשרים, שהדבר העצוב היחיד הוא לחשוב היכן ייקלטו אותם שחקנים משובחים שלפעמים לא נופלים ברמתם משחקני הווסט אנד, שהם כידוע פנומנים: שחקנים, זמרים ורקדנים ברמה בינלאומית.

פרנק לסר חיבר את המיוזיקל "איך להצליח בעסקים" בשנת 1961, שמונה שנים טרם מותו ממחלה בגיל 59. המחזמר הזה עלה על בימות ברודווי יותר מכל מחזמר אחר שלו, למרות שבהצגה הזו היו פחות שירים ולחנים מוכרים שהפכו ללהיטים במחזותיו האחרים כמו הנס כריסטיאן אנדרסן (תחילה כסרט עם דני קיי ואחר כך כמחזמר) והידוע ביותר: ברנשים וחתיכות, השופע לחנים השגורים כמעט בפי כל.

איך להצליח בעסקים הוצג בברודווי עם רוברט מורס בתפקיד הראשי, ששיחק אחר כך בסרט שהופק על בסיס המיוזיקל. ב-1995 חזר המחזמר לברודווי עם מתיו ברודריק. אגב, מחזמר זה זכה בשלל פרסים וגם בפרס פוליצר, שהוענק רק ארבע פעמים אי פעם למחזמר.
גיורא גודיק המנוח ניסה לרכוב אף הוא על גל ההצלחה מאותה תקופה, אך הפקת המחזמר הזה בתיאטרונו, נחלה כשלון חרוץ ונזק כספי.

על במת תיאטרון רמת גן הצליחו המפיקים הצעירים של בית צבי להעלות מיוזיקל חביב, שופע הברקות בימתיות והעמדה משובחת. המחזמר עוסק בפינץ', מנקה חלונות צעיר ושאפתן, הנחוש בדעתו להצליח בחברה אמריקנית גדולה. הוא רוכש ספרון כיס המבטיח לו להגיע לצמרת אם יקפיד על 10 שלבים פשוטים.

אילן שטורם, הבמאי והאחראי לנוסח העברי של המחזמר, ליהק בצורה נבונה את להקת השחקנים-תלמידים. הבימוי הוא לעיתים מוחצן בכוונה, מורכב מכמה הברקות בימוי, והשחקנים באים ויוצאים מהאולם בקטעים עליזים שהייחודי בהם, בשיר הפסקת קפה, מזמין את הקהל להפסקה קלה.

הליהוק היחיד שהפריע לי הוא של מר ביגלי, נשיא החברה, שהופקד בידיו של עמירם אדרעי הצעיר. בדרך כלל התפקיד היה נתון לשחקנים שהשיבה כבר זרקה בשערותיהם, אולם מה לעשות וכל התלמידים בבית צבי הם צעירים ורעננים. בהצגה היו שתי פעמים ששחקנים קצת התבלבלו בטקסט, אבל זה היה כנראה חלק מההתרגשות של ההצגה הראשונה לפני קהל.

התפקיד הראשי של פינץ הופקד בידיו של אברי ארבל, בחור מוכשר ובעל יכולת קולית משובחת. הוא מופיע מרבית הזמן על הבמה המינימליסטית ומפגין שליטה טובה בביצועים שהופקדו בידיו; נעה גודל היא רוזמרי, המזכירה המאוהבת בפינץ'. נעה היא זמרת מוכשרת שאין ספק שעוד נתון לה עתיד מכובד בתעשיית ההפקות המוסיקליות; ג'סיקה אוזן בתפקיד סמיטי, חברתה, היא אחת מתגליות הערב. היא מתגלה כזמרת עם יכולת שירה וביצוע מעולים ונראה כי היא עשויה להיות מסומנת כדבר הבא; אוריה רון בתפקיד באד, האחיין של נשיא החברה, מגיש לנו תפקיד קומי מוחצן ונחמד. הוא מצחיק ונלבב; מירב הררי בתפקיד הדי לה רו, מוכרת הסיגריות בקברט שהובאה על-ידי המנכ"ל להיות מזכירה בחברה בשל סגולותיה הפיזיות, מגישה משחק נעים, משובב נפש ויכולת משחק התואמת לתפקידה.

קצת משונה לראות בתכנייה כי לאיפור השחקנים אחראי עמירם אדרעי ולעיצוב השיער שחר פרץ, שניהם שחקנים בהצגה. אבל הרי בבית ספר למשחק אנו עוסקים ואין טבעי מכך שכולם עוסקים בכל, גם בסדרנות, הקמת התפאורה וכו'.

ארבעת הנגנים, בניצוחו של אמיר לקנר הצעיר, מצליחים להתמודד מול תזמורת של 30 נגנים לפחות בהפקות הפאר בחו"ל. כל השחקנים הצעירים מגישים משחק, ריקוד, שירה בצורה מעוררת כבוד. הם ממש מוכשרים. אין ספק שעוד נשמע מכמה מהם בעתיד. הבעיה היא שאיך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ אינו עובד כל כך בישראל, ועל כל שחקן להלחם עד טיפת זיעתו האחרונה כדי להשתלב בתעשיה האכזרית הזו של השואו ביזנס.

קרדיטים: בימוי אילן שטורם, תרגום השירים - דניאל אפרת, כוריאוגרפיה - מיטל דמרי, ניהול מוזיקלי - אמיר לקנר, תפאורה - ערן עצמון, תלבושות - אירנה שר, הדרכה קולית - אלוירה כוחנוף.